כאשר באים לאמוד את הצלחתו או כשלונו של אובאמה בתפקידו כנשיא ארצות הברית אנו צריכים לקחת  3 רכיבים עיקריים :

1. 1.      הכלכלה האמריקאית וביצועיה.
2. 2.      הלוחמה באפגניסטן ועיראק.
3. 3.      יחסי החוץ של ארצות הברית עם בעלות בריתה ומעמדה של ארצות הברית בעולם.

הכלכלה האמריקאית

מדובר בכלכלה הצרכנית הגדולה בעולם, אשר התקררותה משפיעה על שאר העולם ולענין זה נהוג לומר כי בעת שלארצות הברית יש שפעת לשאר העולם יש דלקת ריאות.

המשבר של שנת 2008 אירע בעת נשיאותו של הנשיא בוש קודמו בתפקיד של אובאמה, אך עלייתו של אובאמה לנשיאות הייתה פועל יוצא של הבטחה לפתרון מהיר של המשבר, אשר לדעת הדמוקרטים נבע מכשלי הכלכלה שהנהיגו הרפובליקנים.

אמרתי כבר בפוסט אחר כי מנהיגים אינם מבינים משברים המתחוללים מול עיניהם ולעיתים קרובות מגיבים למשברים באיחור .

אובאמה היה פטור מדימוי זה, והוא הגיע לתפקידו כשהוא נקי מכשלי הממשל הקודם.

דרכו של אובאמה הייתה לעודד את הכלכלה האמריקאית באמצעות הרחבה מוניטרית שכללה הדפסה של דולרים רבים, אלו היו אמורים לזרום לעסקים בכלכלה הריאלית בארצות הברית באמצעות הבנקים האמריקאים.

אך במקום שהכסף יזרום לכלכלה הריאלית בארצות הברית הכסף זרם לבנקים ונתקע שם כאשר הבנקים האמריקאים העדיפו את ההשקעות בוול סטריט והשקעות ספקולטיביות במט”ח בעולם.  רווחים מהעיסקאות הספקולטיביות השונות שימשו את הבנקים האמריקאים הגדולים לפדות את חובם לממשל . רק חלק קטן של הכספים שהדפיס הממשל האמריקאי הגיע לעסקים הקטנים והבינוניים שמניעים חלק ניכר מכלכלתה של ארצות הברית. התוצאה הנראית לעין היא כי הכלכלה האמריקאית הריאלית מדשדשת ואינה מסוגלת להתאושש מהמשבר הכלכלי אליו נקלעה. 

האם ניתן לומר כי שיטת האשראי האמריקאית פשטה את הרגל? בעת משבר הסאב פריים היה חשש גדול כי המשבר לאחריו יבוא מכוון הלווים בסיכון גבוה המשתמשים בכרטיסי האשראי (שיטת האשראי בארצות הברית דומה להלוואה בריבית המוחזרת בתשלומים על ידי הלווה באמצעות שיקים מדי חודש בחודשו. אי פרעון יכול להביא לנטילת הטובין שנרכשו ועצירת האשראי )

מאז משבר הסאב פריים צומצם יחסית השימוש במתן אשראי בארצות הברית , והדבר מעיד יותר מכל כי הפחד מפני פשיטות רגל בכלכלה הריאלית וממשיך להעיק על כלכלה זו ובמובנים רבים משתק אותה.

במצב דברים זה כאשר הכסף שהזרים הממשל לא הגיע ליעדו , ואחוז האבטלה בארצות הברית  מגיע לכדי 10% המסקנה המתבקשת היא כי ממשלו של אובאמה לא הצליח להניע מחדש את כלכלת ארצות הברית  המדשדשת במקומה כאשר חלק מהסיכונים לכלכלה נותרו בעינם.

הציון אותו ניתן לתת לממשל אובאמה על ביצועיו בכלכלה הוא בין מספיק בקושי למספיק.

אם להורדת דרוג האשראי על ידי חברת  S&P  תתלווה הורדה של דירוג האשראי על ידי חברות דירוג נוספות כמו מודיס או פיץ ניתן יהיה לומר כי אז הציון  “נכשל ” או בלשון אחרת בלתי מספיק .

נושא המאקרו השני הנוגע לארצות הברית נגזר מ- 2 לחימות” בעצימות נמוכה”  המנוהלות על ידי ארצות הברית (לחימה בעצימות נמוכה מתייחסת בד”כ ללחימה בכוחות גרילה/ תאי טרור להבדיל ממלחמה קונבנציונלית בין מדינות. עוצמת האש המופעלת אינה משנה בד”כ)

הלוחמה באפגניסטן- הצליחה רק בחלקה, שכן לוחמה זו לא הצליחה לחסל את תאי הטאליבן שם ובמובן מסוים נכשלה, שכן הטאליבן הצליח לחדור גם לפקיסטן השכנה, בה ישנם אזורים בגבול עם אפגניסטן הנשלטים על ידי אנשי הטאליבן.

חיסלו של בין לאדן היה הצלחה מודיעינית ומבצעית, ויש לזקוף זאת לזכות ארצות הברית שהוכיחה נחישות במרדף אחרי הארכי טרוריסט.  מנגד כוחות ארצות הברית לא הצליחו להגיע לאיימן אל זווארי סגנו של בין לאדן ומי שנחשב למוח של פיגועי 11 לספטמבר.

במקביל נמשכת הלוחמה של ארצות הברית בעיראק.- לוחמה זו היא סבוכה ואם בתחילה נדמה היה כי ארצות הברית נוחלת ניצחון צבאי הרי המשך הלחימה הגדיל את האיבה לארצות הברית בעולם הערבי ובעיראק עצמה , במקביל יש לציין כי כמות פיגועי ההתאבדות המיוחסים לסונים (שלוחות אלקאעידה) ירדה באופן ניכר. הירידה בעוצמת הפיגועים והמעבר לשלטון דמוקרטי (ככל שניתן להגדיר זאת ) היא בגדר הצלחה יחסית.

רצונה של ארצות הברית לנטוש את עיראק, ולפנות את צבאה משם בהתאם להתחייבותו של אובאמה , יש בו אלמנטים רבים של סיכון במיוחד בעת שאיראן מפתחת נשק גרעיני (על כך אעמוד בהמשך), ומתנהלת כמעצמה אזורית המבקשת לקבע את ההגמוניה שלה באזור כולו.

למהלכים אלו יש השפעה שלילית על עמדות של בנות ברית מובהקות של ארצות הברית כמו סעודיה, כווית ובחריין בה יש רוב שיעי הנשלט על ידי מיעוט סוני.

בשלב זה הערכתי האישית היא כי התוצאות של המערכה בעיראק הן בינוניות ולא ניתן לייחס להן השפעה שלילית על נשיאותו של אובאמה אך בה במידה הן אינן מועילות לו.

יחסי החוץ של ארצות הברית

ראשית נשיאותו של אובאמה אופיינה באוריינטציה של פיוס העולם המוסלמי, כפועל יוצא של לחימת ארצות הברית במדינות מוסלמיות כמו אפגניסטן ועיראק. אובאמה ניסה לעשות תפנית ביחס העולם המוסלמי כלפי ארצות הברית ולשם כך נסע למצרים ונשא נאום בפרלמנט המצרי , נאום שכל כולו ניסיון לפייס את העולם המוסלמי.

האם אובאמה הצליח במהלכי פיוס אלו? נראה להערכתי האישית כי תגובת העולם המוסלמי בכלל לחיסולו של בין לאדן באפגניסטן מוליכה למסקנה שלילית.

מצרים- ארצות הברית שתמכה בשנים עברו  בשלטונו של מובארכ, הפכה את עורה ובעת ההפגנות בכיכר אל תחריר הובילה מהלכים שענינם ירידתו של מובארכ מהשלטון. גם אם מדובר במהלך מקיאווליסטי, הרי משפטו של מובארכ המתנהל בימים אלו קבל עם ועולם, מצביע על חסר עמוק של האמריקאים בהבנת הכוחות הפועלים במזרח התיכון. כך לדוגמה הקריאה של ארצות הברית לאפשר לאחים המוסלמים במצרים , להשתתף בתהליך הדמוקרטי שם, מהלך אשר עלול להתברר כהרה אסון לא רק למצרים אלא לאזור כולו.

למרות העובדה כי אנו נמצאים בתקופה שלפני הבחירות במצרים  אשר בשלב זה אמורות להערך בספטמבר , ניתן לומר כי אובאמה נכשל במהלכיו בתקופת האירועים והנצחת המשפט כאמור, יש בה משום הנצחה של בגידת ארצות הברית בבעל ברית שלה, וזאת גם אם יאמר על ידי הממשל כי ארה”ב אינה מתערבת בענינים פנימיים של מדינות אחרות, במיוחד כאשר יש דוגמה אחרת של לוב בה מתחוללת מלחמת אזרחים כאשר כוחות נאטו מסייעים מהאוויר למורדים הלוחמים בקאדפי ומספקים להם אמל”ח לצורך לחימתם בו (מהלך דומה למהלכי נאטו נגד סרביה).

מהלכיו של אובאמה כנגד קדאפי שנעשו ללא אישורו של הקונגרס זכו שם לביקורת רבה.

הסוגייה האיראנית – סוגיה זו לא זו בלבד שלא ירדה מעל הפרק אלא נראה לכאורה כי היא מחריפה והולכת היא מורכבת מ- 2 רכיבים:

הרכיב הראשון הוא סוגיית הגרעין האיראני- נראה כי למרות העיכובים השונים בתוכנית הגרעינית האיראנית , איראן ממשיכה לעשות צעדים לקראת התחמשותה בנשק גרעיני שיהפוך לחלק מהארסנל הנב”קי שלה (זוכרים את משפט מנבר בישראל?). הכרזה כזו של איראן על קיומו של נשק גרעיני בידיה , בתוספת לארסנל הטילאי של איראן יש בה כדי להוות איום על אירופה ( על פי הפרסומים בעתונות טווח ארסנל זה מגיע זה מכבר לישראל), כאשר הצלחה בבנייה של ראש נפץ גרעיני שניתן יהיה להרכיבו על טילים תהפוך את האיום למוחשי הרבה יותר.

בנוסף הכרזה כאמור יהיה בה כדי להדגיש את כשלון מדיניות הסנקציות של ארצות הברית ובעלות בריתה על איראן.

הנושא השני נוגע להתנהלותה שלא איראן באזור תוך תמיכה בסוריה ומעורבותה הקיימת במצרים לרבות ניסיונות לקשור קשרים עם ארגון האחים המוסלמים.

איראן טוענת מזה זמן להגמוניה אזורית בתחום המפרץ הפרסי ומעבר לכך, זרועותיה נשלחות כידוע ללבנון , לתחומי רצועת עזה וכעת למצרים.

יציאת ארצות הברית מעיראק ופינוי כוחותיה משם יכולה להוות איתות לאיראן להגביר את השפעתה באזור זה תוך איום על בעלות ברית מובהקות של ארצות הברית כמו סעודיה , כווית ונסיכויות המפרץ.

בנוסף השפעה איראנית במצרים שלאחר הבחירות (אם וכאשר יתקיימו) בלא מעורבות של הצבא וכוחות המודיעין המסכל המצרי לבלום השפעה זו  תביא לדעתי האישית, להערכה שלילית של תוצאות המדיניות האמריקאית במזרח התיכון ( וכדאי לזכור את הועידה בחסות האחים המוסלמים שנערכה לפני למעלה מחודש במצרים וכותרתה הייתה תמיכה במאבק המזוין  בה השתתפו גם גורמי טרור שיעים)

ההערכה השלילית הנגזרת מכל האמור לעיל משפיעה גם על מעמדה הגלובלי של ארצות הברית , לרבות בנכונות של מדינות כמו צפון קוריאה לדרוש מארצות הברית לכונן עימה שלום (ובמשתמע להכיר במשטר הרודני של צפון קוריאה) ובעליית מדרגה של הדרישות הסיניות בים סין הדרומי.

התוצאה היא להערכתי כי גם גם בזירה הבינלאומית ממשלו של אובאמה מקבל ציון מספיק עם צפי להמשך התפתחויות שליליות.

לסיכום

למיטב הערכתי ממשלו של אובאמה צפוי בשנה הבאה להתקפה רבתי של הרפובליקנים על הפערים הגדולים בין הבטחותיו וביצועיו .

האם הרפובליקנים יצליחו ? שאלה זו נתונה להערכתי האישית לדמות שיצליחו להעמיד  בהתמודדות על הנשיאות, ככל שיעמידו דמויות המזוהות עם ארגון מסיבת התה, הרי למרות חלון הזדמנויות שיעמוד בפניהם , הם יפספסו אותו, אך לענין הבחירות נצטרך להמתין עד ששאלת המועמד הרפובליקני לנשיאות תתבהר .