באפריל 1912 הפליגה הטיטאניק אוניית הפאר של אותן שנים בהפלגת הבכורה שלה שהפכה גם למסע ההלוויה של רבים מנוסעיה. אוניה ענקית , פאר היצירה של אותם שנים ש”לא יכולה הייתה לטבוע” עד שמתכנניה לא טרחו לציידה בדי סירות הצלה. הטרגדיה הונצחה בספרים ובסרטים ומשמשת עד היום כגל עד עולמי לשאננות ולאותו משפט “לי זה לא יקרה”. המשפט חל על תאונת דרכים אך גם על שלל אירועים כלכליים, תחבורתיים, מדיניים, מלחמות וכיו”ב , אירועים שונים שמרכיב ההפתעה הוא גורם דומיננטי בהם.
הורי זכרונם לברכה עלו שניהם לישראל מהונגריה. הם נישאו בשנת 1936 ועוד קודם פרוץ מלחמת העולם השנייה הם ניסו להגר למדינות מחוץ לאירופה בכלל זאת ארצות הברית, אוסטרליה, ניוזילנד וכו’ אך נתקלו בסירוב כולל. סמוך לפני פרוץ מלחה”ע ה-2 , קיבל אבי ז”ל , צו מהצבא ההונגרי בו שירת כקצין ,הוא נדרש להתייצב בבסיסו ללא דרגות וללא סימני זיהוי אחרים. הונגריה האנטישמית החליטה להיפטר מהקצינים היהודים שלה. הורי ז”ל הבינו את הרמז ואבי ברח באישון לילה מהונגריה , ועלה לארץ ישראל באוניית מעפילים, נתפס על ידי הבריטים והושם במחנה המעצר בעתלית, אחיו ז”ל שסבר כי חששם של הורי חשש סרק הוא נרצח על ידי אנשי צלב החץ ההונגרים. אימי הסתתרה במנזר ושרדה את שואת יהדות הונגריה. הונגריה של היום לא למדה דבר היא לא השתנתה , מפלגה אנטישמית הרואה ביהודים סיכון לביטחונה של הונגריה, אוחזת בשליש ממושבי הפרלמנט ההונגרי, האם מישהו מיהודי הונגריה של היום זז משם? התשובה שלילית.
לאחרונה אנו עדים לקמפיין של עיתונים כלכליים כמו גלובס, שעיקרו התקפה על יוקר המחיה בישראל במסגרת קמפיין זה מנהלים אותם עיתונים כלכליים השוואות לנעשה בכמה מדינות אירופאיות ובראש ובראשונה גרמניה, תוך שימוש בנתונים על מחירם של מוצרי מזון שונים שמפרסמים ישראלים שירדו לגרמניה, המבקשים להדגיש את נוחות החיים שם. והשאלה היא האם למדנו את לקחי השואה? האם לאלו שעברו לברלין הדברים לא יכולים לקרות ? נחזור לכך בהמשך.
כלכלת ישראל מתנהלת מזה שנים רבות ככלכלת אי. כלכלת אי משמעה בין השאר , תלות נרחבת בסחר חוץ בין אם יבוא או יצוא. תלות זו מקבלת חיזוק נוסף בגלל המצב המדיני של ישראל בין באירופה ובין בארצות הברית תחת ממשל אובמה.
על מנת להמחיש את המצב המדיני האמור כדאי להביט לבריטניה ולראות כי בהצבעה בפרלמנט הבריטי על הכרה ברשות הפלשתינית כמדינה, שררה בעצם קואליציה מקיר לקיר, בניגוד לעמדתה של מדינת ישראל. אז נכון ההחלטה אינה מחייבת שינוי במדיניות החוץ הבריטית כלפי ישראל ומי שיקבע בסופו של דבר אם להכיר ברשות הפלשתינית כמדינה היא ממשלת בריטניה , אך צריך לזכור כי ראש ממשלת בריטניה נמנע בהצבעה ויש בכך משום איתות ברור לישראל בנושא. בריטניה אינה שבדיה ושר החוץ הישראלי לא יכול לנזוף בשגריר בריטניה על הליך בפרלמנט ובודאי שלא יוכל להושיבו על כיסא קטן. ישנם כאלו שיאמרו כי ההצבעה נועדה לרצות את הקול המוסלמי בבריטניה , אבל כשישנו סחף מדיני שנצפה בבירור , אזי חוסר מעש ופיצוח גרעינים לא יענה על הבעיה שתיווצר כפועל יוצא של הכרה כלל אירופית ברשות הפלשתינית כמדינה , אם מתן אפשרות אמיתית לרשות הפלשתינית לפנות לבית הדין הפלילי הבינלאומי ואם החרפה ניכרת בבידודה המדיני של ישראל בעולם.
בינתיים , ממשיך הדרג המדיני בישראל , בהתקפות חסרות פשר מלאות יהירות על נשיא ארצות הברית. ואף שאיני נמנה על אוהדיו , צריך לזכור כי הוא נשיא המעצמה הדמוקרטית הגדולה בעולם ומייצג קודם כל אותה ואת ערכיה, תמיכתה של ארצות הברית בישראל היא קריטית עבור המדינה, היא אבן יסוד במדיניות ובאסטרטגיה של ישראל .
לאחרונה למדנו כי חלק ניכר של הדור הצעיר בארצות הברית אינו אוהד את ישראל כפי שהיה בעבר. האוכלוסיה המוסלמית בארצות הברית גדלה והביקורת על ישראל (גם אם מוצנעת בתקשורת הישראלית ), שם בארצות הברית הולכת וגוברת ולא רק בניו יורק טיימס. האם השחיקה הנמשכת בתמיכה בישראל יכולה להוביל למפולת ? מי שסבור שזה לא יכול להתרחש, שיקום, אם היחסים הם כמו של זוג נשוי כמאמר ראש הממשלה , יזכור נא האחרון את האפשרות של זוג נשוי להתגרש .
בידוד מדיני של ישראל יוביל בהכרח גם לקשיים בכלכלת המדינה. כבר עתה האיחוד האירופי מחרים תוצרת ישראלית שיוצרה ביהודה ושומרון, החרפה ניכרת במצב המדיני עלולה להוביל להחרמה מסיבית יותר של תוצרת ישראלית ובדאי שיש בה כדי ליצור אוירה אוהדת לחרם וולונטרי, גם אם נאמר כי מדובר בחלק מההחרפה האנטישמית בעולם בכלל ובאירופה בפרט אין בכך מענה אמיתי לבעיות שעלולות להיווצר. ישיבה בחוסר מעש אינה מענה ואינה פיתרון למצב והיא מפקירה את היוזמה וההובלה של התהליכים בידי גורמים שחלקם הגדול עוין את ישראל תוך שהם פועלים על מצע אוהד בגין אותו חוסר מעש. יהיה בסדר? התשובה היא לאו מוחלט.
חוסר המעש והשאננות (שלא לומר יהירות) שולטים לא רק בתחום המדיני אלא גם בתחום רגיש אחר. מזה זמן ניכר מנסות מדינות ערב ובראשן מצרים להביא לפיקוח בינלאומי על הכורים הגרעיניים של ישראל שאינה חתומה על האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני NPT. הניסיון האחרון בנושא אותו הובילה מצרים (2005) כשל. אך עתה אנו עדים לניסיון נוסף של מצרים (אותה מצרים שאנו מהללים כה רבות, וכי לנו ולהם אינטרסים משותפים). להכריז על ישראל כמדינה בעלת כושר גרעיני , שלב הכרחי בניסיון לכפות על ישראל פיקוח בינלאומי אשר יוביל להסתבכות ישראלית במישור הבינלאומי ונקיטת אמצעים נגד ישראל באופן פרטני על ידי מדינות שאינן אוהדות את ישראל בלשון המעטה וכאלו ישנן לא מעט גם באיחוד האירופי. האם זה יקרה? התנהלות הדרג המדיני כאילו הדבר לא יקרה עלולה להוביל להפתעה רבתי אם הדברים אכן יתרחשו.
נחזור לאותה חבורת ישראלים המתגוררים להם בברלין וסבורים כי הם פטריוטים (פטריוטים עד כדי כך שיוזם הקריאה לרדת לברלין מסרב להיחשף ) . אותם ישראלים שמחיר המילקי או הקוטג’ לא מוצא חן בעיניהם והם מהללים את הכלכלה הגרמנית וכיו”ב, ניחנו ככל הנראה בזיכרון קצר ותכונת בת יענה ניכרת. ההסתה האנטישמית בגרמניה יצאה לה מזה זמן מהארון בין אם מדובר באנטישמיות קלאסית או זו של השמאל או זו של האיסלאם הקיצוני. יהודים בצרפת חוששים ללכת לבית כנסת ביום כיפור שמא יבולע להם , שלא לדבר על נשיאת סמלים יהודיים כמו מגן דוד, אבל לאלו שקראו וקוראים לרדת לגרמניה הדבר לא מפריע . להם זה לא יקרה? גל האנטישמיות שם לא נוגע להם?
ישנם כמה עיתונאים כלכליים ישראלים ששמו להם למטרה לפגוע בתקציב מערכת הביטחון בכלל ובצבא בפרט. הם מעלים טיעונים שונים מדוע יש לפגוע בתקציב הביטחון, את השיא הם הגדירו בדרך בה השוו את מחירם של פריטי מזון מסוימים בישראל לעומת אלו שבגרמניה. אותם עיתונאים שכחו במסגרת סקירותיהם וכותרות פרובוקטיביות שנועדו להתסיס את דעת הקהל , כי המוצרים בארץ (למעט פירות וירקות) חייבים במס ערך מוסף בשיעור של 18% , הם שכחו כי לתעשיה עלויות ייצור הנגזרות ממחיר האנרגיה שהתעשיה צורכת , חלק ניכר של האנרגיה מבוסס על נגזרות של הדלק אשר 50% ויותר ממחירו הם מיסים.
אותם כתבים כלכליים יודעים היטב כי תעשיות המזון אינן גמ”חים , וכי חלק מהתמחור של מוצרי תעשיה זו מורכב ממיסים שונים שאינם חלים על אותם מוצרים כאשר הם מיוצאים לחו”ל. המטרה של חלק מהכתבים הכלכליים האמורים היא תקציב הביטחון בכלל ושכרם של אנשי הקבע בפרט. הנחת המוצא שלהם היא כי אם תקציב הביטחון יקוצץ הסכומים שיקוצצו יועברו לצרכים אחרים, נאמר חברתיים. אבל טעות בידם הרגע המכונן שהיו צריכים להבין זאת היה תקציב המדינה המקפל בתוכו העברות במאות מליוני שקלים לגופים חרדיים ומתנחלים וזאת כדי ששר האוצר שהבטיח פוליטיקה חדשה יוכל להעביר את התקציב בממשלה ואחכ בכנסת בדיוק כמו שהיה בפוליטיקה הישנה.
ביטחון אינו מושג הניתן לכימות כמו מחיר מילקי או קוטג’ . האם מי מאזרחי המדינה ידע או חש ביטחון נוסף בעת מניעת פיגוע שברוב המקרים גם אינו מתפרסם , או האם מישהו מהאזרחים יודע או חש דבר בעת שאנשי אמ”ן יושבים ומנתחים מסכת של נתונים על מנת לתת לדרג המדיני הערכות לגבי נושאים שונים הקשורים להיערכותה של המדינה. האם מי מהם ידוע את העבודה הנעשית בשמירה על מערכים לוגיסטים המיועדים לשמש את אנשי המילואים במלחמה? להשקפתי התשובה היא שלילית. אבל בעת שמגיעה מלחמה בין בעצימות גבוה או בעצימות נמוכה (לוחמה בעצימות נמוכה היא ביטוי המתאר בעיקרו לחימה נגד ארגוני טרור או גרילה) כולם מצפים שהצבא יעשה את המוטל עליו ויגן על אזרחי המדינה החשופים לפגיעה והבסת האויב . האם התוצאה יכולה להיות שונה אם תקציב הביטחון יקוצץ? אם שכרם של אנשי הקבע יפגע והם יעזבו את מערכת הביטחון? התשובה שלי היא חיובית . כל מי שחווה את מלחמת יום הכיפורים יודע כי השאננות והביקורת על הכוננות שהייתה בחודש מאי 1973 ועלותה הכספית הייתה אחד הגורמים לשאננות וההפתעה של המלחמה שבסופה נפלו למעלה מ- 2500 לוחמים שלא לומר המספר הגבוה של פצועים. בלשון מכובסת קראו לכך באותה תקופה הקונספציה.
האם יש אפשרות שנשלם את מחיר השאננות בביטחון? התשובה לטעמי היא חיובית וישנן דוגמאות נוספות שאפשר להעלות . אפשר לבקר וגם רצוי, אבל מי שמסית באמצעות התקשורת כדאי שידע כי יש לכך תוצאות .לצערי אותם עיתונאים אינם נושאים באחריות כלשהי אבל הם מרשים לעצמם להשתלח במשרתי הקבע ובדרישות תקציב הביטחון כאשר העובדות והנתונים ? אלה מותאמים אצלם לדעה אליה הם מכוונים.
וכך בראשית שנת 2012 ( מאה שנה אחרי אסון הטיטאניק) שטה לה בנחת, אוניית הפאר הקוסטה קונקורדיה , ספינה חדישה , אשר הושקה לראשונה בשנת 2005 , שהייתה מצוידת במיטב שכלולי הניווט כשעל סיפונה אלפי נוסעים ולפתע עלתה הספינה על שרטון קרוב לחוף וטבעה תוך מספר שעות , אז כן ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה אם נמשיך להיות שאננים ולחשוב שלנו זה לא יקרה, כפי שרב החובל של הקונקורדיה סבר וטעה כמו רבים לפניו וככל הנראה גם אחריו.
“לי זה לא יקרה” הוא משפט המקפל בתוכו שאננות , יהירות, התעלמות מסיכונים וסימנים מעידים על סיכונים. כאשר מתרחש אירוע הפוגע בשאננות אנו קוראים לו הפתעה , אך האמת היא שאין הפתעות אמיתיות יש רק אנשים שאננים המופתעים עת השאננות שלהם נפגעת.
ori
לא חייבים לרדת לברלין, שמעתי שקוסטה ריקה נהיית להיט לאחרונה.
החשש שהאירופאים יחליטו להתלבש על פיקוח האטום הוא חשש מטריד וזה באמת יכול להיות מעבר לפינה.
אני חושב שההנהגה פשוט מחכה בסבלנות שמשהו יקרה, או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. הפלסטינים לא מפסיקים להחמיץ ואבו
מאזן בדרך החוצה, דעש ואל קעידה על הגבולות בצפון ובקרוב יהיו כללי משחק אחרים ואולי אירופה תצטרך את ישראל.