עם תום מלחמת העולם השנייה הבינו האמריקאים כי זרעיה של אותה פורענות נטמנו למעשה במסגרת הסכם ורסאי בתום מלחמת העולם הראשונה.

האמריקאים הובילו את תוכנית מרשל (מי שהיה שר החוץ של ארצות הברית באותה עת) לשיקומה של אירופה שלאחר המלחמה ואת שיקומה של גרמניה, הקמת ארגגון ה- OECD בגלגולו הראשון וכן את ניצני הקמתו של  האיחוד האירופי (שנודע תחילה כשוק האירופי המאוחד) .

אלא שהבסיס לקיומו של האיחוד האירופי השתנה זה מכבר.

עם קריסתה של ברית המועצות לשעבר, חברו לאיחוד האירופי חלק ממדינות הגוש המזרחי לשעבר, חלק מתוכן התקבל לגוש האירו.

קבלתן של חברות חדשות אך חלשות לתוך גוש האירו חייבה בחינה דקדקנית של מצבן , בדיקה שככל הנראה לא נעשתה דייה ואף שיוון לא נמנתה עם הגוש המזרחי לשעבר, הרי היא דוגמה לחוסר בדיקת נאותות מספיקה , שכן יוון בסיוע בנק גולדמן זאקס הונתה את ראשי האיחוד האירופי בכלל וגוש האירו בפרט והסתירה חובות עתק שאילו היות מתגלים במועד היו מונעים את קבלתה לגוש האירו.

מי ממנהיגי גוש האירו שסבר כי קבלה של מדינות חדשות תעשה בצורת ספיגה שלא תורגש – טעה!

נשאלת השאלה מה ניתן לעשות עתה?

הענשתה של יוון בצורה כזו או אחרת לא תועיל לשום מדינה החברה בגוש האירו, נהפוך הוא, חוסר סולידריות יוביל לקריסתה הכלכלית של יוון והתרסקותו של האירו שלא לומר אפשרות של ממש לכאוס מוניטרי ופיננסי.

הדרך להצלת גוש האירו עוברת איפוא בתוכנית לשיקום הכלכלה של יוון ומדינות ה- PIIGS (גם של איטליה ממיסדות השוק האירופי), השיקום הכלכלי מחייב הסדר חובות של אותן מדינות , שכן הטלתן  למיתון ומשטר חובות דורסני, עלולה להביא בעקבותיה חוסר שקט חברתי וזעזועים פוליטים שיפגעו ביכולתן של מדינות אלו לעמוד על רגליהן הכלכליות מחדש (ספרד עברה זה מכבר את 20% האבטלה הרשמיים) . בעצם מדובר בזרעי פורענות חדשים לחוסר יציבות כלל אירופי .

שיקום הכלכלות האמורות צריך לכלול בתוכו הסדר חובות ושמיטה של חלק מהחובות ולדוגמה החזרת השליטה היוונית למקורות הכנסה של המדינה (לרבות פגיעה בבנק גולדמן זאקס), וסגירת גבולות האיחוד האירופי בכלל להגירת עובדים בלתי חוקית ( הגירה המכונה – הגירה ברמה 0).

יצירת מקומות תעסוקה חדשים על ידי חיזוק בסיסי המאפיינים של כל מדינה לרבות חיזוק ובנייה של תשתיות חדשות ומודרניות בכל מדינה והקצאת משאבים ייעודיים של האיחוד לכל מדינה ומדינה.

במסגרת האמורה צריך שגוש האירו בתוך האיחוד יציב לווי כלכלי שיכלול גם כלכלנים מתוך אותה מדינה עצמה  לכל אחד מראשי מדינות ה-PIIGS .

ןלבסוף ואולי בהתחלה גוש האירו צריך לשנות את אמנת מסטריכט באופן בו הסולידריות של מדינות האיחוד בכלל וגוש האירו בפרט תהפוך למרכיב מרכזי באמנה. כדי להחזיר את האמונה באירו כדאי למדינות האיחוד לוותר במקצת על הסוברניות הפנימית שלהן גם אם לא באופן זהה לארצות הברית, אזי באופן בו תקציב כל מדינה יחייב תאום עם מדינות הגוש האחרות.