תיק החקירה של השופט שהיכה את ילדיו

הגיע השבוע לידיעת התקשורת שטרחה ופרסמה אותו.  התנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה (וגם אם מדובר על פי רמיזות באחד מאנשי משרדו עדיין זו אחריותו) היא מוזרה שלא לומר שערורייתית.  ראשית על פי הפרסומים נשיא בית המשפט העליון הנוכחי לא ידע דבר על החקירה בעניינו של אותו שופט.

שנית אם אותו שופט יושב במשפטים פליליים,  כיצד הוא יכול לדון בעניינם של אנשים הנחשדים או מואשמים בתקיפת ילדיהם??

מהצד השני צריך לזכור כי למרות שאיש לא פרסם את שמו של אותו שופט, כלי התקשורת טרחו לפרסם את תמונת אולמו הריק של אותו שופט ואת העובדה כי משפטים שאמורים היו להתנהל בפניו נדחו, ואין ספק כי פרטיו של אותו שופט נחשפו בפני אנשים רבים , מכאן קצרה הדרך לזיהוי ילדיו ואנו צריכים לזכור כי הנושא החשוב ביותר בפרשה עגומה זו הוא הגנת הילדים וקודם כל הילדים, נראה י כי התקשורת חטאה בעודף פרסום פרטים מזהים של אותו שופט .

לו היועץ המשפטי לממשלה לא היה מתמהמה משך שנים ובאישור נשיאת בית המשפט העליון לשעבר מניח בפני השופט הצעה לפרישה שלא היה יכול לסרב לה, כי אז ]רשה זו לא הייתה תופסת את המקום הנכבד שתפסה , מתוך החשש הגדול כי מערכת הצדק נוהגת איפה ואיפה בחשודים , כאשר אזרח רגיל בוודאי לא היה נהנה מהפרבילגיות שהשופט נהנה מהן.

לשכת היועץ המשפטי הודיעה כי היועץ המשפטי אישר למשטרה לחקור את השופט, עכשיו? 3 שנים אחרי המעשה, ואיזה צדק יהיה לילדים  ?

פרשת הולילנד.

עוד אני יושב מעיין בטורים המסקרים את פרשיית השחיתות הנחשבת לאחת החמורות בתולדות המדינה, נודע כי עד המדינה נפטר יום לאחר המשך החקירה הנגדית של עורכיהדין מטעמו של מר אולמרט. מדובר בעד אשר על פי הפרסומים בעתונות ועל פי דבריו הוא שיקר זייף וכיו”ב, זהו עד שהמניע להפליל את הנאשמים חקוק בהסדר עד המדינה עליו חתמה עימו המדינה, בהסדר זה קיבל טובות הנאה כספיות בשיעור שאין לו תקדים מאז קום המדינה, מותו של העד גם אם לא מאיין את עדותו מבחינת קבילות ההודאה , אזי לכאורה ניתן להעריך (מבלי שאנחנו בקיאים בכל חומר הראיות בתיק סבוך זה) כי משקלה הראייתי שואף לאפס.

כיצד ניתן לסמוך על דברים שהעד מסר ורישומים שנערכו בעקבות דברים שאמר ?

הפרקליטות צריכה לעשות בדחיפות הערכת מצב בה תשים את עדותו של עד המדינה בצד כאילו לא הייתה ותשקול  , אילו ראיות חיצוניות ובלתי תלויות קיימות נגד מי מהחשודים , ככך שאן ראיות ישירות כאלו , הרי אם הפרקליטות לא תחזור בה מחלק מהאישומים , מן הסתם נוכל לצפות לטענת חלק מהנאשמים כי אין להשיב לאשמה  (טענה הידועה כ- No case to answer ).

 גם אם על פי הפסיקה די בראיה בעלת משקל נמוך כדי לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה, אזי אנו צריכים לשאול את עצמנו האם הפרקליטות הייתה נוהגת כך גם במשפט של אזרח מן השורה?

שוויון בנטל

בימים האחרונים התוודעתי באמצעות פוסט שהועלה לפייסבוק על ידי נחום חופרי, לרעיון חדש שעלה במשרד האוצר, רעיון המכונה רובין הוד.

בבסיס הרעיון מונחת הצעה לפיה אזרחים מבוססים ישלמו יותר מסי ארנונה ועודפי הארנונה בישובים מבוססים יועברו לרשויות חלשות.

אם נבחן מיהן אותן רשויות חלשות הרי שהרשויות הראשונות שעולות במוחי הן עיריית בני ברק לדוגמה, או עיריית טייבה או בית שמש רחמנא ליצלן ועוד כמה עיירות בנגב , או בואדי ערה וכיו”ב.

נמצא איפה שמשרד האוצר מבקש לסבסד דווקא רשויות שגביית הארנונה בתחומן כמעט ולא קיימת ואם קיימת הרי היא בשולים בלבד. ומי אלו שישאו בנטל פעם  נוספת? האזרחים אנשי מעמד הביניים המתגוררים בישובים המבוססים. ומי אלו שיהנו מהגביה המוגברת? אלו שאנו מבקשים כי ישאו בנטל באופן שווה.

רעיון נוסף הוא לצרף את נמל התעופה בן גוריון לתחומה העירוני של העיר לוד, ושוב מתוך כוונה להגדיל את מיסי הארנונה של עירייה כושלת זו שפעלה והופעלה על ידי וועדה קרואה יותר מעיריות רבות אחרות, לאחר שנבחריה לא יכלו לנהל עירייה כושלת זו. בודאי יהיו רבים שיאמרו שאולי יש צדק בדבר, אלא שכדאי לכל אחד ואחת מאיתנו לדעת כי במקרה שרעיון זה ילבש עור וגידים מי שישלם את המחיר אלו נוסעים שיעברו בנמל התעופה שכן אין לי ספק כי רשות שדות התעופה תגלגל את הארנונה שתושת עליה על נוסעים שיעברו בנתב”ג ונדרשים לשלם את אגרת שדה התעופה.

כידוע נוסעים בנתב”ג הם לא רק ישראלים, אלא גם תיירים שאנו כל כך חפצים שהגעתם וייקור כרטיס הטיסה שלהם (הכולל את אגרות שדות התעופה) עלול להביא לכך שיבקשו להם מקומות נופש זולים יותר.

נראה כיצד מפלגות יש עתיד והבית היהודי ידאגו לצדק בשוויון בנטל , מול האוצר שמבקש להכניס את ידו עמוק יותר לכיסנו.

צדק פואטי

בינתיים המפלגות החרדיות, אלו שטענו כי השוויון בנטל הוא תתעללות של הציונות, טוענות עתה כנגד יש עתיד כי פסילתן היא דבר בזוי, וכל מי ששכח את עצרות ההמונים של החרדים אזי שיביט בתמונת הפוסט בבלוג ויזכר.

ציפי ליבני הבית היהודי ויש עתיד

נראה כי יו”ר התנועה ציפי ליבני הייתה לזרא ,לראשי מפלגת הבית היהודי הרואים בה שמאלנית מן השורה, למרות שגדלה והתחנכה בבית רבזיוניסטי מן השורה.

לכאורה חטאה של ציפי ליבני הוא בראייתה את העתיד ורצונה להגיע להסכמה עם הפלשתינים, על ידי הסכם מדיני , אלא ש”חטאה ” האמיתי הוא בקבלת תיק המשפטים שאנשי הבית היהודי חפצו לקבל בעצמם, על מנת לנסות ולהעביר כלשון מצביעיהם ומצביעי ליכוד חקיקה ימנית, ומהי אותה חקיקה ימנית?  הייתי שמח לשמוע בענין זה את דעתם של ח”כ פייגלין ח”כ סטרוק , ח”כ דני דנון או אופיר אקוניס ועוד כמה חברי כנסת של הליכוד והבית היהודי.

נראה לי (וזו השקפתי ודעתי האישית) כי יו”ר יש עתיד , שאביו שימש בעבר בתפקיד שר המשפטים , היה שמח לו ח”כ ליבני הייתה נדחקת לשוליים, שכן כזכור היא סרבה להיענות להצעותיו לקבל את המקום השני ברשימתו . והנה ראינו כיצד המפלגה החדשה הזו נחלצה לשתף פעולה דווקא עם יריבה של ציפי ליבני מר מופז , האם הוא לא מייצג את אותה פוליטיקה ישנה שנפשם נקעה ממנה?

מועצת זכויות האדם ליד האום

משך שנים עיקר עיסוקה של מועצה זו היושבת בג’נבה הוא בישראל.  במסגרתה הוכן דוח גולדסטון הידוע לשימצה, ונראה כי כ- 80% מזמנה הוא במדינת ישראל, כאשר לאחרונה הגדילה המועצה לעשות בעת נאום הנציג הסורי כנגד הפרת זכויות האדם בישראל (יהודה שומרון ועזה) .

לפני כשנה החליטה ישראל לנתק מגע עם המועצה ובישיבה שהייתה אמורה לדון בישראל ישראל לא הופיעה . והנה זה פלא המועצה מבקשת כי ישראל תופיע לדיון בעניינה במועצה, לא מפני שחו”ח מישהו חזר שם בתשובה, אלא משום החשש שהתנהלותה של ישראל תהווה תקדים למדינות אחרות ביחסן למועצה, אלא שזכויות האדם אינן מעניינות איש במועצת זכויות האדם, מה משעניין אותם הוא שישראל לא תשבית את השמחה שהרי מדי שנה יש חגיגה שעניינה העלאת ישראל על המוקד , אגב הצדק המערבי הבינלאומי בסוריה מוריד את ראשו בהכנעה בפני כמה אוניות וכח משימה רוסי בנמל טרטוס בסוריה  .

חקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס

כריסטינה קירשנר, נשיאת ארגנטינה, הודיעה ב-27 בינואר 2013,  כי ארגנטינה הגיעה להסכמה עם איראן לפיו שתי המדינות “יקיימו חקירה” משותפת סביב נסיבות הפיגוע בבניין הקהילה היהודית  (אמי”א) בבואנוס איירס. כזכור, כתוצאה מהפיגוע ( 18 ביולי 1994) נהרגו 85 בני אדם ולמעלה     מ-300 נפצעו.

למרות שפרשה זו נחקרה עד תומה על ידי שלטונות ארגנטינה, חקירה שבסיומה, הוציאו שלטונות ארגנטינה צווי מעצר נגד בינלאומיים לשבעה איראנים בכירים ולבכיר בחזבאללה בשנת 2006 בחשד שהיו מעורבים בפיגוע. במרץ 2011 פרסם היומון הארגנטיני פרפיל (Perfil), כי שר החוץ של ארגנטינה ניהל משא ומתן סודי עם איראן על עסקה לפיה “ישכחו” הארגנטינים את פיגועי הטרור נגד מרכז הקהילה היהודית ושגרירות ישראל בתמורה לשיפור היחסים בין שתי המדינות . מתוכן מסמך סודי שהגיע לידי העיתון עולה כי ממשלת ארגנטינה הביעה נכונות להקפיא את חקירת פיגועי הטרור המיוחסים לאיראן בתמורה לחידוש ושיפור ביחסי המסחר ביניהן .

אז מסתבר כי צדק ליהודים נסחר בימים אלו במטבע עובר לסוחר או אם תרצו בבשר בקר דרום אמריקאי ובנוזל שחור.

Preface: A Touch of History

With turmoil and upheaval rising in the Middle East and in particular between Israel and Gaza, I find it important to write and share a few thoughts to consider. It is of everyone’s interest to understand some of the dynamics that govern the reciprocal relationship between Hamas and Terrorism, especially in light of the uprising of the Muslim Brotherhood and the “In the name of God” (or alternatively “in the name of Allah”). One must consider, on the balance of reasonableness, whether or not Hamas’ actions and justifications make sense. For it takes one quick and sound look at the facts to understand what every layman can understand – it makes no sense. How are Hamas’ action any different than the “Dear Leader” in Korea, Bin Laden and Al-Qaeda and other terrorist organisations? Is shooting rockets at Jerusalem, a Holy city to Christians, Jewish and Muslim alike justified? Does it sound reasonable to say it’s “In the name of God”. Is it? I hope you read more and do the math – it’s quite simple.

abc News Video: watch throughout and follow this article further, and in specific Colonel Richard Kemp, to question the testament of Hamas in the video

You Must be Wondering: Whether Israel Actions are Reasonable or Unreasonable?

“More than anything, the civilian casualties were a consequence of Hamas’ way of fighting. Hamas deliberately tried to sacrifice its own civilians.” “and I say this again, the IDF did more to safeguard the  rights of civilians in a combat zone than any other army in the history of warfare.”

Is Hamas a Terrorists Organization?

The following excerpt from Wikipedia provides every person who is keen to know the following:

“Since June 2007 Hamas has governed the Gaza portion of the Palestinian Territories, after it won a majority of seats in the Palestinian Parliament in the January 2006 Palestinian parliamentary elections and then defeated the Fatah political organization in a series of violent clashes. Israel, the United States, the European Union, Canada and Japan classify Hamas as a terrorist organization, while Arab nations, Russia, and Turkey do not.”

It continues to describe a few of Hamas’ actions as Political Violence and Terrorism and further reads:

“… the Hamas Political Bureau operates as the highest ranking leadership body determining the policy of the Hamas organization and has responsibility for directing and coordinating terrorist acts. Hamas’ founder, Sheikh Ahmad Yassin, stated in 1998: “We can not separate the wing from the body. If we do so, the body will not be able to fly. Hamas is one body.”

Although it’s only Wikipedia, I invite you to read more and investigate on your own accord.

Can You Define Terrorism?

Nevertheless, You may still wonder what is Terrorism? How can we define it?

The Characteristics of Terrorism

Terrorist activity is characterised with a number players[1]:

1. First is the team that threatens to carry out a violent act or has actually carried it out, in order to humiliate the authority or to achieve a different political or ideological achievement.
2. The second is the team targeted by terrorists who wish to inflict harm upon them; normally these are innocent civilians. The terrorists choose their victims randomly, so long and provided that harming their victims will materially influence the third player.
3. The third is the government or other authority, which terrorist wish to humiliate or alternatively to coerce influence upon whilst exploiting its responsibilities, concerns, and accountability to the safety and security of the target the terrorist wish to harm or have already harmed.
4. The fourth player relates to a specific population which the terrorist organisation pretends to act on behalf of it. The support of such a group is vital in feeding terrorists with logistic, financial and manpower resources.

Those who watch the “show”, where drama occurs in front of their eyes and are such to hold different approaches which may affect the course and outcomes of such a “show” can be divided into three major categories[2]:

1. The people, which are controlled by the designated government (the government in which terrorists wish to harm).
2. Other governments, which share similar interests and / or similar responsibilities and accountabilities.
3. Other terrorist organisations that hold similar strategic, ideological, and political interest in respect of the conflict or in its outcome.

Terrorism presents the targeted government with a basic dilemma, in which it has to assert how can it defends its citizens, institutions, and interests from the threats of terrorism, while at the same time preserve the state’s basic institutional traits, public support and willingness to follow the state’s policy.[3]

Terrorism Definition in Legislations

The United States of America (“US”)

Following the Oklahoma City bombing[4], the Antiterrorism and Effective Death Penalty Act of 1996 (“AEDPA”), an Act of Congress, passed with broad bipartisan support by Congress (91-8-1 in the US Senate, 293-133-7 in the House of Representatives) and asserted a number of Federal amendments in the US legislation.[5] AEDPA, inter alia, seeks “to provide the Federal Government the fullest possible basis, consistent with the Constitution, to prevent persons within the US, or subject to the jurisdiction of the US, from providing material support or resources to foreign organisations that engage in terrorist activities.”[6]

The AEDPA therefore authorizes the Secretary of State to designate an organisation as a “foreign terrorist organisation” (“FTO”), meaning that it is a non-U.S. organisation that engages in terrorist activity that threatens U.S. nationals or national security.[7]

To engage in terrorist activity is, under the Act, to commit “in an individual capacity or as a member of an organisation, an act of terrorist activity or an act which the actor knows, or reasonably should know, affords material support to any individual, organisation, or government in conducting a terrorist activity at any time.”[8]

Terrorist activity includes such acts as hijacking, kidnapping, assassination, and the use of any explosive or firearm, “with the intent to endanger, directly or indirectly, the safety of one or more individuals or to cause substantial damage to property.” Threats, attempts, and conspiracies to commit the above acts also come within the definition.[9]

“Acts of terrorism transcending national boundaries” is defined in Cap. VII as one of different offences, which are carried out in order to efficiently affect governance behavior through deterrence, coercion or vengeance. This legislation deals with broad treatment to unconventional terrorist threat as well as the obligations of ISPs to maintain and provide information upon demand by the US government.

The United Kingdom

In the midst of 1998, the UK government published a consultation paper[10], which expressed the view that, the then, existing definition to ‘terrorism’ was too restrictive[11], and which proposed to redefine it in such way that ‘terrorism’ will be defined similarly to  US Federal Bureau of Investigation (“FBI”)’s definition:

 ”the use of serious violence against persons or property, or the threat to use such violence, to intimidate or coerce a government, the public or any section of the public for political, religious or ideological ends”.

The term “serious violence” would be defined so as to include “serious disruption” resulting, for example, from attacks on computer installations, electronic data or public utilities. Domestic terrorism, that is, terrorism by indigenous groups prepared to engage in serious violence to further their cause, as well as Irish and international terrorism, would be included. Following the recommendation of the committee the UK legislated the Terrorism Act 2000, which defines the term ‘terrorism’ in a broad approach that included, inter alia, the use or threat which is designed to influence the government or an international governmental organisation, or to intimidate the public or a section of the public; whether the threat is made for the purpose of advancing a political, religious, racial, or ideological cause; involves serious violence against a person, serious damage to property, creates a serious risk to the health or safety of the public or a section of the public or is designed seriously to interfere with or seriously to disrupt an electronic system.[12]

Views are invited on whether this definition strikes the right balance between being too narrow and too wide. Arguably, this definition is too vague and too broad and may not facilitate a correct balance, for it may be exploited to advance inadequate coercion or measures not in context with a terrorism act. Nevertheless, it can also be argued that such vagueness and broadness strikes the right balance for it allows the state with flexibility and preparedness to answer a terrorism act efficiently and effectively.  Thus, the Terrorism Act 2000 expands the definition of terrorism to such extent that it may include actions considered to be criminal offences. This legislation has an extraterritorial capacity whereas its definition was also adopted by the Prevention of Terrorism Act 2005.[13]

The State of Israel (“Israel”)

The Israeli Prevention of Terrorism Ordinance[14] (“PTO”), reads as follows:

“Terrorist organisation” means a body of persons resorting in its activities to acts of violence calculated to cause death or injury to a person or to threats of such acts of violence;”

A new definition was recently enacted under the Prohibition on Terrorist Financing Law[15], and which delimits terrorism in the following way:

An act of terrorism” –

(a)        an act that constitutes an offence or a threat to commit an act that constitutes an offence that was committed or was planned to be committed in order to influence a matter of policy, ideology or religion if all of the following conditions are fulfilled:

 

(1)       it was committed or was planned to be committed with the goal of causing fear or panic among the public or with the goal of coercing a government or another governing authority, including the government or governing authority of a foreign country to take action or to refrain from taking action; for the purposes of this paragraph – foreseeing, as a nearly certain possibility, that the act or the threat will cause fear or panic among the public is equivalent to having a goal to cause fear or panic among the public;

 

(2)       the act that was committed or that was planned or the threat included:

(a)        actual injury to a person’s body or his freedom , or placing a person in danger of death or danger of grievous bodily injury;

(b)       the creation of actual danger to the health or security of the public;

(c)            serious damage to property;

(d)           serious disruption of vital infrastructures, systems or services;

Accordingly, the Israeli legislative definition is inherently similar to the UK legislation.[16] Apart from the Israeli legislation’s part, which deals with the protection of infrastructures versus the UK legislation that deals with electronic systems, these legislations are virtually identical.

Key to Have in Mind: Striking Civil Liberties and Protection Against the Constant Threat of Terrorist Attacks

Anti-terrorist legislation tests the balance of the rights and freedoms of citizens against the restrictive measures necessary for protection.  Democracy seeks to protect citizen rights while also ensuring security.  In approaching that struggle, the UK, US, and Israel all enacted legislation that strikes a balance between liberal civil liberties and protection against the constant threat of terrorist attacks. By providing confidence and reducing fear in society these enactments support democracy.

All in all, it is in everyone’s interest to have peace in the Middle East. However, having in mind Hamas is a terrorist organization (evidently self testified as such), could there be peace with such an organization? What would you have done should your citizens, friends and family be constantly bombed “in the name of God”? Do you have the right to protect your civilians? Your family?

Think about it.

אתיקה של עורכי דין ופרסום בפייסבוק

מאמר בגליון האחרון של Findlaw  סוקר את הבעייתיות של עורכי דין בקליפורניה המפרסמים עצמם בפייסבוק תוך כדי הפרת כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין במדינה זו (כמעט לכל מדינה בארצות הברית יש לשכת עורכי דין משלה, הגם שהסמכה כעורך דין במדינה אחת יכולה, לא בהכרח, לחול במספר מדינות).

כך לדוגמה פרסום עצמי בפייסבוק ממנו משתמע כי עורך דין הוא מומחה בתחום משפטי ספציפי בלי שעבר בחינות הסמכה למומחיות האמורה , הוא בגדר עבירה על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין במדינה זו.

כך גם פרסומים בטוויטר המבשרים על ניצחון משפטי המיוחס לתחום מסוים וממנו עלול להשתמע כי המפרסם הוא מומחה באותו תחום אף שאין הדבר כך.

http://ethics.calbar.ca.gov/

שופטים ומדיה חברתית באינטרנט

עורכי הדין זוכרים היטב את התגובה השלילית של  נציגות השופטים במדינת ישראל לחידוש המשוב שהיה אמור לדרג את התנהלותם בבית המשפט לרבות ההתייחסות השופטים לעורכי הדין .

ובכן נראה כי סקר שנערך בארצות הברית מצביע על אפשרות אחרת.

על פי ממצאי הסקר הנערך בין השופטים , זו השנה הרביעית ברציפות , דווקא השימוש במערכת המדיה החברתית באינטרנט יש בו כדי להגדיל את הבנת הציבור לנושאים הנוגעים למערכת המשפט, זאת מבלי לפגוע באתיקה המקצועית הנדשת מהשופטים.

צריך לזכור כי חלק מהשופטים בארצות הברית, צריכים להיבחר לתפקידם על ידי ציבור המצביעים ואלו המשתמשים במדיה החברתית נוהגים להפריד בין השימוש הפרסונלי שלהם לשימוש הציבורי.

http://ccpio.org/blog/2012/08/02/third-report-released-on-new-medias-impact-on-the-judiciary/#more-222

יתכן והגיע הזמן שמערכת המשפט יחד עם ציבור עורכי הדין יגיעו למסגרת מוסכמת של שימוש במדיה החברתית באינטרנט לרבות הסברים על פסיקה וקרוב מערכת המשפט לציבור.

ההפסדים הכספיים המצטברים כפועל יוצא של מעשי עוקץ/ מרמה נגד עורכי דין באינטרנט

הוול סטריט ג’ורנל פרסם לאחרונה מאמר על פיו ההפסדים המצטברים של עורכי דין מאז שנת 2009 נאמדים ב- 70 מליון $.

המרמות מסתמכות על הדרך בה בוחרים עורכי הדין בארצות הברית לגייס לקוחות.

המרמה מתחילה בד”כ בהודעת דואר אלקטרוני מלקוח המבקש סיוע בגביית חוב כספי מחברה .

מיד לאחר מכן  משרד עורכי הדין מקבל שיק לפקודתו על סכום החוב/ הפשרה לה נטען בדואר האלקטרוני הראשוני. השיק משוך לעיתים על בנקים בחו”ל. אבל לא רק.

עורכי הדין מפקידים את השיק בבנק וממהרים בד”כ להעביר לחשבון בו נוקב ה”לקוח” את סכום ה”פשרה” בניכוי שכר טרחתם.

לאחר מספר ימים מסתבר כי מדובר בשיק מזויף ועורכי הדין שמיהרו להעביר את הכספים לאותם “זוכים” מפוברקים יוצאים קרחים מכל הכוונים שכן מחייבם בכל סכום שהעבירו וכמובן ששכר הטרחה שסברו כי הרוויחו , אינו קיים למעשה או אם תרצו נמחק וחשבונם בבנק עומד עומד בצד החובה בכל הסכום האמור.

יצויין כי רק לאחרונה נעשה ניסיון למרמה דומה גם כלפי משרד עורכי דין בישראל כאשר במקרה זה הניסיון כשל.

הדרך היחידה לסכל מרמה כאמור היא להימנע מהעברת כסף כלשהו ללקוח כאמור במשך פרק זמן של שבועיים עד שהבנק מאשר סופית כי הכספים של השיק שהועבר לעורך הדין אכן כובד על ידי הבנק עליו הוא נמשך.

http://blogs.wsj.com/law/2012/08/06/despite-warnings-lawyers-still-fall-for-collection-scam/?mod=WSJBlog

גוגל ואורקל חייבות לחשוף את שמות כל הבלוגרים והכתבים שקיבלו כסף מהן.

בית המשפט האמריקאי המנהל את הדיון בתביעה של חברת אורקל נגד גוגל חייב את כל אחד מהצדדים לחשוף את רשימת כל הבלוגרים והכתבים שקיבלו מהחברות האמורות כסף תמורת כתיבתם. מדובר בצו רחב , היכול לחשוף את דרכי התנהלותן של חברות ענק בארצות הברית לרבות הקשר שלהן לבלוגים ידועים.

http://www.scribd.com/doc/102289075/Order-re-disclosure-of-financial-relationships

דע את זכויותיך- אפליקציה חדשה של האגודה לזכויות האזרח בארצות הברית

מה הן זכויותיך בעת מעצר או עיכוב או תחקור על ידי איש משטרה, לרבות לאחר ביצוע עבירות תנועה לכאורה?

האגודה לזכויות האזרח בארצות הברית ACLU   משיבה על שאלה זו באמצעות אפליקציה חדשה המותאמת למכשירי האנדורואיד.

הפעלת האפליקציה מאפשרת להקליט בסתר את איש המשטרה ואף להפעיל הקלטת וידאו.

באפליקציה כפתור המאפשר הסתרת האפליקציה גם לאחר שהופעלה.

אחת הבעיות העולות מעצם הפעלת האפליקציה (המופצת כאמור בחינם על ידי האגודה לזכויות האזרח בארצות הברית – ניו ג’רסי) היא כי קיימים מקרים בהם עצם הפעלת האפליקציה עלולה להיות כרוכה בהאזנה בניגוד לחוק , כגון בכל אותם מקרים בהן נדרש ליידע את מושא ההקלטה כי מתקיימת כזו הקלטה כאשרבמספר מדינות בארצות הברית נדרשת גם הסכמה להקלטה.

כאמור בשלב זה האפליקציה זמינה רק לבעלי מכשירי אנדרואיד, אך על בעתיד הקרוב היא תוכלל גם במסגרת חנות האפליקציות של אפל לטובת האייפון.

http://www.inquisitr.com/269638/nj-aclu-releases-police-tape-phone-app-so-you-can-secretly-record-cops/

עד להיכן מגיע חיסיון בין עורך דין ללקוח?

לאחרונה נחשפה בלאס וגאס פרשייה בה מעורב עורך דין שקיים יחסי מין עם לקוחה שלו שנאמשה בהחזקת סמים ועבירות רכוש.

החשיפה הגיעה לאחר שהמשטרה המקומית הטמינה מצלמה נסתרת עם בקרה ,בלא יכולת האזנה לשיחה בחדר הפגישות של עורכי הדין, ועורך הדין והלקוחה צולמו בשעת מעשה.

עורך הדין נעצר ואמור לעמוד לדין בגין אישומים הנוגעים לקיום מגע מיני עם עצירה בתוככי בית המעצר.

אף שעורך הדין הודה בביצוע העבירה צפה ועולה השאלה האם משטרת לאס וגאס בעצם צילום המפגש בין עורך הדין ולקוחתו הפרה את החיסיון המוקנה לעורכי דין בדין האמריקאי , או שמא בעצם עורך הדין הוא שותף לעבירה יחד עם הלקוחה וכיוון שכך אינו נהנה מהחיסיון המוקנה לחילופי דברים בין עורך דין ולקוחו.

http://www.lvrj.com/news/lawyer-client-arrested-on-jail-sex-charge-165305686.html

אתיקה של עורכי דין ופרסום בפייסבוק

מאמר בגליון האחרון של Findlaw  סוקר את הבעייתיות של עורכי דין בקליפורניה המפרסמים עצמם בפייסבוק תוך כדי הפרת כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין במדינה זו (כמעט לכל מדינה בארצות הברית יש לשכת עורכי דין משלה, הגם שהסמכה כעורך דין במדינה אחת יכולה, לא בהכרח, לחול במספר מדינות).

כך לדוגמה פרסום עצמי בפייסבוק ממנו משתמע כי עורך דין הוא מומחה בתחום משפטי ספציפי בלי שעבר בחינות הסמכה למומחיות האמורה , הוא בגדר עבירה על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין במדינה זו.

כך גם פרסומים בטוויטר המבשרים על ניצחון משפטי המיוחס לתחום מסוים וממנו עלול להשתמע כי המפרסם הוא מומחה באותו תחום אף שאין הדבר כך.

http://ethics.calbar.ca.gov/

שופטים ומדיה חברתית באינטרנט

עורכי הדין זוכרים היטב את התגובה השלילית של  נציגות השופטים במדינת ישראל לחידוש המשוב שהיה אמור לדרג את התנהלותם בבית המשפט לרבות ההתייחסות השופטים לעורכי הדין .

ובכן נראה כי סקר שנערך בארצות הברית מצביע על אפשרות אחרת.

על פי ממצאי הסקר הנערך בין השופטים , זו השנה הרביעית ברציפות , דווקא השימוש במערכת המדיה החברתית באינטרנט יש בו כדי להגדיל את הבנת הציבור לנושאים הנוגעים למערכת המשפט, זאת מבלי לפגוע באתיקה המקצועית הנדשת מהשופטים.

צריך לזכור כי חלק מהשופטים בארצות הברית, צריכים להיבחר לתפקידם על ידי ציבור המצביעים ואלו המשתמשים במדיה החברתית נוהגים להפריד בין השימוש הפרסונלי שלהם לשימוש הציבורי.

http://ccpio.org/blog/2012/08/02/third-report-released-on-new-medias-impact-on-the-judiciary/#more-222

יתכן והגיע הזמן שמערכת המשפט יחד עם ציבור עורכי הדין יגיעו למסגרת מוסכמת של שימוש במדיה החברתית באינטרנט לרבות הסברים על פסיקה וקרוב מערכת המשפט לציבור.

ההפסדים הכספיים המצטברים כפועל יוצא של מעשי עוקץ/ מרמה נגד עורכי דין באינטרנט

הוול סטריט ג’ורנל פרסם לאחרונה מאמר על פיו ההפסדים המצטברים של עורכי דין מאז שנת 2009 נאמדים ב- 70 מליון $.

המרמות מסתמכות על הדרך בה בוחרים עורכי הדין בארצות הברית לגייס לקוחות.

המרמה מתחילה בד”כ בהודעת דואר אלקטרוני מלקוח המבקש סיוע בגביית חוב כספי מחברה .

מיד לאחר מכן  משרד עורכי הדין מקבל שיק לפקודתו על סכום החוב/ הפשרה לה נטען בדואר האלקטרוני הראשוני. השיק משוך לעיתים על בנקים בחו”ל. אבל לא רק.

עורכי הדין מפקידים את השיק בבנק וממהרים בד”כ להעביר לחשבון בו נוקב ה”לקוח” את סכום ה”פשרה” בניכוי שכר טרחתם.

לאחר מספר ימים מסתבר כי מדובר בשיק מזויף ועורכי הדין שמיהרו להעביר את הכספים לאותם “זוכים” מפוברקים יוצאים קרחים מכל הכוונים שכן מחייבם בכל סכום שהעבירו וכמובן ששכר הטרחה שסברו כי הרוויחו , אינו קיים למעשה או אם תרצו נמחק וחשבונם בבנק עומד עומד בצד החובה בכל הסכום האמור.

יצויין כי רק לאחרונה נעשה ניסיון למרמה דומה גם כלפי משרד עורכי דין בישראל כאשר במקרה זה הניסיון כשל.

הדרך היחידה לסכל מרמה כאמור היא להימנע מהעברת כסף כלשהו ללקוח כאמור במשך פרק זמן של שבועיים עד שהבנק מאשר סופית כי הכספים של השיק שהועבר לעורך הדין אכן כובד על ידי הבנק עליו הוא נמשך.

http://blogs.wsj.com/law/2012/08/06/despite-warnings-lawyers-still-fall-for-collection-scam/?mod=WSJBlog

גוגל ואורקל חייבות לחשוף את שמות כל הבלוגרים והכתבים שקיבלו כסף מהן.

בית המשפט האמריקאי המנהל את הדיון בתביעה של חברת אורקל נגד גוגל חייב את כל אחד מהצדדים לחשוף את רשימת כל הבלוגרים והכתבים שקיבלו מהחברות האמורות כסף תמורת כתיבתם. מדובר בצו רחב , היכול לחשוף את דרכי התנהלותן של חברות ענק בארצות הברית לרבות הקשר שלהן לבלוגים ידועים.

http://www.scribd.com/doc/102289075/Order-re-disclosure-of-financial-relationships

דע את זכויותיך- אפליקציה חדשה של האגודה לזכויות האזרח בארצות הברית

מה הן זכויותיך בעת מעצר או עיכוב או תחקור על ידי איש משטרה, לרבות לאחר ביצוע עבירות תנועה לכאורה?

האגודה לזכויות האזרח בארצות הברית ACLU   משיבה על שאלה זו באמצעות אפליקציה חדשה המותאמת למכשירי האנדורואיד.

הפעלת האפליקציה מאפשרת להקליט בסתר את איש המשטרה ואף להפעיל הקלטת וידאו.

באפליקציה כפתור המאפשר הסתרת האפליקציה גם לאחר שהופעלה.

אחת הבעיות העולות מעצם הפעלת האפליקציה (המופצת כאמור בחינם על ידי האגודה לזכויות האזרח בארצות הברית – ניו ג’רסי) היא כי קיימים מקרים בהם עצם הפעלת האפליקציה עלולה להיות כרוכה בהאזנה בניגוד לחוק , כגון בכל אותם מקרים בהן נדרש ליידע את מושא ההקלטה כי מתקיימת כזו הקלטה כאשר במספר מדינות בארצות הברית נדרשת גם הסכמה להקלטה.

כאמור בשלב זה האפליקציה זמינה רק לבעלי מכשירי אנדרואיד, אך על בעתיד הקרוב היא תוכלל גם במסגרת חנות האפליקציות של אפל לטובת האייפון.

http://www.inquisitr.com/269638/nj-aclu-releases-police-tape-phone-app-so-you-can-secretly-record-cops/

עד להיכן מגיע חיסיון בין עורך דין ללקוח?

לאחרונה נחשפה בלאס וגאס פרשייה בה מעורב עורך דין שקיים יחסי מין עם לקוחה שלו שהואשמה בהחזקת סמים ועבירות רכוש.

החשיפה הגיעה לאחר שהמשטרה המקומית הטמינה מצלמה נסתרת עם בקרה ,בלא יכולת האזנה לשיחה בחדר הפגישות של עורכי הדין, ועורך הדין והלקוחה צולמו בשעת מעשה.

עורך הדין נעצר ואמור לעמוד לדין בגין אישומים הנוגעים לקיום מגע מיני עם עצירה בתוככי בית המעצר.

אף שעורך הדין הודה בביצוע העבירה צפה ועולה השאלה האם משטרת לאס וגאס בעצם צילום המפגש בין עורך הדין ולקוחתו הפרה את החיסיון המוקנה לעורכי דין בדין האמריקאי , או שמא בעצם עורך הדין הוא שותף לעבירה יחד עם הלקוחה וכיוון שכך אינו נהנה מהחיסיון המוקנה לחילופי דברים בין עורך דין ולקוחו.

http://www.lvrj.com/news/lawyer-client-arrested-on-jail-sex-charge-165305686.html

גוגל והפרטיות שלך

מי שחיפש לאחרונה מידע במנוע החיפוש של גוגל , קיבל בחלקו העליון של מסך החיפוש הודעה של גוגל על שינוי תנאי הפרטיות הנוגעים לגוגל ואמורים להיכנס לתוקף החל מיום 1 למרץ 2012.

גוגל לקחה לעצמה את הסמכות לאסוף אינפורמציה על הגולשים ברשת בכל הפלטפורמות שהיא מפעילה , החל ממנוע החיפוש והמשך דרך שירות הדואר האלקטרוני שלה ה- ג’י מייל , הרשת החברתית שלה  גוגל + וכו’. כאשר נכון לעת הזו אין אפשרות למנוע זאת על ידי סירוב לתנאים האמורים.

כל מי שישתמש בעתיד במנוע החיפוש או בפלטפורמות האחרות של גוגל יקבל תוצאות חיפוש אישיות יותר בהתאם לחיפושים האחרונים או תחומי הענין של המשתמש כפי שהועלו בגוגל + או בדואר האלקטרוני. גוגל מכנה זאת אינטגרציה של המידע.

עיקר המטרה של גוגל היא הכוונה מדוייקת יותר של הפרסום המיועד למשתמש קונקרטי זאת בעטיפה של שיפור חווית המשתמש.

כדאי לזכור כי גוגל הגיעה לאחרונה להסכם פשרה  עם הרגולטור האמריקאי ב כל הנוגע למחויבות החברה לשמירה על הפרטיות, זאת בעקבות חריגות ופגיעה בפרטיות הגולשים בעת שהפעילה את שירות באז (Buzz ), על פי הסכם הפשרה היה על גוגל ליישם מדיניות רחבה של הגנה על פרטיות הגולשים .

התחייבותה זו של גוגל הייתה לפרק זמן של 20 שנה לרבות ביקורת פנימית על מדיניות החברה.

לדעת משפטנים אמריקאים תנאי הפרטיות החדשים של גוגל מפירים את הסכים הפשרה והמחויבויות שגוגל נטלה על עצמה.

לדעתם אין להוציא מכלל אפשרות כי הרגולטור האמריקאי יתערב פעם נוספת והתוצאה תהיה שלכל גולש תהא שמורה הזכות  למנוע את איסוף המידע האמור.

כאשר קוראים את הדברים המיוחסים לגוגל אני מתקשה שלא להיזכר ביומרנות של גוגל עת יצאה מסין לטענתה בגין תנאים של השלטונות הסינים שנגעו לאיסוף מידע ברשת (מאז כבר הספיקה לשוב לפעילות שם תוך קבלת תנאי השלטונות הסינים).

ארצות הברית מעקב אחר אדם באמצעות מכשיר GPS  שהוצמד לרכבו.

בית המשפט העליון האמריקאי קבע  כי הצמדת מכשיר GPS לרכבו של אדם על מנת לעקוב אחריו וזאת ללא צו הוא בגדר חיפוש בלתי חוקי. בהתאם התוצאות של המעשה גוררות אחריהן את ביטול כל הממצאים שבאו על סמך המעקב האמור , וזאת בהתאם לכללי פירות העץ המורעל החלים בארצות הברית.

אף כי התוצאה שהתקבלה הייתה פה אחד הנמקות השופטים נחלקו בינהם .

פסק הדין ראו בקישור:

http://www.supremecourt.gov/opinions/11pdf/10-1259.pdf

ניסיון לעשות שימוש ברשת החברתית לינקדין לצרכי תרמית ניירות ערך

תושב אילינוי בארצות הברית המשמש כיועץ השקעות  נאשם על ידי רשות ניירות ערך בניסיון לבצע תרמית בסדר גודל של 500 מליון דולר על ידי זיוף ניירות ערך בשווי כאמור ונסיון להפיצם באמצעות הרשת המקצועית לינקדין.

אנתוני פילדס יצר על פי החשד 2 חברות וניירת מזויפת שהייתה אמורה להצביע עליו כעל ברוקר המנהל  נכסים בשווי מליונים רבים, כמו גם רשימת לקוחות מרשימה שהשתמשה בעבר בשירותיו.

רשת הלינקדין שימשה אותו להפצת פרסום עצמי למי שביקש להשקיע כספים .

רשות ניירות ערך האמריקאית שפירסמה את המקרה הדגישה כי על משקיעים פוטנציאלים לבדוק אם הברוקר המציע את שירותיו רשום ברשות ני”ע האמריקאית.

בין לבין על פי רשות ני”ע האמריקאית פרסום עצמי של ברוקר בצורה שנעשה על ידי אנתוני פילדס אסור ומהווה הפרה של כללי האתיקה.

בסופו של דבר פילדס לא הצליח למכור לאיש ני”ע מזויפים.

המלחמות על הפטנטים

במהלך השנתיים האחרונות הורגלנו לשמוע על מלחמות הפטנטים בין יצרניות הסמארטפונים אפל האמריקאית וסמסונג הקוריאנית,  אלא שלאחרונה נוספה תביעה חדשה  לשלל התביעות התלויות ועמודות בעולם והפעם חברת בריטיש טלקום (BT) כנגד גוגל.

בבעלותה של BT  כ- 5600 פטנטים שונים ולטענתה טכנולוגיית החיפוש באנדרואיד מפרה לפחות 6 פטנטים שלה.

לתביעה השפעה כמעט על כל מוצרי גוגל ובכללם מנוע החיפוש של גוגל , הרשת החברתית גוגל + וכו’.

מדובר בטכנולוגיה המאפשרת לדוגמה לבצע זום במפות גוגל , הפטנט מאפשר לסמארטפונים בהם תוכנת ההפעלה היא אנדרואיד , לקבוע האם הסמארטפון מחובר לאינטרנט באמצעות רשת wi fi או באמצעות חברה סלולרית  (3G ).

התביעה האמורה נוספה לשלל התביעות שמנהלות בינהן חברות כמו מייקרוסופט, גוגל אורקל וסמסונג כולן בנושאים דומים.

מקורות הסקירה:

ניו יורק טיימס

Find law

וושינגטון פוסט

כתבתי בעבר מספר ניכר של פעמים , הן ביחס לילדי עובדים זרים והן ביחס למסתננים מסודן ואריתריאה כי סוגיית העובדים הזרים מסכנת את ביטחונה הלאומי של ישראל, בהיבט החברתי של דיסציפלינה זו. עתה ניתן לומר בהקשר של פליטי סודן ואריתריאה החודרים לישראל שמספרם המצטבר בישראל נאמד עתה בעשרות אלפים, כי מדובר בנוסף גם בבעיה ביטחונית כפי שאפרט.

עיון בחדשות הנוגעות לעובדים הזרים, מעלה כי העובדים הזרים  מביאים איתם בעיות בריאותיות קשות החל מאיידס , (כאשר על פי פרסומי משרד הבריאות,  העובדים הזרים נכון לשנת 2008-9 הכפילו את מספר הנשאים במדינה) והמשך במחלות שכבר הודברו בישראל כמו שחפת וכיו”ב.

 מעבר לכך צריך לדעת שרוב העובדים הזרים השוהים בישראל הם עובדים בלתי חוקיים גם אם ננקה מתוך מספר זה את המסתננים .

את התופעות של שנאת עובדים המתגברות היום בישראל בסוגיה זו ניתן היה לצפות כבר לפני למעלה מעשור, ודברים אלו , לרבות התפתחות השנאה כאמור צפיתי לפני למעלה מעשור !!בעת כתיבת העבודה השנתית שלי  לתואר מוסמך במדע המדינה במסגרת המכללה לביטחון לאומי(שכותרתה הייתה :” סוגיית העובדים הזרים בראיית הביטחון הלאומי של מדינת ישראל” בהנחייתו של מי שהיה בעבר נציב שרות המדינה , פרופ’ רמי פרידמן ממכון ירושלים).

לצערי הדברים שנכתבו אז נכונים עתה שבעתיים, שכן מדובר בנושא שלא טופל משך תקופה ארוכה ולאורך קדנציות של כמה וכמה ממשלות,

גם הדו”ח של עיריית תל אביב בנושא אינו מחדש למעט ההתעניינות המוגברת של הציבור בסוגיה, שכן כבר לפני עשור ויותר פורסמו דו”חות  כאלו, אלא שאז איש לא באמת התעניין בכך. (העתק הדו”חות מצוי אצלי)

להלן בקליפת אגוז,  כמה נקודות עליהן כתבתי במסגרת העבודה השנתית שלי במכללה לביטחון לאומי ב”סוגיית העובדים הזרים בראיית הביטחון הלאומי של מדינת ישראל” בהנחייתו של מי שהיה נציב שירות המדינה בעבר פרופ’ אברהם רמי פרידמן:

הזרם הפוסט ציוני במדינת ישראל הגדיר את הפוסט ציונות : כמגמה המדגישה את זכויות הפרט מול הנאמנות הקולקטיבית, את הנורמליות מול הייחודיות … האוונגרד הפוליטי שלה היה תנועת “יש גבול” בין השאר מציינים הפוסט ציונים כי ” אנו נמצאים בתקופת מעבר בין שקיעתה של ההגמוניה הלאומית לבין הבקעתה של חברה אזרחנית רב תרבותית. 

פרופ’ אניטה שפירא בהתייחסה לזרם הפוסט ציוני , הביעה את דעתה כי מטרת הפוסט ציונים היא להביא לביטול אופיה היהודי של מדינת ישראל ולהתקדם לעבר תפיסה הדומה לסיסמה של אש”ף בעבר מדינה חילונית ודמוקרטית..

אנשי הזרם הפוסט ציוני המבקשים לקדם את האידיאולוגיה של ישראל כמדינת כל אזרחיה. ממנפים בעצם את תופעת העובדים הזרים כדי לקדם  את האידיאולוגיה הפוסט ציונית ואת השאיפה של “מדינת כל אזרחיה”.

סוגיית  ילדי העובדים הזרים היא חלק אינטגרלי מסוגיית העובדים הזרים והטענות כאילו ניתן להפריד את סוגיית ילדי העובדים הזרים נועדו בראייתי לכרסם גם בסוגיית גירוש העובדים הזרים מישראל.

בחינת התפתחות העסקתם של עובדים זרים במדינות מערביות שונות מלמדת על מגמה של השתקעות העובדים הזרים בארץ הקולטת, הן כאשר הדבר אפשרי בדרך חוקית והן כאשר הדבר הוא בלתי חוקי באופן בו העובדים הזרים שהגיעו למטרו עבודה מתייששבים בארץ הקולטת , מביאים את בני משפחותיהם ועושים את שהותם לקבע. ישראל אינה שונה מבחינה זו מכל מדינה אחרת.

במדינה מרובת שסעים (( דתי, לאומי, עדתי וסוציו אקונומי)) מתגבשת בשנים האחרונות קבוצת תושבים שונה, בעיקר ממדינות העולם השלישי והמדינות העניות המעודדות את אזרחיהן למצוא פרנסה במדינות עשירות יותר. התוצאה היא כי בנוסף לשסעים הקיימים צץ ועולה שסע נוסף , אשר הינו פועל יוצא של תרבות שונה אותה מביאים העובדים הזרים.

בתוך קבוצות העובדים הזרים יש תת קבוצות הנחלקות על פי קהילות:

•           הקהילה הפיליפינית , המועסקת בעיקרה בסיעוד , היא בעלת מרכיבים אתנים קתולים הנבדלת באופן מובהק מהחברה הסובבת אותם.

•           העובדים מגאנה וניגריה, רבים מהם נישאים ולהם ילדים. קבוצה זו מאופיינת גם במערכת חינוך פנימית המנותקת מהחברה הכללית , כשבהמשך הם עוברים למערכת החינוך הממלכתית ובולטים בשונותם. חברים בקהילה הניגרית היו מעורבים בעבר ביבוא וניסיון סחר בסמים קשים.

•           עובדים מתאיילנד- בעיקר בחקלאות.

•           עובדים מרומנייה, רובם מתגוררים בגפם ועיקר עיסוקם בשעות הפנאי סובב סביב שתיית אלכוהול ובילוי בחברת זונות.

•           עובדים זרים מדרום אמריקה – מספרם של אלו לבדם נאמד לפני שנים בלמעלה מ- 12000 בתל אביב לבדה.  על פי נתונים של המשטרה בעבר אוכלוסייה זו מעורבת במידה רבה בפלילים. (בעבר חברים מקהילה זו היו מעורבים ברצח, שוד ופרשיות יבוא סמים קשים)

•           עובדים מסודן ואריתריאה – רובם  מוסלמים על הסיכון שבהם אעמוד בהמשך.

מעבר לעבירות בהן מעורבים עובדים זרים באופן ישיר, ישנה שורת עבירות ייחודיות סביב העובדים הזרים:

•           זנות , מכוני עיסוי וסחר בנשים.

•           תיעוד מזויף

•           סמים

•           עבירות רכוש

•           סכסוכים על רקע שטחי שירות לזרים.

למותר לציין כי העסקת עובדים זרים קשורה קשר הדוק להעלמות מס נרחבות ויצירת הון שחור , אך לא אעסוק בכך במסגרת פוסט זה.

במסמך שהוכן בעבר בעיריית תל אביב , נאמר כי תופעת העובדים הזרים בתל אביב מאופיינת בהיבטים הבאים: סטיות חברתיות, אלימות , אלכוהוליזם, ילדים בסיכון, זנות , תנאי מגורים של תת אדם.

באותו מסמך נאמר כי מבחינה בריאותית , ישנו סיכון המגביר את החשיפה להפצת מחלות זיהומיות ומגיפות כמו שחפת , איידס וכו’…

יש כאן איפוא תופעה של יצירת מוקדי עוני ומצוקה מסוג חדש במדינת ישראל.

לענין ילדים בסיכון במסמך שהוכן על ידי עובדי שטח בעירית תל אביב בעבר נאמר כי; תופעת הילדים בסיכון היא חמורה במיוחד. להלן חלק מהבעיות שנסקרו באותו מסמך:

•           ילדים הנמצאים שעות ארוכות בבית ללא השגחה או משוטטים ברחובות עד השעות המאוחרות.

•           ילדים הסובלים מהעדר טיפול נאו , בעלי תזונה ירודה, לעיתים גם רעבים, הגרים בתנאי סניטציה ירודים. ילדים אלה כמו הוריהם מקבלים מענה רפואי בעיקר במזרח ירושלים עקב העלות הנמוכה של השירות הרפאי שם.

•           ילדים הנמצאים בסיכון או בסכנה כגון תופעות של אלימו במשפחה , ניצול מיני , סביבה צורכת סמים וכו’.

•           ילדים המגיעים למערכת החינוך לעיתים עם חסכים פיזים ורגשיים ועם קשיים בהסתגלות חברתית.

•           ילדים שננטשו על ידי הוריהם.

יצויין כי חלק ניכר של הפניות לטיפול רפואי בבתי חולים מעבר לתאונות עבודה, נבע משמוש מופרז באלכוהול , קטטות ואלימות במשפחה.

עתה פנה ראש עיריית תל אביב לראש הממשלה בקריאה לפתור את הגירתם של הפליטים מסודן ואריתריאה לדרומה של תל אביב (בעיקר אזור התחנה המרכזית) , עקב הממדים שלבשה תופעה זו.

אותם פליטים ,עובדים הזרים החודרים דרך גבול ישראל מצרים, מהווים  לא רק סיכון חברתי,  אלא סיכון ביטחוני חד משמעי, באשר כפי שציינתי רובם של החודרים הם מוסלמים, ואין לפסול כלל ועיקר כי בינם ישנם כאלה הנמנים עם קבוצות איסלאמיות קיצוניות.

אחת השאלות המכבידות בהקשר לסוגיית הפליטים מאריתריאה ומסודן, היא מדוע קבוצה זו של פליטים כביכול אינה נשארת סמוך לגבולות מדינתה?  כך הקבוצה מאריתריאה יכולה הייתה להימלט לכוון קניה ומדינות אחרות הנמצאות בסמיכות גדולה יותר למדינתם, אך הם בחרו ללכת בדרך ארוכה לכוונה של ישראל דווקא, כאשר להערכתי הסיבה נגזרת מעצם היותם מהגרי עבודה דווקא ולא פליטים שנמלטו מאזורי עימות בהם יכלו להיפגע.  מדוע קבוצה זו אינה נשארת במצרים דווקא.

למותר לציין כי הפלטפורמה על גביה הם חודרים לישראל דרך הגבול הישראלי מצרי יכולה לשמש בקלות כפלטפורמה של חדירה לישראל לצרכי פיגועים דוגמת הפיגוע שארע בכביש המערכת בין ישראל ומצרים סמוך למעבר נטפים .

היכולת לפקח עליהם מוגבלת מעצם טיבה וטיבעה בגין קשיי שפה ותקשורת , כאשר הם בינם ובין עצמם מתקשרים בשפתם.

פליטים אלו הם בעצם מהגרי עבודה מאפריקה. שהייתם בישראל היא על פי אישור שהייה זמני למספר חודשים, והעסקתם היא בניגוד לחוק , אך בפועל אין באמת מי שיפקח על כך (על פי העתונות יש בסה”כ כ- 9 מפקחים לצורך זה)

מי שמשקלל את מכלול ההשפעות השליליות בגין העובדים הזרים ימצא כי המכלול יוצר סיכון לביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

חוק ייעול אכיפה ברשות לניירות ערך התקבל באמצע ינואר 2011 ועתה התבשרנו כי הוחל בהפעלתו.

יאמר מיד כי החוק המוגמר שונה בחלק מניסוחיו מהצעת החוק שהוגשה בתחילת שנת 2010 וזאת לאור התנגדויות רבות לנוסחה  הדרקוני של הצעת החוק בין השאר בעקבות דעתי על ההצעה  אותה הבעתי במסגרת מאמר אשר  פירסמתי בבבלוג שניהלתי בגלובס תחת השם הצעת חוק ייעול אכיפה מתוכנת לפגיעה בזכויות יסוד , ובנפרד הופץ לחברי הכנסת וגורמים אחרים.

יחד עם האמור לעיל חלק מהנושאים הכלולים בנוסח החוק שהתקבל ונכנס לתוקף , מצביעים בהכרח כי מדובר בהסדר בעייתי של חקיקה פלילית, הסדר אשר במהותו פוגע בזכות היסוד של כל אדם להליך הוגן.

במסגרת סקירה זו אני מבקש להתמקד ב- 3 נושאים:

מתכונת החקירה במקרה של הפרה.

כמה סוגיות הנוגעות לסדרי הדיון בפני הועדה.

סוגית הועדה והרכבה על פי החוק.

כפי שציינתי בעבר  כל מי שמעיין בחוק מבחין מיד כי מדובר בהסדר פלילי שלם ומקביל להסדרים אחרים בחוק ניירות ערך.

על פי החוק יו”ר מותב של ועדת אכיפה מנהלית יהיה עובד הרשות לניירות ערך.

לענין זה צריך לדעת כי על פי פרסומים בעתונות ,יו”ר רשות לניירות ערך הקודם פרופ’ גושן ביקש למנות בשעתו 2 עובדים של הרשות עצמה, אך עתה שונו המינויים ו- 2  ראשי המותבים הם שופטים בדימוס (הגב’ ברכה אופיר והשופט יהשוע גרוס) שניהם שופטים ותיקים ומנוסים, ואין ספק כי בכך תהיה תרומה של ממש לביסוס מעמדה של ועדת האכיפה, אלא שהחוק עצמו לא שונה ואיש אינו יכול לתקוע לידנו כי יבוא יו”ר רשות ניירות ערך חדש ולאחר שיראה כי מעמדה  של הועדה התבסס די צרכו יחזור ויבקש למנות לראשות הועדה עובדים פנימיים של הרשות, בכך יש הרבה יותר מאשר טעם לפגם, ויש צורך לשנות את סעיפי החוק הנוגעים בדבר על מנת שהצדק יראה ולא רק יעשה כאשר יקבע כי ליו”ר המותב לא תהא שום זיקה לרשות לניירות ערך. לנושא זה של יו”ר המותב אחזור מאוחר יותר.

הרשות לניירות ערך היא הגוף החוקר כל הפרה של הוראות החוק.

לצורך זה הוקנו לה בחוק ייעול הליכי אכיפה (להלן: החוק)  סמכויות חדשות, לחקירה של עדים ומפרים, כאמור בסעיף 52 מג’ של החוק, אלא שבסעיף קטן ב’ נאמר כך:

“זומן אדם לפי סעיף (א) (2) , יודיע לו החוקר מה הם המעשים אשר ביחס להפרתם הוא נשאל. הודע לו כאמור עליו להשיב לשאלות שנשאל; ואולם תשובותיו ביחס למעשים שהודע לו עליהם לא ישמשו כראיה בהליכים  פליליים נגד אותו אדם.”

לכאורה הוראה  שבאה לבדל את הליכי החקירה של ההפרה מחקירת פלילית על פי חוק ניירות ערך, אך למעשה מדובר להערכתי בדרך לא דרך ומדוע?

השאלה הראשונה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא מה יקרה אם החוקר הנכבד יסבור כי מדובר בעצם בעבירה פלילית? דברי ההסבר לסעיף בהצעת החוק  חושפים את הכובע הכפול של חוקר רשות ניירות ערך שיבוא לתשאל את החשוד בהפרה, קרי אם החוקר יסבור כי מדובר בעבירה הוא יעבור מיד לאחר הבהרה (לא אזהרה) כך בדברי ההסבר , לתשאל את החשוד הפעם כמי שעבר עבירה פלילית! 

ניתן ללמוד ממה שאין בנוסח המוצע של הסעיף ,- אין מניעה לכך שכל מה שנאמר על ידי החשוד בהפרה ישמש חומר חקירה בידי הרשות החוקרת לצורך בירור החשד לעבירה פלילית. הדברים גם עולים מדברי ההסבר בהצעה.

השאלה הנוספת בעקבות ההבהרה  (מהי ההבהרה? כיצד תעשה ההפרדה בין החשד להפרה לעומת החשד לעבירה פלילית? אינו ברור כלל ועיקר) יכולה לבוא כמעט ברצף אחד, ולאור הסיטואציה הכוחנית של חוקר מול נחקר,  במיוחד בשים לב להוראה שתקדם לחקירה ולפיה חובה על הנחקר להשיב, אין ספק כי זכותו של החשוד שלא להפליל את עצמו תיפגע. זאת ועוד;

גם אם תהיה הפרדה בין השלב של חקירת ההפרה והחקירה בחשד הפלילי, ניתן יהיה למעשה להשתמש בדברי החשוד שנאמרו תחת מעטה ההפרה המנהלי , במסגרת העבירה הפלילית.

די אם החשוד יאמץ בחקירתו הפלילית בגין חשד לעבירה, את הדברים שאמר כחשוד בהפרה( לכאורה די אם יאמר לחוקר כי כבר אמרתי לך את כל האמת וכל מה  שהיה לי לומר ), במיוחד כאשר מדובר ברצף חקירה אחד,(כזכור על פי הטרמינולוגיה של ההצעה “הפרה” היא מעין עבירה מנהלית) כדי שאמירה כזו תהפוך לאימרה קבילה במסגרת הדין הפלילי. כאמור לעיל ממילא כל מה שנאמר במסגרת ההפרה הוא חומר חקירה לצורך החקירה הפלילית וניתן להשתמש בו במסגרת זו, לרבות עימות החשוד הפלילי (שקודם לכן היה מפר)עם הדברים שאמר במסגרת החקירה על ההפרה.

כך היה במסגרת משפטם של מנהלי הבנקים הגדולים שעמדו לדין בגין ויסות מניות הבנקים, קודם קריסת המניות בבורסה לניירות ערך, כאשר כל חומר ועדת החקירה הממלכתית (ועדת בייסקי) הפך לחומר ראיות קביל במשפט הפלילי ואף הוגש והתקבל כראייה בבית המשפט על פי הלכת ה”אינקורפרצייה” , כאמור בע.פ 2910/94 יפת ואח’ נגד מדינת ישראל, זאת על אף העובדה כי המשטרה לא העמידה את החשודים על זכותם כאמור בסעיף 14 לחוק ועדות חקירה כי דברים שנאמרו במסגרת דיוני הוועדה לא יהיו קבילים כראיה במשפט פלילי, בדומה לאמור בהצעה שבפנינו.

פגיעה בזכות השתיקה היא פגיעה בזכות יסוד- חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע בסעיף 1א שלו, כי מטרתו היא להגן על כבוד האדם וחירותו. אף שבית המשפט העליון לא הכריע נקודתית בסוגיה של זכות השתיקה כזכות חוקתית,  הרי עיון בפסיקתו מעלה גישה חד משמעית, להשקפתי, לפיה האוטונומיה של הרצון החופשי קיבלה הגנה חוקתית במסגרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. (ראו לענין זה פסק הדין בענין ע”פ 5121/98 יששכרוב נגד התובע הצבאי הראשי ואח’ בעמ’ 37 – 38 של פסק הדין המקוון  דעת הרוב מפיה של השופטת בייניש – כתוארה דאז). וראו גם דברי נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט ברק במאמרו הקונסטיטוציונליזציה של מערכת המשפט בעקבות חוקי היסוד והשלכותיה על המשפט הפלילי המהותי והדיוני. מחקרי משפט יג’ 5.

במסגרת  מ”ח 7929/96 כוזלי ואח’ נ’ מדינת ישראל, פ”ד נג(1), 529.     ניתח  השופט ברק את  המושג עוות דין תוך שהוא קובע את הדברים הבאים:

” הכרה בעילה רחבה של עיוות דין, ככוללת גם פגמים דיוניים חמורים, עולה בקנה אחד עם המשקל שיש ליתן לזכויות היסוד של הנאשם בהליך הפלילי, לכבודו ולחירותו, בייחוד נוכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהעלה עקרונות אלו לרמה חוקתית על-חוקית (ראו: א. ברק “הקונסטיטוציונליזציה של מערכת המשפט בעקבות חוקי היסוד והשלכותיה על המשפט הפלילי (הדיוני והמהותי)”, מחקרי משפט יג (תשנ”ו) 5; מ. אלון, “חוקי היסוד – עיגון ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית: סוגיות במשפט הפלילי”, מחקרי משפט יג (תשנ”ו) 27; י. קרפ, “החקיקה הפלילית לאור חוקי היסוד”, מחקרי משפט יג (תשנ”ו) 275; י. שחר, “סדר הדין הפלילי” ספר השנה של המשפט בישראל תשנ”ב -תשנ”ג (תשנ”ד) 375; י. קרפ, “המשפט הפלילי: יאנוס של זכויות האדם: קונסטיטוציונליזציה לאור חוק יסוד: כבוד האדם חירותו”, הפרקליט מב (תשנ”ב) 64). רביעית, פעמים רבות הקו המבחין בין פגם דיוני חמור לבין פגם שיש בו כדי להשפיע על תוצאת המשפט, אינו כה ברור. אכן, קשה לכחד כי במצבים רבים קיומו של פגם דיוני חמור מקים חזקה  להשפעה על תוצאת ההליך. זאת ועוד: תוצאת ההליך אינה הכרעה משפטית התלויה בחלל האוויר. יש עימה גם הכרעה באשר לדרך הראויה לניהול ההליך ולשמירה על זכויותיהם של המתדיינים בפניו של בית המשפט. הנה כי כן, פגם דיוני חמור הינו במידה רבה פגם מהותי חמור.

בית המשפט העליון בבג”צ ההתנתקות (בג”צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נגד כנסת ישראל, ראש ממשלת ישראל ואח’ ) חזר על העיקרון לפיו: “..בנסיבות מתאימות פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן תעלה כדי פגיעה בזכות החוקתית לכבוד האדם…” (עמ’ 108 סעיף 173 לפסק הדין המקוון).

בהתאם לחוק נקבעו סדרי הדין לפעולתה של הועדה.

על פי אותם סדרי דין המפר (שהוא בעצם הנאשם בהליך המנהלי) יוכל לקבל לידיו  את חומר הבסיס ולהעתיקו.

נשאלת השאלה מהו אותו חומר בסיס? האם מדובר בחומר המקביל למושג “חומר חקירה” בדין הפלילי? קרי כל חומר ישיר או עקיף  שיוכל לשפוך אור על חפותו של אותו מפר? מה דינו של חומר מודיעיני? האם על הרשות להוציא תעודת חיסיון ככל שלא תרצה להעביר לעיונו של המפר את החומר הכרוך באותו חומר? האם החומר המודיעיני שייך לחומר הבסיס? מה דינה של ראיה אשר חוקרי הרשות הבטיחו למי שמסר אותה כי לא יגלו את דבר מעורבותו בחשיפת ההפרה.

חומר הבסיס מוגדר; כמידע בעניין ההפרה שלדעת יו”ר רשות ני”ע נחוץ לשם ניהול ההליך המנהלי כמשמעותו  בסעיף 52 מז’ לחוק.

האם יו”ר רשות ני”ע יכול שלא למסור ראיות אחרות? מקורות מידע שהובילו למפר? נניח לצורך הענין שמדובר בעלילה, כיצד ניתן יהיה להפריך את האישומים של הרשות בלא לתת את הדעת למכלול המידע הנוגע להפרה לפי דעת הסניגוריה ? מי בודק בכלל את שיקול דעתו של יו”ר רשות ני”ע ? ועדת האכיפה המנהלית? האם היא מוסמכת להורות ליו”ר הרשות להציג בפניה גם חומר אחר? והרי יו”ר הועדה מוגדרים כעובדי הרשות. אין ספק כי טיעונים בענין זה יבואו בפני הועדה. והיא תאלץ להכריע בהם .

לאור מכלול הקשיים בפניהם תעמוד  הועדה בראשית דרכה , ברור לחלוטין מדוע ביקש יו”ר רשות ני”ע כי  2 שופטים בדימוס יכהנו ברשות הועדה בתחילת הדרך (במקום הבחירה הראשונית של יו”ר הרשות לשעבר ). מדובר במהלך שנועד לתת גושפנקא ומעמד ציבורי שווה ערך לזה של בית משפט, כפועל יוצא של הדמויות שנבחרו לעמוד בראשו, אלא שהחיים חזקים יותר מכל וסביר להניח כי 2 השופטים העומדים בראשות הועדה יתחלפו ומי יתקע לידנו מי יהיו ראשי הועדה הבאים ושוב אני רוצה להזכיר את הדברים שכתבתי ברישא לגבי הכוונה הראשונית למנות 2 פונקציונרים עובדי הרשות כיו”ר הועדה והיה וכך יהיה אנו צפוייים לראות את הועדה כזרוע נוספת של רשות ני”ע , אשר תחזיק ב- 3 כובעים בעת ובעונה אחת  חקירה תביעה וכובע הדיין, וכפי שכתבתי בתחילת הדברים הצדק צריך להיראות ולא רק להיעשות, ויפה יעשו גורמי החקיקה השונים אם יתקנו את הליקויים האמורים בחקיקה כדי לאפשר הליך הוגן לאלו המובאים בפני ועדת האכיפה המנהלית.

בד בבד נראה כי הפיתרון המיטבי להימנע מעבירות בתחום ניירות ערך כמו בתחומים מסחריים נוסים כמו הגבלים עיסקיים הוא להחיל בכל חברה כללי ממשל תאגידי עצמי ומי שיממונה על כללים אלו קרי נאמן ציות.

על הערותי להצעת החוק ראו המאמר – הצעת חוק ייעול אכיפה ברשות לנירות ערך- מתכונת לפגיעה בזכויות יסוד בקישור:

http://gizmoron.com/HE/2011/05/israel-securities-authority-streamline-procedures-for-law-enforcement-the-format-infringement-of-basic-rights-hebrew/

נוסח חוק ייעול אכיפה ראו בקישור:

http://www.isa.gov.il/Download/IsaFile_6336.pdf

על סדרי הדין בפני הועדה ראו בקישור:

http://www.isa.gov.il/Download/IsaFile_6335.pdf

עסקת טיעון נועדה בד”כ ליצור איזון בין כתב אישום לבין הנסיבות העולות מחומר הראיות.

עסקאות טיעון נערכות כאשר סט העובדות יכול ליצור עבירה שונה  קלה יותר בחומרתה.

כך לדוגמה אדם שגרם למוות בדקירה ניתן להעמידו לדין באישום של רצח, אך לעיתים קרובות, אישום כאמור יסתיים בהריגה, במיוחד אם הנסיבות יצביעו על רמת כוונה פחותה מאשר גרם מוות בכוונה תחילה.

 ההבדל הוא ברמת הענישה המכסימלית , אך לא תמיד המעשית= מאסר עולם (ברצח) או מאסר מכסימלי של 20 שנה. (לעיתים גם אנשים שהורשעו ברצ, אך מעשיהם היו קרובים להריגה זוכים להמתקת עונש מנשיא המדינה, שמעמידה את עונשם בפרופורציה לעבירה פחותה בחומרתה.

האלמנט החשוב ביותר הנוגע לעסקת טיעון הוא רמת הענישה הנגזרת מהמעשה נשוא כתב האישום המתוקן.

רמת הענישה היא שיוצרת אלמנטים של הרתעה כלפי אנשים אחרים ,מחזרה על המעשים נשוא כתב האישום.

צריך לדעת מספר דברים בנוגע לעבירת ריגול בכוונה  לפגוע בביטחון המדינה. הענישה בצידה של העבירה היא מאסר עולם, אך לא מדובר במאסר עולם דוגמת זה בעבירת הרצח כי אם במאסר מכסימלי של 20 שנה (כך על פי הדין) , מרדכי וענונו שהורשע בביצוע עבירה זו נדון ל- 18 שנות מאסר.

עבירות הריגול המנויות בסעיפים 111- 114 לחוק העונשין כוללות בחובן מספר ניסוחים הנגזרים מסוג הידיעות שנמסרו (ידיעה סודית או סתם ידיעה)   , למי נמסרו הידיעות (מסירת ידיעה לאויב חומרתה גדולה יותר גם כשאינה סודית) וכמובן הכוונה העומדת בבסיס העבירה. כוונה לפגוע בביטחון המדינה יכולה להיות עבירה שהעונש בצידה מאסר עולם כאמור , או עבירה שהעונש בצידה 15 שנה. (צריך לציין כי העונש המצוין בצד עבירות הוא העונש המכסימלי ולבתי המשפט שיקול דעת איזה עונש להטיל.)

העבירה של מסירת ידיעה סודית למי שאינו מוסמך (113א’ לחוק העונשין)  לכך אינה דורשת כוונה מיוחדת דוגמת זו המנויה בעבירה של ריגול חמור , אך העונש בצידה הוא 15 שנות מאסר, בדיוק כמו העבירה של איסוף והחזקה של ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה .

בד”כ נהוג לומר כי לענישה הפלילית כמה מטרות, כגון : נקמה, הרתעה ,  פיצוי הקורבן, שיקום העבריין, וכו’

כאשר מדובר בעבירות שנעשו על רקע אידיאולוגי, כמו לכאורה במקרה של ענת קם , אזי לנושא השיקום משקל קל יחסי, לעומת זאת לאלמנט ההרתעה יינתן משקל גדול יותר.

ההגנה על הידיעה הסודית היא העומדת בבסיס ההגדרה של העבירות בפרק הריגול של חוק העונשין.

הגנה זו על הידיעה מחייבת יצירת גדרות , המיועדים למנוע נגישות ממי שאינו צריך להיות שותף לסוד. מכאן גם השונות בדרישות הנוגעות לרמות סיווג בטחוני . יחד עם זאת צריך לדעת כי העובדה לפיה לאדם יש סיווג ביטחוני אינה נותנת לו נגישות אוטומטית לסוד, והשאלה תמיד היא האם יש נחיצות בהפיכתו לשותף לסוד.

כשהגדר המגנה על הסוד אינה מועילה , אזי מגיעים לשאלה כיצד משקמים אותה וכאן כאמור נכנס האלמנט העונשי המוגדר בחוק.

העבירה שהוגדרה בעיסקת הטיעון היא עבירה חמורה , כך גם תוארו  הנסיבות בכתב האישום (כפי שהובא לידיעת הציבור)  הראיות שהובאו לעונש מטעם התביעה (חוות דעת מומחה על הפגיעה בביטחון המדינה והיקפה  ) היו חסויות אך ניתן ללמוד על חומרת המעשים מדברי השופטים בגזר הדין שהושת על ענת קם.

להשקפתי האישית (על פי המעשים שתוארו בתקשורת ובכתב האישום שפורסם וגזר הדין כפי שנמסר עתה בכלי התקשורת) הדרך היחידה לשקם את  ההגנה על סודות מוגנים, שדליפתם יכולה לפגוע בביטחון המדינה כמו במקרה של ענת קם, היא על ידי הטלת עונש מאסר בפועל ארוך. כמה ארוך?  בית המשפט הכריע בהתאם למכלול שהונח בפניו, אך להשקפתי העונש אינו הולם את חומרת העבירה ואת סרגל הענישה במקרים אחרים קודמים.

יש לנו מה ללמוד מהאמריקאים בנושא זה וכדאי יהיה להשוות את הענישה שתוטל על טור’ ברדלי מנינג שהדליף את סודות מחלקת המדינה האמריקאית לוויקיליקס.

לטעמי האישי על הפרקליטות לערער ולדרוש מבית המשפט להעמיד את הציבור על חומרת המקרה גם על ידי החמרה בגזר הדין

עם תום מלחמת העולם השנייה הבינו האמריקאים כי זרעיה של אותה פורענות נטמנו למעשה במסגרת הסכם ורסאי בתום מלחמת העולם הראשונה.

האמריקאים הובילו את תוכנית מרשל (מי שהיה שר החוץ של ארצות הברית באותה עת) לשיקומה של אירופה שלאחר המלחמה ואת שיקומה של גרמניה, הקמת ארגגון ה- OECD בגלגולו הראשון וכן את ניצני הקמתו של  האיחוד האירופי (שנודע תחילה כשוק האירופי המאוחד) .

אלא שהבסיס לקיומו של האיחוד האירופי השתנה זה מכבר.

עם קריסתה של ברית המועצות לשעבר, חברו לאיחוד האירופי חלק ממדינות הגוש המזרחי לשעבר, חלק מתוכן התקבל לגוש האירו.

קבלתן של חברות חדשות אך חלשות לתוך גוש האירו חייבה בחינה דקדקנית של מצבן , בדיקה שככל הנראה לא נעשתה דייה ואף שיוון לא נמנתה עם הגוש המזרחי לשעבר, הרי היא דוגמה לחוסר בדיקת נאותות מספיקה , שכן יוון בסיוע בנק גולדמן זאקס הונתה את ראשי האיחוד האירופי בכלל וגוש האירו בפרט והסתירה חובות עתק שאילו היות מתגלים במועד היו מונעים את קבלתה לגוש האירו.

מי ממנהיגי גוש האירו שסבר כי קבלה של מדינות חדשות תעשה בצורת ספיגה שלא תורגש – טעה!

נשאלת השאלה מה ניתן לעשות עתה?

הענשתה של יוון בצורה כזו או אחרת לא תועיל לשום מדינה החברה בגוש האירו, נהפוך הוא, חוסר סולידריות יוביל לקריסתה הכלכלית של יוון והתרסקותו של האירו שלא לומר אפשרות של ממש לכאוס מוניטרי ופיננסי.

הדרך להצלת גוש האירו עוברת איפוא בתוכנית לשיקום הכלכלה של יוון ומדינות ה- PIIGS (גם של איטליה ממיסדות השוק האירופי), השיקום הכלכלי מחייב הסדר חובות של אותן מדינות , שכן הטלתן  למיתון ומשטר חובות דורסני, עלולה להביא בעקבותיה חוסר שקט חברתי וזעזועים פוליטים שיפגעו ביכולתן של מדינות אלו לעמוד על רגליהן הכלכליות מחדש (ספרד עברה זה מכבר את 20% האבטלה הרשמיים) . בעצם מדובר בזרעי פורענות חדשים לחוסר יציבות כלל אירופי .

שיקום הכלכלות האמורות צריך לכלול בתוכו הסדר חובות ושמיטה של חלק מהחובות ולדוגמה החזרת השליטה היוונית למקורות הכנסה של המדינה (לרבות פגיעה בבנק גולדמן זאקס), וסגירת גבולות האיחוד האירופי בכלל להגירת עובדים בלתי חוקית ( הגירה המכונה – הגירה ברמה 0).

יצירת מקומות תעסוקה חדשים על ידי חיזוק בסיסי המאפיינים של כל מדינה לרבות חיזוק ובנייה של תשתיות חדשות ומודרניות בכל מדינה והקצאת משאבים ייעודיים של האיחוד לכל מדינה ומדינה.

במסגרת האמורה צריך שגוש האירו בתוך האיחוד יציב לווי כלכלי שיכלול גם כלכלנים מתוך אותה מדינה עצמה  לכל אחד מראשי מדינות ה-PIIGS .

ןלבסוף ואולי בהתחלה גוש האירו צריך לשנות את אמנת מסטריכט באופן בו הסולידריות של מדינות האיחוד בכלל וגוש האירו בפרט תהפוך למרכיב מרכזי באמנה. כדי להחזיר את האמונה באירו כדאי למדינות האיחוד לוותר במקצת על הסוברניות הפנימית שלהן גם אם לא באופן זהה לארצות הברית, אזי באופן בו תקציב כל מדינה יחייב תאום עם מדינות הגוש האחרות.

מי שמבקש להבין את מהלכיו של ראש ממשלת טורקיה צריך להיכנס לראשו ולהתחיל להבין את מהלכיו ודרך פעולתו.

ארדואן הוא אדם חם מזג, אך פועל לפי מתווה שהניח והכין מראש.

המתווה והיעד האיסטרטגי הוא הצבתה של טורקיה כמעצמה אזורית הגמונית, כאשר האידאולוגיה לכך הותוותה על ידי שר החוץ שלו דבאוטולו.

ארדואן פועל ב – 3  מישורים:

 המישור הפנימי הטורקי ,בו הוא הגדיל את השפעתו ושליטתו בטורקיה בכלל והצבא הטרקי ומערכת הביטחון הטורקית בפרט, כאשר היעד הבא שלו הוא שינויים נוספים בחוקת טורקיה במסגרתם עיקר הסמכויות יועברו לנשיא טורקיה והוא יבחר למשרה זו במקומו של עבדאללה גול (הערה:  לא תהא זו הפעם הראשונה בה עבדאללה גול החזיק עבורו במשרה, קודם לכן לאחר הזכייה הראשונה של מפלגת הצדק והפיתוח כאשר ארדואן היה מנוע מכהונת ראש ממשלה עקב מאסרו והקלון שיוחס לו , מונה עבדאללה גול לראש ממשלה עד חלוף תקופת הקלון של ארדואן ).

המישור הכלכלי – ובכללו פתרון לבעיות הכלכליות של טורקיה ויעדיה המסחריים, כאשר היעד להצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי לפני מספר שנים (שהיה יעד בלתי סביר ונתקל בהתנגדות של המדינות המובילות באיחוד- גרמניה וצרפת)  הוחלף במדיניות הניאו עותומאנית הנוכחית במסגרתה מגדילה טורקיה את הסחר שלה עם מדינות באסיה ואפריקה (בערך פי 6 מהיקף הסחר עם ישראל) ומבקשת להגדיל את השפעתה באגן המזרחי בים התיכון לרבות בכל הנוגע לשימוש במשאבי הטבע,  ולטעון לזכויות בדומה לסכסוך שהיה לטורקיה עם יוון בים האגאי.

המישור המדיני – במסגרת המדיניות הניאו עותומאנית מבקשת טורקיה להגדיל את השפעתה בזירה הבינלאומית על ידי חיבור למדינות המוסלמיות באזור ופרישת מעטפת טורקית בניחוח מוסלמי מעליהן. כך היה עד המהומות בסוריה וכך היה במסכת יחסי טורקיה עם איראן ואחמדיניג’אד וכך עתה עם מצרים , אשר טורקיה רואה בה יעד השפעה לאור האנרכיה השוררת בה והצפי הברור של התחזקות האחים המוסלמים במדינה זו. בל נשכח כי האחים המוסלמים ה בעצם מפלגה אחות של מפלגת הצדק והפיתוח הטורקית.

בעת מערכת הבחירות האחרונה בטורקיה ארדואן לא היסס לאיים על ראשי התעשייה הטורקית לתמיכה בו ובמדיניותו, וכך להערכתי, ארדואן יפעל להקטנת היבוא הישראלי לטורקיה, כאשר היבוא של סחורות מטורקיה  לא יפגע אלא אם ישראל תחליט להקטין את היבוא מטורקיה וארדואן כמיטב הרטוריקה שלו יגלגל את האשמה על ישראל.

הקטנת היבוא של סחורות ישראליות לטורקיה לא תעשה  בצורה  בוטה אלא באופן  בו איש לא יוכל לבוא בטיעונים על הפרת הסכמים כפי שיש כאלו הטוענים זאת. כדאי שאיש לא יזלזל בהבנה הטורקית ויכולת פעולתם במישור זה למרות כל מני טיעונים רובם משפטיים .

המלצתי לפני כמה ימים ואני חוזר על כך כי ישראל תערך לתרחיש הקטנת היצוא לטורקיה באופן חד, כאשר חוזים שנכרתו יתממשו ואחרים לא יבואו במקומם.

כדאי ליצואנים הישראלים להתחיל לחפש שווקי יצוא חליפיים עם טורקיה ולא לחפש בכח המשך סחר עם מדינה שהאווירה השוררת בה היא אנטי ישראלית במפגיע, אווירה שתפגע  ביחסים הכלכליים עם טורקיה.

אשר לאיומים הצבאיים כדאי להיערך לכל תרחיש, אך צריך לזכור כי למרות אופיו של ראש ממשלת טורקיה הוא לא נעדר כל היגיון ולהערכתי הוא פועל במסגרת משנה סדורה.

טורקיה רוצה בהשפעה מכסימלית במדינות המוסלמיות ולכן היא משמיעה הצהרות לוחמניות , אך אין לה ענין כרגע באסקלציה של הדברים לכדי מעשים, שכן קשה יהיה לה לחזור ממעשים , אשר מעבר לכל יציבו אותה כמדינה מחרחרת מלחמה ומדינה שגוררת בעקבותיה חוסר יציבות במזרח התיכון כולו ופוגעת באינטרסים מובהקים של המערב. אסקלציה של המצב לכדי התנגשות צבאית תפגע בכלכלתה של טורקיה, סיטואציה שראש ממשלת טורקיה אינו חפץ בה כלל ועיקר.

ארדואן כמו לוליין בקרקס ימשיך במתקפות המילוליות שלו על ישראל , תוך יצירת אווירה רעה בין 2 המדינות, וניסיון להראות למערב כי בלעדיו המערב יתקשה לשמור על האינטרסים שלו באגן המזרחי של הים התיכון, אך הוא יזהר מלחצות קווים אדומים שענינם התנגשות צבאית בין 2 המדינות, למרות שפרובוקציות כאלו או אחרות בהחלט תתכנה.

באופן פומבי ישראל נוהגת נכון בשתיקתה , אך באופן חשאי ישראל צריכה להפעיל את כל המנופים האפשריים , על מנת להצביע ולהזהיר (ואין בכך כל סתירה להערכתי) על הסיכונים שארדואן גורם בהתנהלותו, לרבות הסתה של גורמים שונים במזרח התיכון ובכללם במצרים באופן שיכול לגרור את המזרח התיכון לאסקלציה צבאית , ובמיוחד באופן בו ארגוני טרור גיהאדיסטים ישאבו עידוד מדברי ראש ממשלת טורקיה ויפגעו באינטרסים של המערב בין באגן הים התיכון ובין בזירות כמו לוב ומרוקו.

לסיום שקט בעתיד הקרוב לא יהיה לנו.

המשבר החדש בשוק ההון בישראל הוא נגזרת של החשש בשווקים מהמשך המיתון בארצות הברית והחשש מפריצה מחודשת של  משבר החובות באירופה (PIGS).

חיזוק משמעותי לחשש זה התקבל אחרי הורדת דירוג האשראי של ארצות הברית, אך צריך לזכור כי הורדת הדרוג באה אחרי שממדי הדאו ג’ונס והנאסד”ק ירדו עוד קודם לכן באחוזים ניכרים .

גם בשוקי ההון האירופאים הסנטימנט של המשקיעים הוא שלילי ובמיוחד בשים לב לעובדה כי הבנקים שם הם בעלי חוב גדולים של מדינות ה- PIGS כך גם בשווקי המזרח (הנג סנג ההונג קונגי וטוקיו).

הירידות בשוק ההון בישראל שהתרחשו אתמול פשוט התאימו את עצמן לירידות בארצות  הברית (במיוחד המניות הדואליות ). יתכן והירידות תימשכנה גם היום והתחתית הכפולה בארצות הברית שכה חוששים ממנה כבר מתרחשת מול עיננו.

מנגד כלכלת ישראל היא כלכלה מוטת יצוא. בלי היצוא לא תהיה למעשה תחולה לכלכלה הישראלית ולכן צריך לזכור כי כאשר ישנו גל צונאמי בשווקים הבינלאומיים, צריך לבחון את הפגיעה שלאחריו. ככל שהכלכלות הריאליות יפגעו וישובו לאחור מבחינת פעילותן , אזי לדבר יהיה השלכת רוחב גם על כלכלות אחרות שטרם התאוששו.

במצב זה לשיקולי מחיר הכסף מצד אחד ולתמורה על היצוא יש משקל כבד בסדרה של שקולים הנוגעים לכלכה המקומית והאפשרות כי נוסף למחאה המשק הישראלי יקלע למיתון.

מכאן שקביעת הריבית הבאה של בנק ישראל תצטרך להתחשב לא רק בשיקולים אינפלציונים, אלא גם בהשלכות שיש לקביעת גובה הריבית על שער הההמרה של הדולר לשקלים ומכאן גם על התמורה ליצוא הישראלי.

כתבתי מספר פעמים, לרבות כאן כי הדרך היחידה לגרום לעליית שער ההמרה של הדולר לשקלים, היא על ידי רגולציה של תנועות הון גדולות וספקולטיביות  לישראל, תנועות הון שמטרתן היחידה היא לעשיית רווח מהיר מהסחר במט”ח.

המדיניות הכלכלית בין אם נקבעת בבנק ישראל ובין אם במשרד האוצר  בכל הנוגע לרגולצייה של השווקים, תשליך בהכרח גם על האפשרות לייצב את שוק ההון הישראלי, אשר כרגע הוא שוק תזזיתי ביותר ובמלים אחרות חסר יציבות  (על התנפחות שערי המניות כתבתי כבר לפני חודשים רבים).

מכאן צריך לבחון את אלטרנטיבות ההשקעה של המשקיע הישראלי.

המשקיע הישראלי של שוק ההון ככל משקיע מחפש בעת סערה אי בו ישנה תשואה יציבה . בד”כ הנטייה היא להשקעה בנכסים ריאלים אם בחו”ל הבריחה היא לזהב ומתכות יקרות בישראל הבריחה היא בעיקר לנדל”ן.

לכן ככל שהסערה ונגזרותיה ימשכו יותר ויותר אנו נראה להערכתי חזרה/הישארות של משקיעים בשוק הנדל”ן וצעדי האוצר בנושא זה (עידוד מכירה) לא יועילו.

מהצד השני צריך לזכור כי הצונאמי בשוק ההון פגע ככל הנראה גם בחסכונות של הציבור בין אם באופן ישיר ובין אם דרך קרנות הנאמנות  וקופות הגמל (אלו הנזילות שההקפאה של רפורמת בכר אינה חלה עליהם מאחר וקדמו ל 12/05 ) וככל הנראה תהיה ירידה בהון העצמי של הציבור אשר יבקש לרכוש דירות חדשות, במצב דברים זה אני סבור :

א. כי גם אם מספר התחלות הבנייה בישראל גדל בחודשים האחרונים, אזי הקבלנים כמו כל אחד יבחנו את הכדאיות להוסיף התחלות בהתאם למצב הרכישות וכאן יכולה לבוא נקודת איזון הנמוכה מכפי צרכי השוק הנמדדים במספר משקי הבית החדשים.

ב.      מצד שני בהעדר אלטרנטיבה לרכישת דירה על ידי  משקי הבית החדשים , אנו  צפויים לראות, להערכתי האישית  עלייה בביקוש לדירות בשכירות , עלייה זו תאופיין גם בעלייה נוספת של דמי השכירות מצד אחד ובלחצים האינפלציונים כפועל יוצא  של רכיב הדיור מצד שני. לחצים אלו ניתן יהיה לאזן רק במקרה של ירידה במחירי הסחורות במקרה של מיתון עולמי ובהנחה שירידה זו תתורגם גם לירידה במחירים הקמעונאים בישראל.

אני מבקש לחזור ולהזכיר כאן לכולם את דברי הנגיד סטנלי פישר על השיקולים שמאחרי הורדת הריבית עם תחילתו של המשבר הכלכלי בשנת 2008, לרבות הנחתו כי אם היה משאיר את הריבית בשיעור גבוה הייתה בישראל אבטלה כבדה (דיבר על 10%לערך וברור שבמצב זה לא היה בידי ציבור משקי הבית כדי לרכוש דירות , וציבור הקבלנים היה מתאים את עצמו למצב ומוריד את מספר התחלות הבנייה. האם אנו במצב דומה עתה , כשהעננים יסורו מעל שוקי ההון נוכל לבחון את ההשלכות כפי שציינתי לעיל אבל התרחיש האמור צריך לעמוד מול עיננו.

מה השלכות  חוק הוד”לים האמור לשחרר במהירות קרקעות מתוכננות לבנייה?

להערכתי גם כשהחוק יכנס לפעולה במלוא עוצמתו ובהנחה כי למרות החוק תכנונים על פיו לא יעצרו בבתי המשפט המנהליים ( עתירות של גופים שונים בגין פגיעה בערכי אדם, נוף, טבע תרבות או פגיעה בקניין וכיו”ב) אזי פרק הזמן שבו התחלות הבנייה שיעשו על פיו יחלו להשפיע יהיו כשנתיים לערך והשאלה היא מתי יתחילו ליישם את החוק.

בין לבין צריך לזכור כי בלי בנייה של תשתיות ראויות רגילות ותחבורתיות מסילתיות מהפריפרייה למרכז ,היכולת של החקיקה להשפיע על מחירי הדיור במרכז תהיה קצרה וחולפת בגלל דילול מלאי הקרקעות במרכז בכלל .

ואי אפשר לסיים בלי נושא הדיור בר ההשגה הצורך בחוק הנוגע לדיור בר השגה בהיקפים גדולים הוא צורך חברתי לאומי שאסור להזניחו גם בימים טרופים אלו של שווקי הון בצרות ונכון כתב ידיד דובי דוניץ, כי צריך להוציא את משקי הבית החדשים מכלל המשוואה של מחירי הנדל”ן ואז אולי נוכל להגיע לשווי משקל שפוי ונכון במחירי המקרקעין והדירות בישראל.

על מלחמת המטבעות בישראל ראו הפוסט כאן  בקישור:

http://gizmoron.com/HE/2011/05/israels-currencies-war/

על חיוניות התשתיות רראו בקישור לפוסט כאן שוק הדיור העגגלה לפניהסוסים:

http://gizmoron.com/HE/2011/05/housing-market-the-cart-before-the-horse-hebrew-only/

על השאלה אם יש בועה בנדל”ן ? כמה שאלות והתייחסות אחרת ראו בקישור לפוסט בשם זה כאן:

http://gizmoron.com/HE/2011/05/is-there-a-housing-bubble-in-israel-hebrew/