Politics Security — 03 September 2012
<!--:HE-->אום שמום והזירה הבינלאומית<!--:-->

צמד המילים אום שמום מיוחס לראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן גוריון שאמר את המילים בהתייחס להחלטות האנטי ישראליות שהועברו במוסד זה (הן בעצרת הכללית והן בהתייחס לחוסר היכולת של מועצת הביטחון לקבל החלטות ביחס לגינוי מדינות ערביות).

התעמקות בסוגיה הנוגעת להתנהלות מדינות בזירה הבינלאומית ובכלל זאת ישראל מצביעה על התנהלות שונה לעומת ההתייחסות לאום.

צריך להכיר בכך שהאו”ם אינו אלא כלי למימוש מדיניות בינלאומית או הצהרה עליה. לפיכך תגובה אותה שמעתי לאחרונה לפיה אין להתייחס לדברים היוצאים מבנין האום ולא חשוב מה הגויים אומרים , אלא מה היהודים יעשו אינה אלא נאיביות במקרה הטוב או במקרה אחר ניהול מדינות בת יענה .

הדברים אמורים במיוחד בתקופה זו של דיבורים ,לחשושים ,ומאמרים הנוגעים לרוחות המלחמה הנושבות במזרח התיכון.

אם נחזור לבן גוריון נוכל לראות כי ראש הממשלה הראשון , פעל תמיד באופן בו קיבל לגיטימציה בינלאומית לפעולותיה של ישראל.

הכרזתה של מדינת ישראל באה לאחר החלטת החלוקה בעצרת האום.

מבצע סיני לדוגמה היה בעצם מבצע שהובל קודם ותואם קודם כל על ידי הבריטים והצרפתים שביקשו להחזיר לידם את השליטה בתעלת סואץ. התערבותה של ארצות הברית (ממשל אייזנהאור) הביאה לנסיגה כוללת של מדינות אלו יחד עם ישראל.

מלחמת ששת הימים יצאה לדרכה רק לאחר דיונים ארוכים במסדרונות האום ולאחר ששר החוץ דאז אבא אבן ניהל מרתון של שיחות עם גורמים בינלאומיים, הכל באופן בו נוצרה לגיטימציה בינלאומית לישראל לפעול לאחר שגמאל עבד אל נאצר דאג לסלק את כוחות האום מסיני והכניס לשם כוחות צבא גדולים , בלי שמזכיר האום אז (או טנט) גילה התנגדות כלשהי למהלך.

כך ניתן גם להצביע על מלחמת לבנון השנייה בה צהל פעל תחת הסכמה בינלאומית רחבה , וכך הייתה הסכמה בינלאומית רחבה לפעולת צהל ברצועת עזה בעת מבצע “עופרת יצוקה”.

לאחרונה אנו עדים לחוסר הסכמה בינלאומי הנוגע לפעולה ישראלית באיראן. הדברים נוגעים לא רק במחלוקת שהתגלעה בין ארצות הברית לישראל , אלא למשל לאחת מידידותיה הגדולות של ישראל – גרמניה.

חוסר ההרמוניה של ראש הממשלה עם ראשיי מדינות גדולות במערב עומד בעוכריו.

אם מישהו צריך דוגמה לצורך בקונצנזוס או הסכמה בין לאומית רחבה קודם ביצוע פעולה צבאית במזרח התיכון , צריך לחזור לימים שקדמו למלחמת המפרץ הראשונה בה שר החוץ של ארצות הברית (בייקר) דילג בין מדינות רבות ובכללן ישראל כדי ליצור את אותה הסכמה בין לאומית לפעולה נגד עיראק, זאת למרות שבבסיס הדברים ניתן היה לטעון כי הלגיטימציה נגזרת כפועל יוצא של פעולות התקיפה של עיראק בעצם כיבוש כווית, ולמרות זאת התנהל מסע הדילוגים הדיפלומטי שיצר קונצנזוס חסר תקדים ביחס לתקיפתה של עיראק- או אם תרצו את התשתית הדיפלומטית למסע הצבאי ברחבי מדבריות ערב.

כאשר ראש הממשלה ושר הביטחון מנהלים מסע לחשושים רמיזות ושמועות הנוגעים להכנות לקראת מלחמה , תוך התעלמות מוחלטת מהקהילה הבינלאומית , לרבות אפשרות לפגיעה בברית האסטרטגית עם ארצות הברית, צריך לקחת בחשבון כי במקרה של חוסר הצלחה צבאי עלול לבוא כישלון מדיני נרחב, כישלון שנגזרותיו עלולות להיות קשות הרבה יותר מכל טיל איראני שישוגר לישראל.

אין זה אומר שישראל צריכה להרפות כהוא זה  מהדרישה לפרק את איראן מיכולת לייצור נשק גרעיני נהפוך הוא, אך ישראל צריכה וגם יכולה להראות לעולם כולו כיצד איראן ממשיכה בדרכה ולשאוף להגיע  להסכמה על קו אדום ביחס לפעילותה הגרעינית של איראן, קו אדום שלאחריו תידרש פעולה צבאית .

על כך ניתן לומר בפרפרזה  כי להצלחה אבות רבים אבל באותה עת צריך לזכור כי מי שנכשל ישנה את הסטטוס שלו ליתום.

Related Articles

Share

About Author

Gabriel

Gabriel Benami- LLB- University of Tel Aviv, LLM- University of Bar Ilan, MA (political science/national security) University of Haifa & The National Security College

(0) Readers Comments

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>