באוגוסט 2005 יצאה לדרך הרפורמה בשוק ההון הישראלי , פרי יוזמתו של מי שהיה אז שר האוצר והיום ראש הממשלה בניימין נתנייהו .

עיקר הרפורמה נועיד להפחית את ריכוז הפעילות בשוק ההון מידי הבנקים ולהעבירה לשורה של חברות אחרות בכללם בתי השקעות וחברות ביטוח.

הרפורמה נתמכה בשורה של חוקים שעברו בכנסת ויצאה לדרך בדצמבר 2005.

במסגרת הרפורמה הועברו כספי חסכונות של אזרחי המדינה לניהולם של אותם בתי השקעות ובמקביל נקבע כי ניתן יהיה להמשיך בחיסכון בקופות הגמל, אלא שאת הכספים שיחסכו החל מינואר 2006 ניתן יהיה לפדות רק בהגיע האדם שעל שמו החיסכון , לגיל פנסייה.

לכאורה מדובר במהלך שנועד להיטיב עם האזרחים ולהבטיח את מחייתם בעת הפרישה, אך בפועל לא כך הם פני הדברים.

ראשית בתי ההשקעות וחברות הביטוח ראו מיד כי החוסך הישראלי יכול לשמש פרת מזומנים עבור אותן חברות.

החברות עשו כל מאמץ כדי לשכנע את החסכים להפקיד בידן את כספם תוך שהן מבטיחות לו הרים וגבעות.

בפועל גבו וגובות החברות האמורות דמי ניהול שערורייתיים מכספי החוסכים, בין אם השקעות הכספים נשאו פרי ובין אם הפסידו מערכן.

כך לדוגמה שוויו של חיסכון שעמד בדצמבר 2005 על כ- 40000 ₪ היה בסוף שנת 2009 , נחשו? כן, כ- 40000 ₪.

בסוף שנת 2010 עמד שוויו של החיסכון על כ- 43000 ₪ והנה באמצע שנת 2011 ירד שוויו של החיסכון ל- 42000 ₪ לערך.

באותה תקופה נטל בית ההשקעות שניהל את הכספים דמי ניהול בשיעור שנתי של כ- 2% מהכספים.

ומי התעשר מכספי האזרח- החוסך הקטן שהתגלגו לידיו???

מנהלי בתי ההשקעות וחברות הביטוח ששכרם עמד על מליוני שקלים , וכך גם מצנחי הזהב שלהם, אלו ניצלו את פרת המזומנים שנפלה לידיהם כדי לחלוב אותה בכל דרך אפשרית.

הדרך בה פועלים מנהלי קופות הגמל וקרנות הפנסיה בישראל ניתנת לתיאור בתור רישיון לבתי ההשקעות וחברות הביטוח להכניס ידם לכיסו של האזרח וליטול מכספו.

מעבר לאמור לעיל נוטלים בתי ההשקעות וחברות הביטוח את חסכונות האזרחים ומשקיעים אותם בחברות של הטייקונים בבורסה , בין אם באג”ח נושאות ריבית (אג”ח קונצרני) ובין אם במניות או בנייר ערך אחר. לכאורה הכל טוב וראוי , אלא שלעיתים קרובות מצאנו כי בעלי החברות בית ההשקעות המממן את עיסקות החברות הנסחרות בבורסה הוא בית השקעות/ חברת ביטוח הנשלט גם על ידי מי שמבקש את ההלוואה (הדוגמה הבולטת מימים אלו היא של חברת הפניקס המחזיקה באג”ח של חברת דלק נדל”ן כאשר שתיהן נשלטות על ידי תשובה). הנגזרת של הדברים מלמדת על הריכוזיות במשק ועד כמה המשק נדרש לשינויים כדי שתתחולל כאן מהפיכה אמיתית בתחום התחרות .

מהלך זה היה רק אחד ממהלכי ההפרטה של בנימין נתנייהו אז שר האוצר וכיום ראש הממשלה .

מדיניות הפרטה זו כללה בחובה גם הפרטת שירותים לרבות שירותי בריאות, היא חיזקה את העשירים והחלישה את המעמד הבינוני בישראל , עתה יוצא מעמד זה להגנתו נגד מדיניות תאצ’ריסטית חסרת רגישות לצרכי האזרח.

ובשולי הדברים מי שמחפש בחינמון הישראלי ישראל היום ביקורת על מדיניותם הכלכלית של ראש הממשלה ועושה דברו שר האוצר יכול להמשיך לחפש. ישראל היום הוא שופרו של ראש הממשלה אמצעי פופוליסטי להאדיר את שמו ותו לאו. וכך יש להתייחס אליו.