מספר הפרקליטים בפרקליטות המחוז בשנות ה- 80 היה כ- 22 פרקליטים לערך (כ- 20%  מתוכם מכהנים כיום כשופטים בבתי המשפט המחוזיים , אחת (גב’ עדנה ארבל ) מכהנת כשופטת בית המשפט העליון והאחרים טיפסו בסולם הדרגות והתפקידים במהלך השנים. גם היועץ המשפטי לממשלה מר יהודה ויינשטייין החל את דרכו כעורך דין בפרקליטות

מאז אותה תקופה גדל מספר הפרקליטים בכל מחוז כמה מונים.  גידול זה הוא גידול נדרש, לאור הגידול הרב בפשיעה במדינת ישראל, שהיא נגזר של גודל האוכלוסייה (בפוסט זה אינני עוסק בפרקליטות מחוז תל אביב אזרחי שההתייחסות אליה מצריכה פוסט נפרד ומיוחד). סך הכל כיום משרתים בפרקליטויות השונות של משרד המשפטים מאות פרקליטים! המאוגדים בארגון עובדים יציג = ארגון הפרקליטים , הנפרד מהסתדרות המשפטנים המוכרת יותר.

הגידול הרב במספר הפרקליטים מצריך והצריך בחינה מתמדת של דרכי הניהול של הפרקליטויות השונות.

פרקליט המדינה הוא מנהלן דה יורה של הפרקליטויות, אך דה פקטו הניהול האמיתי של הפרקליטויות מצוי בידי פרקליטי המחוזות.  לפרקליט המדינה אין יכולת אמיתית להגיע לניהול של הפרקליטויות לאור פיזורן והעיסוקים הרבים שלו, למעט תיקים עקרוניים , תיקים בעלי רגישות מיוחדת ועתירות בעלות משמעות ציבורית , ולעיתים כאלו החורגות בחשיבותן מתחומה של מדינת ישראל, במיוחד אותן עתירות העוסקות בנושאי ביטחון.

בחירת פרקליט מחוז אינה עניין של מה בכך , ההמלצה על זהות פרקליט מחוז מצויה בידיה של ועדת מכרזים/ איתור . להמלצת פרקליט המדינה ישנו משקל רב בבחירת המועמד לתפקיד . לעיתים הבחירה של פרקליט אחד נושאת בחובה אמוציות הגולשות לתקשורת כפי שהיה לאחר בחירתה של פרקליטת מחוז תל אביב הנוכחית ולאחר שהמועמדת המובילה גב’ פנינה גיא שהובילה את התביעה בכל הקשור לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל , עזבה את הפרקליטות בטריקת דלת תוך הטחת האשמות כלפי פרקליטת המדינה דאז הגב’ עדנה ארבל.

בחירת פרקליט מחוז היא בעיקרה נגזרת של יכולת/ סמכות מקצועית, לעיתים גם ותק, ויחסי אנוש. כמו בכל ארגון גדול גם בפרקליטות ישנם תככים כאלו או אחרים ובחירתו של פרקליט מחוז חדש מלווה לעיתים בפוליטיקה ארגונית כזו או אחרת.

כך ישנם פרקליטי מחוז שכיהנו בתפקידם למעלה מ- 12 שנה, באופן שלא איפשר רענון ניהולי של אותה פרקליטות מחוז בה כיהנו.

התוצאה היא כי בד”כ למעט חריגים אין כמעט פיקוח על פרקליטי המחוז השונים המנהלים מדיניות עצמאית בכל הנושאים הנוגעים לתחומם . לא מדובר במדיניות חריגה , הסותרת את מדיניות המשרד הראשי, אך מדובר בהחלטות עצמאיות לחלוטין, לרבות לגבי נושאים חשובים בתיקים עקרוניים. כך לדוגמה פרשית האזנות הסתר שנחשפה במהלך משפטו של השר רמון.

כל משפטן המכיר את הפסיקה הנוגעת לפרשנות המושג “חומר חקירה” בתיקים פליליים, לא יכול היה שלא לחוש כי החלטת הפרקליטות באותו מקרה חרגה מהפסיקה. לפרקליטות היתה אפשרות לנקוט במהלכים משפטיים כדי להגן על החומר, לרבות הוצאתה של תעודת חיסיון מתאימה והבאת החומר בפני שופט על מנת להכריע אם ימסר להגנה, תחת זאת החליטה פרקליטת מחוז ת”א החלטה שגויה, גם אם מדובר ברשלנות בלבד, עדיין נשאר סימן שאלה כבד על שיקול דעתה באותו מקרה.

אין זה המקרה היחיד. בעבר התעוררו שאלות לגבי דרך האזנות הסתר של משטרת ישראל (יאח”ה) בהקשר לאישים פוליטים. אף שהייתה ביקורת של הפרקליטות על אותן האזנות,  מתכונת ההאזנות לא נפסלה על די הפרקליטות (באותו מקרה על ידי גורם בכיר בפרקליטות המדינה). הנושא נחשף רק עם החלטתו של מי שהיה באותה עת היועץ המשפטי לממשלה וכיום שופט בית המשפט העליון מר אלייקים רובינשטיין.

ככל שאנו אוספים את המקרים בהם התגלה כשל כזה או אחר בעבודת הפרקליטות , ניתן להעריך כי יסוד הכשל הוא בתפיסה (קונספציה) מיושנת הנוגעת לדרך ניהולה של הפרקליטות.  למיטב ידיעתי התפיסה הניהולית של הפרקליטות הינה תפיסה שהייתה קיימת כבר לפני למעלה מ- 30 שנה וכמעט לא השתנתה!

צריך לשנות את התפיסה הנוגעת לפרקליטות קודם כל בהיבטים של ביקורת ובקרה , תלונות הציבור ,וכן בכל הנוגע למבנה, שימור והנחלת ידע , וניוד  פרקליטים

מה צריך על פי השקפתי:

1.         לקצוב את תפקידו של פרקליט מחוז לתקופה של 5 שנים (ולא 7 משנים כפי המצב היום שהוא שיפור לעומת המצב שהיה                    בעבר)עם אפשרות להאריך את כהונתו בשנה אחת.

2.         חלוקת כל פרקליטות לצוותים. כאשר כל צוות יהיה מופקד על ניהול התיקים הפליליים ביחס לתחנה/ שטח גאוגרפי מסוים.                 בראש כל צוות יעמוד פרקליט בכיר .

3.         הקמת צוות/ים מיוחד/ים  שיטפל/ו בתיקים חמורים במיוחד (רצח/מעשי פשע סדרתיים וכו’).

4.         ניוד פרקליטים בין הצוותים באופן עיתי .

5.         דיוני לקחים הפקת לקחים והטמעת לקחים, ביחס לתיקים שנוהלו והסתיימו , לרבות שיתוף המשטרה/ הגורם החוקר                    באותם דיונים. דיוני הלקחים יוכנו על ידי מצע לדיון שיעלה את תמצית העובדות , בעיות שהתגלו, וכשלים (גם במקרה של                   סיום תיק בהרשעה)

6.         שיתוף כל גורמי הפרקליטות באותם דיונים , והפצת סיכומי הדיונים לשורה של מכותבים לרבות פרקליט המדינה .

7.         הקמת מוסד של תובע מיוחד, שיטפל בתיקים רגישים במיוחד בטחוניים או ציבוריים.

8.         הקמת גוף ביקורת ונציבות קבילות עצמאי שפעולתו תעוגן בחקיקה ראשית .

על הצורך במבקר עצמאי נאמר כבר על ידי נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט ברק כי :

“”לצד בחינת כישוריו של המועמד והיכרותו את הארגון, כורכת הפעלה ראויה

של שיקול הדעת גם הקפדה על מינויו של מבקר שיהיה עצמאי, בלתי תלוי ושאינו

מצוי במצב של ניגוד עניינים. “

יש לשמור, ככל האפשר, על עצמאותו ואי תלותו של העוסק בביקורת קשר הדוק ליכולתו לפעול תוך כדי אי תלות                      ונייטרליות.

9.         בעבר הציעו גורמים המזוהים עם הפרקליטות במשרד המשפטים גוף ביקורת וולונטרי ואפילו נקבו בשמות של                         פרקליטים בכירים בעבר (כמו שנדר או אורית קורן) כמיועדים לתפקיד. צריך לזכור כי גוף וולנטרי אינו נהנה מאותה                   מידה של עצמאות בביקורת כמו גוף הפועל על פי חוק, כאשר במקביל נדרשת גם שקיפות ציבורית בכל הנוגע לביקורת על           הפרקליטות הנוהגת היום כגוף הבודק את עצמו ונכשל יותר מאשר פעם או פעמיים בחוסר יכולת להפיק לקחים.

10. הפרקליטות כגוף העוסק כל העת בבדיקתם של גופים אחרים אינה מעל החוק והגיע העת כי גם הפרקליטות תעמוד לביקורת          קבועה שתימסר לציבור.