It is frequently asked what  is the desired character of a manager? Does he need to grow within the organization or outside; sometimes it is better to impose a new character on the organization.

I wish to examine the issue from a new perspective, a certain analogy to our country’s politics.

A country is not an organization, but for the matter discussed here we will compare it to organization, and any of the parties as a different administrative group share holders, representing different interests and opinions.

The head of each team manager is the Party chief  and The coalition is composed from a number of management groups who agrees with the principles of the biggest management team which in exchange of the groups managements  support provides places in the board of directors (the government) and share some management areas based on a division in advance.

The management group’s ability to control the organization depends on leadership find, i.e promoting the organization and realization of the vision and objectives. If a group will be dragged after the administration into active or initiatives of other organizations or try to imitate or find out for itself where the organizations headed active market us specially in those areas and topics relating to the organization’s work and  environment, then the organization will be dragged back tugging on its view which means loss of milling enterprise. Dragging mean in my view the loss of the market.

In contrary to the situation described in the previous paragraph ,  when the management group, sets itself clear goals and objectives including planning and monitoring of milestones and goals, then together with partners to control, it can initiate steps and processes that will enable the growth of the organization, developing the vision and turning it into reality.

Director of the Coalition  management group controlling the organization can through the vision and vision beyond the horizon to lead the organization toward new challenges in the constant development of the organization and establishing its status as a masterpiece which the external reference to it could be jealousy or admiration or a role model.

My personal conclusion is that the difference between the conduct of leadership is the difference between vision and ability to lead, and on the other hand  tugging, stagnation which  is governed by wind direction.

At this time we need leadership to lead the country,  leaders who know how to learn lessons from the mistakes, leadership and guidance that will be able  direct the bureaucracy officials in one hand and ignore ill advices otherwise we might find that the bureaucracy are in conduct of the country.

חדשות לבקרים עולה שאלה מהי דמותו הרצויה של מנהל? האם הוא צריך לצמוח מתוך הארגון או שלעיתים עדיף להצניח מבחוץ דמות חדשה.

אני מבקש לבחון את הנושא תוך אנלוגיה מסוימת למצבנו הפוליטי והמדיני.

מדינה  אינה ארגון, אך לצורך העניין נמשיל אותה לארגון כאשר כל אחת מהמפלגות היא קבוצה ניהולית שונה בעלת מניות, המייצגת אינטרסים והשקפות שונות.

בראש כל אחת מהקבוצות עומד מנהל שהוא ראש המפלגה

הקואליציה היא התחברות של מספר קבוצות ניהול המסכימה לעקרונות של קבוצת הניהול הגדולה הנותנת תמורת התמיכה בה הקצאה של מקומות בדירקטוריון (הממשלה) ושותפות בתחומי ניהול מסוימים על פי חלוקה מראש.

יכולתה של קבוצת הניהול להמשיך בשליטה בארגון מותנית לטעמי במנהיגות שתגלה, קרי קידום הארגון ומימוש חזונו ויעדיו, ככל שקבוצת הניהול , תיגרר אחרי יוזמות של פעילים או ארגונים אחרים או תנסה לחקותם או לברר לעצמה להיכן מועדות פני הארגונים הפעילים באותם תחמי שוק ובנושאים הנוגעים לסביבת העבודה של הארגון, אזי הארגון יתחיל להיגרר מאחור  והגררות על פי השקפתי משמעה אובדן וכרסום מעמד הארגון בשוק ולעיתים אף אובדן השוק.

להבדיל כאשר קבוצת הניהול מציבה לעצמה מטרות ברורות ויעדים לרבות תכנון ובקרה על אבני דרך להשגת המטרות , אזי יחד עם השותפות לשליטה היא יכולה ליזום מהלכים ותהליכים המאפשרים את צמיחתו של הארגון, פיתוח חזונו והפיכתו למציאות.

מנהל קבוצת הניהול של קואליציית השליטה בארגון יוכל באמצעות החזון והראייה מעבר לאופק להנהיג את הארגון לקראת אתגרים חדשים תוך פיתוחו המתמיד של הארגון וביסוס מעמדו כארגון מופת אשר ההתייחסות החיצונית אליו יכולה להיות קנאה, או הערצה או מודל לחיקוי .

ברברה טוכמן בספרה מצעד האיוולת מטרויה ועד ויאטנם (הוצאת מעריב 1986) כותבת כי תופעת האיוולת אינה תלויה בתקופה או במקום, אין היא קשורה לצורה זו או אחרת של משטר והיא קיימת במלוכה באוליגרכיה ובדמוקרטיה במידה שווה, היא מונה רכיבים האופייניים לאיוולת:

“קיפאון או סטגנציה של השכל- דרכם של שליטים להתמיד ברעיונות שבהם החלו את דרכם – הם קרקע פורייה לאיוולת.”

“בשלבו הראשון קובע קובע קיפאון השכל את העקרונות והתחומים החלים על בעיה פוליטית, בשלבו השני כאשר מתחילים להופיע הניגודים והכישלונות בביצוע, העקרונות הראשונים מתקשחים, זהו הזמן שבו , אם נוהגים בחוכמה , אפשריים בחינה ומחשבה חדשה ושינוי מגמה , אך הם נדירים. מדיניות המושתת על טעות גדולה ומתחזקת ולעולם איננה נסוגה. העיקשות להחזיק בטעות היא הבעיה”.

על מנת שנגדיר מדיניות כאיוולת היא צריכה לענות על 3 תנאים:

• · חובה היא שתוצאותיה השליליות יראו בזמנה ולא בראיה שלאחר מעשה.
• · חייבת להיות דרך פעולה חלופית שאותה אפשר היה לנקוט.
• · המדיניות היא מדיניות של קבוצה והיא נשארה בתוקף יותר מחייו של דור פוליטי אחד.

חובתה של הממשלה (כל ממשלה ) הוא לבחון דרכים חדשות לעיצובה מדיניותה ולא לחזור על אותה מדיניות הקיימת כבר עשרות שנים.

הכרה של האו”ם במדינה פלשתינית בגבולות 1967,גם אם הכרה זו לא תאושר במועצת הביטחון של האו”ם  עלולה ליצור סחף מדיני , ומשפטי בינלאומי.

והמסקנה האישית שלי היא כי ההבדל בין התנהלות למנהיגות הוא ההבדל בין חזון ויכולת להוביל, לבין הגררות , קיפאון והתנהלות על פי כוון הרוח .

דרושה לנו בעת הזו מנהיגות שתדע להוביל את המדינה, להפיק לקחים מהטעויות  , מנהיגות שתדע לתת הנחיות לפקידות בכירה ככל שתהיה , ולא תמצא את עצמה במצב בו הפקידות היא שמכתיבה לה את  מהלכיה.