מלחמת החפירות 2011

מלחמת העולם הראשונה זכורה בעיקר כמלחמת החפירות , אותן חפירות ארוכות של 2 הצדדים כאשר אף צד לא יכול היה להכריע את יריבו.

בסרטים על מלחמה זו ניתן לראות את החיילים המתנועעים בתוך החפירות כאשר לעיתים מדיר את השקט הלא פסטורלי קול נפץ של פגז תותח או תותחים.

היחידות הניידות של מלחמת העולם הראשונה נעו על גבי סוסים, באופן שלא היה שונה בהרבה מתנועת צבאו של נפוליאון. אכן לסוס המלחמה הייתה חשיבות ראשונה במעלה במלחמה באותה תקופה, כזו שהועלתה לבימת התיאטרון בלונדון והראתה אותה  מזווית מבטו של… סוס מלחמה.

ההכרעה במלחמת העולם הראשונה החלה ב- 1917  עם בואו של אנדרגנוס מפלצתי , שהיה עירוב של תותח ורכב הנע על זחליו הלא הוא הטנק שגם אם לא היה דומיננטי הוא היווה פריצת דרך בזירה הצבאית של אותם ימים .

במלחמת העולם השנייה היו אלו האצילים הפולנים שדהרו אל מותם כשהם מניפים את חרבותיהם כנגד אותן מפלצות גרמניות שפלשו ב 1939 לאדמת פולין, וכך המשיך הטנק להתפתח ושיא השימוש בו (גם ולמרות אלו טוענים לקרבות מלחמת ששת הימים) היה  במלחמת העולם השנייה , בקרבות אל עלמיין במדבר.

אחד הנושאים בהם עוסקת תורת הביטחון בשעה שדנים באסטרטגיה , נוגע ליכולת של מנהיגים בכללם מפקדים צבאיים ומנהיגים מדיניים להשתחרר מתפיסות מיושנות, הן בשדה הקרב והן בזירה המדינית והבינלאומית.

המנהיגות הנבחרת של 2 הצדדים הישראלי והפלשתיני היא מנהיגות שסובלת מקיפאון מחשבתי ותפיסתי , זה הפלשתיני רוצה מצד אחד הכל, בלא לוותר על כלום, לרבות זכות השיבה של הפליטים למדינת ישראל, הוא רוצה לגלגל את ההיסטוריה לאחור ולא תמיד בסתר ממשיך לייחל כי בכך יביא לחורבנה של המדינה הציונית, זה הישראלי , ממשיך לדגול במדיניותו בשטחים, שמשמעה כרסום במרקם החברתי של המדינה , בלי כל ערך מוסף לביטחונה, שהרי גדר המערכת החדשה , הקרויה חומה היא שהורידה את מספר הנפגעים מפיגועי ההתאבדות .

נכון יש סכנה ממשית לירי של רקטות לעברה של ישראל , אך נושא זה צריך ויכול להיות מוסדר בהסכם סופי, כמו גם סוגיית החמאס. כך גם שורה של סוגיות לרבות סוגיית ירושלים, והשאלה היא האם יש מי מהצדדים הרוצה ויכול  להגיע להסכם כזה בלי לחשוש מהסמנים הקיצוניים במחנהו?

נכון לשעה זו אין באופק משהו שירמז על יכולת כזו, נהפוך הוא כל צד מתחפר  היטב , נאחז בחפירה ובקיבעון המחשבתי שלו ומשם ממשיך לשגר חיצי מילים, קלישאות  וסיסמאות שונות כלפי יריבו ולהמטיר בזירה הבינלאומית האשמות שונות שאין ביכולתן לקדם את נושא השלום והפסקת הסכסוך ולו כמלוא הנימה. אז בפרוס השנה החדשה, מה השתנה ומה ישתנה? או אולי נמתין כי מאן דהוא ימציא מקבילה חדשה וירטואלית מחשבתית של “סוס מלחמה”, אשר יצליח להכניס קצת בינה בו זמנית בממשלות שני הצדדים? אולי?

על דת ומדינה

הדתות המונותיאיסטיות הנוצרית והמוסלמית  אחראיות לעוולות גדולות ביותר כאשר לכל דת יש רק את האמת שלה ואילו האמת של הדתות האחרות אינה קיימת ובראייתה של כל אחת מ- 2 הדתות המונותאיסטיות  הללו, אשר במרכזן אל אחד, האל – אותו אל -הוא רק שלה ושומע רק את תפלות מאמיניה. אנו כיהודים סבלנו בעבר יותר מכל עם אחר מהתנכלויות ורדיפות, ששיאן בתורת הרשע והגזע , אך כיצד הגענו למצב בו אנו נתפסים כמי שרודפים עם אחר בגין קומץ כהניסטים קיצוניים?

הדתות הנוצרית ,והמוסלמית שימשו ומשמשות כקרדום לחפור בהן,הן משמשות לעיתים   כמכשיר לשליטה באנשים, ברגשות ביצרים ובכלל בדרך החשיבה ולעיתים הן באות להצדיק עוולות אחרות , כאשר אלו המבצעים את אותן עוולות טוענים כי הם פועלים מכח תורתה וצווייה בין אם הם נוצרים מוסלמים ועתה מצאנו גם קומץ של יהודים, הטוענים כי הם פועלים בשמה של הדת כדי לפעול בצורה בלתי חוקית ומתוך הרגשת כוחנות , עליונות ומשיחיות שאין ולא יהיה לה מקום.

כדאי לנו להסתכל במראה ולהודות כי ישנם אצלנו אנשים הבאים בשמה של הדת המבקשים להיפרע מציבור ערבי בשטחים בדרך “תג מחיר”, וישנם כאלה המטיחים שנאה שכל כולה שדה מוקשים שעניינו חוסר תקווה אשר ממנה תצמח רק פורענות חדשה, ואני שואל את עצמי כיצד הגענו למצב בו אותם אנשים צובעים בצבעיהם את כל המדינה וגם את מדיניותה?

ועוד משהו על ציבור דתי אחר ,  הציבור החרדי. אחד מגבירי העדה הדתית חרדית המתגורר בעיקר בבריטניה,  ליאו נואי שמו, אמר לפני למעלה משנה בראיון לעיתון גלובס כי בישראל נוצרו דורות של חרדים שאינם תורמים מאום לחברה, ואני מהרהר , האם זה מה שאלוהים באמת רוצה? ובכלל האם לאלוהים יש העדפה של אדם אחד על רעהו? האם מאן דהוא, שם ביציע החרדים ושליחי הציבור שלהם  שכח מזה זמן ניכר כי להם זכויות וחובות ומי שאינו רוצה בחובות שלא יטען לזכויות ובוודאי לא לזכויות על חשבון מי שהוא מגדיר כציבור אחר.

ועל הדמוקרטיה

בעיני ולתפיסתי , משמעה הבסיסי של הדמוקרטיה היא שמירה על זכויות המיעוט, אלא שהיחסים התהפכו והרוב זה המכונה הדומם נשלט לעשה על ידי מיעוט דתי חרדי בצרוף פרצי זעם של הימין הקיצוני .

והגעתי למסקנה כי כל עוד לא נצליח לעשות  שלום בתוכנו לא נוכל לעשות שלום גם עם אויבנו וגרוע מכך אנו מכרסמים גם את מה שבנינו והגיע הזמן שהציבור בכלל והציבור הדתי והחרדי  בפרט יפנים כי המחאה הציבורית היא גם מחאה נגד ביטויים בלתי מקובלים של אורחות חיים שחלקם אימצו לעצמם, חלקם טפילים וחלקם אלימים,  אשר ביחד מבליטים את חוסר השוויון הנוגע לנטל במדינה ומי שרוצה זכויות שישא גם בנטל החובות וילמד להתחשב גם בדעות אחרות כי זו המשמעות האמיתית של דמוקרטיה להבדיל מאוליגרכיה.