מה לא נכתב על משבר החוב האירופאי.

השונות בין ארצות הברית ובין אירופה, שניסתה באמצעות הקמת גוש האירו ליצור משקל נגדי לזה של הדולר , אך התעלמה מהשונות הרבה בין עמי אירופה – הלאומיות המדינתית (גם במדינות אזרחיות דוגמת צרפת ) ההבדלי ההשקפות בין צפון היבשת לדרומה וכו’.

משבר מדינות ה- PIIGS  מדגים זאת יותר מכל ויוון היא הדוגמה הבולטת לכך. מדינה שנכנסה במרמה לאיחוד האירופי ורימתה את  ראשי גוש האירו בסיוע אחד מבנקי ההשקעות הגדולים בעולם כדי להיכנס לגוש האירו, מדברת עתה על כבודה?

השאלה המרחפת באוויר שהיא תולדה של משבר הסאב פריים, היא – האם יציאה של יוון מחוץ לגוש האירו (להבדיל מהאיחוד האירופי) תוביל למפולת בכל השווקים הפיננסים בעולם בדומה למה שקרה בעקבות קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, או שהשווקים הפנימו והכילו למעשה את המצב והם נכונים להפסדים שיגרמו בעקבות פשיטת רגל כזו?

על מנת לענות תשובה לשאלה האמורה ראשית עלינו לענות לשאלה האמנם גורלה של יוון הוא להגיע לפשיטת רגל?

ראשית צריך להבחין בין פשיטת רגל מסודרת או פשיטת רגל המתעלמת לחלוטין מכל האירועים והסביבה האירופאית.

פשיטת רגל מסודרת היא בעצם הסדר חובות הכולל את יציאתה של יוון אל מחוץ לגוש האירו ושיקום הכלכלה היוונית במסגרת האיחוד האירופי בסיוע קרן המטבע .

להבדיל פשיטת רגל בלתי מסודרת משמעה המעשי חדלות פירעון כוללת של יוון , הלאמה של הבנקים היוונים (אשר קודם לכן תבוא פשיטת רגל שלהם) וכניסה של יוון למיתון עמוק וקשה אשר יכלול אבטלה בשיעורים שטרם הכרנו במדינות המערב (להערכה שלי אבטלה רשמית של לפחות 30% בדומה למקדוניה).

מה עומד מאחרי האינטרסים האירופאים השונים ביחס ליוון.

כבר לפני מספר חודשים עמדתי על כך שישנם הבדלי אינטרסים עמוקים בין 2 המדינות המנהיגות את גוש האירו , קרי; גרמניה וצרפת, ההבדלים נעוצים באינטרס הפוליטי של כל אחד מ- 2 המנהיגים, סרקוזי ואנגלה מרקל.

ראשית סרקוזי, אשר עומד בחודש אפריל לבחירה מחודשת לתפקיד נשיא צרפת.

נתונים הנוגעים לצרפת מצביעים על אבטלה גדלה והולכת (נכון לעת הזו 9.7% ) , ירידה בדרוג החוב הצרפתי מדירוג מושלם לדירוג שני ברמתו, והכבדה שהיא בעצם לב הענין הנוגעת לשיעור ההחזקה הכבד של בנקים צרפתיים באג”ח יווניות. נפילה יוונית בשלב זה עלולה לגרור את הבנקים הצרפתיים להפסדים כבדים ולהכביד בצורה חדה על כלכלתה של צרפת הסובלת כבר עתה מהאטה בפעילות.ודרכה על כל פעילות העסקים הקטנים והבינוניים בצרפת אשר בתמצית יסבלו ממחנק אשראי כבד , פשיטות רגל וגידול חמור באבטלה .

לסרקוזי ברור כי פשיטת רגל יוונית באופן מיידי תוריד את סיכוייו להיבחר מחדש לרמה של ודאות סטטיסטית, כאשר הפער שיווצר בינו ובין מועמד הסוציאליסטים פרנסואה הולנד , יכול להוביל אף לתבוסה בסיבוב הראשון בבחירות,  מכאן האינטרס הצרפתי שאנו למדים עליו מדי יום מחדש ולפיו על מנהיגי גוש האירו לאשר את חבילת הסיוע ליוון .

אלו אינן צרותיו היחידות של סרקוזי , אך לצורך מאמר זה אסתפק בכך

מנגד עומדת אנגלה מרקל.

כלכלתה של גרמניה היא הכלכלה היציבה ביותר באיחוד האירופאי וממילא גם בגוש האירו (כזכור אין חפיפה בין השניים). למרות התכווצותה של כלכלה זו בשיעור מתון של 0.2% ברבעון האחרון (שמשמעותה המעשית היא גידול גם אם מתון באבטלה ומעשית ירידה בצמיחה), מדובר בכלכלה יציבה אשר יכולה להתגבר כמעט ללא קושי על משבר החוב היווני , זאת למרות העובדה כי בנקים גרמניים לא מעטים מחזיקים בשיעור גדול של אג”ח יווני.

מה שמרקל אומרת באופן מעשי הוא כי אין לה אמונה ביכולתם של היוונים לעמוד בתוכנית החילוץ של הממשלה היוונית, למרות שאושרה על ידי הפרלמנט היווני , זאת לאור הזיכרון הקרוב על ההונאה הגדולה שיוון הונתה את גוש האירו כאמור לעיל.

בתחילת המשבר הייתה למרקל נכונות לבוא לקראתה של יוון, אך בחירות משנה שנערכו בגרמניה וסקרי  דעת קהל , שם הביאו את מרקל להבנה כי אם היא חפצה לשרוד פוליטית, עליה לשנות כוון, וכך היא נוהגת , כאשר אנו יכולים להעריך כי במקום תמיכה בקרן החילוץ האירופאית גרמניה בראשותה של מרקל מעדיפה להזרים את הכספים ישירות לבנקים הגרמניים ולחלץ אותם במקום לחלץ את יוון, (ראינו בעבר כיצד גרמניה עושה זאת במתכונת מצומצמת יותר ביחס למפעלי אופל של ג’נרל מוטורס בגרמניה ).

יתר על כן ההפגנות האלימות ביוון מביאות את מרקל וככל הנראה לא רק אותה להערכה כי בעצם שום דבר לא השתנה באמת ביוון וכי היוונים מבקשים בעצם להמשיך בחיים הטובים בלי לעבוד כאשר הגרמנים נושאים אותם על גבם.

מכאן גם חילוקי הדעות הברורים בין סרקוזי ובין מרקל .

אז מה יהיה?

ההערכה שלי היא כי בסופו של דבר יוון  תצא אל מחוץ לגוש האירו  בין בעצמה ובין אם בעידוד מדינות גוש האירו האחרות ותנסה להשתקם מחוץ לגוש בסיוע של קרן המטבע הבינלאומית, ואולי מדינות תורמות של האיחוד אך בלי מחויבות למגבלות התקציביות הנוקשות של גוש האירו.

יתכן ובדרך עד חודש מרץ קודם ליציאה כאמור היא תקבל סיוע חלקי מגוש האירו שיאפשר לה לצוף מעל פני המים אך לא יותר מכך.

להערכתי לאחר יוני  2012 (לאחר הסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת) נראה התדרדרות נוספת במצבה של יוון , התרדרות  שבסיומה יוון תימצא מחוץ לגוש האירו עם “דרכמה חדשה”.

מה יהיה מצבן של שאר מדינות ה- PIIGS ? יתכן ובעקבות יציאה של יוון אל מחוץ לגוש האירו יקל על קרן החילוץ האירופאית לסייע בידן במיוחד כאשר ישנם סימנים כי כלכלת ספרד (הרביעית בגודלה בגוש האירו) עלולה להתאושש בשנת 2013 , כאשר את ספרד לא ניתן להוציא אל מחוץ לגוש האירו.

ומעבר לים

האמריקאים בוחנים כל העת את מצבה של אירופה וההשלכות על כלכלתה של ארצות ההברית, כאשר אובמה חושש כי משבר החוב האירופי ישפיע גם על כלכלתה של ארצות הברית בתקופה קריטית לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר 2012.

על ניהול משבר החוב בגוש האירו.

כתבנו על כך בעבר בעקבות פרשת ליהמן ברדרס, וחוסר היכולת  של מנהיגים פוליטים וכלכליים  לאמוד את ההשלכות הפסיכולוגיות של החלטותיהם, על ציבור האזרחים והמשקיעים.

אין ספק כי המשבר נוהל מתחילתו במשקפיים קצרות ראייה.  למרות ההסתבכות של המשבר עתה, דומה כי המדינות המנהלות את המשבר גרמניה וצרפת יכולות להביא לפשיטת רגל מסודרת של יוון כאשר במקביל הן מפגינות תמיכה וגב כלכלי לפורטוגל אירלנד וספרד (שלא ביקשה למעשה כל סיוע במהלך המשבר).

אם צרפת וגרמניה לא ישכילו למנוע פשיטת רגל בלתי מבוקרת של יוון , אזי בנוסף להשלכות החברתיות (ראו את המתרחש ביוון עתה) החמורות הטמונות במצב הנגזר מהמיתון והאבטלה הכבדים , יעמוד גוש האירו בפני משבר של הבנקים הגדולים ביבשת שנגזרותיו יהיו העמקת המיתון כפועל יוצא של מחסור באשראי וחוסר אפשרות וסמכות אמיתית של הבנק האירופאי המרכזי לפתור בעיות אלו בניגוד לסמכויות שישנן בידי הפד.

ומה עם החשש להתפתחויות במישור האיראני?

אין לי כוונה להרחיב יותר מדי בנושא זה, הספקולציות הן רבות ודומה כי איש אינו יודע באמת מה יהיה.

אף שהאופציה הצבאית היא על השולחן אני מתקשה לראות כיצד מטוסים ישראלים תוקפים באיראן בלא הסכמה אמריקאית , הסכמה כזו דרושה לא רק מהבחינה הפוליטית, אלא כפקטור של השליטה האמריקאית  בשמי המפרץ הפרסי כדי שמטוסים לא יזוהו בטעות כמטוסי אויב בעלי כוונות עוינות.

יחד עם זאת  רוחות מלחמה אמיתיות או מדומות עלולות  לגרור עלייה במחירי הסחורות ובראש ובראשונה מחירי הנפט הגולמי, מה שעלול לגרור עלייה בעלויות ייצור של שורת מוצרים ארוכה ובעקבות זאת העמקה של המיתון באירופה .

ואי אפשר בלי לקחים ותובנות לישראל.

מדינת ישראל אינה יכולה להתעלם מהתובנות המוצגות לה בדוח קרן המטבע הבינלאומית.

ראשית מדינת ישראל צריכה להפסיק לאלתר את תשלומי ההעברה למשפחות ברוכות ילדים.

שנית המדינה צריכה לעשות כל שאפשר  כדי להגדיל את מעגל התעסוקה במגזר החרדי והמגזר הערבי  והדרך לכך עוברת דרך נושא החינוך כפי שפרטתי במאמר כמה תובנות ממשבר החוב האירופי והערת אזהרה לישראל.

שלישית המדינה צריכה להמשיך בצורה מושכלת בהפרטה  של חברות ממשלתיות ובראש ובראשונה חברת רכבת ישראל וחברת החשמל.

הפרטה כאמור יכולה להיות לטעמי רק בשילוב ועדי העובדים של חברות אלו, גם לאלו ייפול בסופו של דבר האסימון, כי אם לא ישתפו פעולה אזי הפתרון יהיה בצורה שבוצעה בחברת אל על , קרי מינוי כונס נכסים והפעלת החברות באמצעותו דרך בית המשפט לרבות פיטורי כוח אדם או בהתייחס לרכבת ישראל- השבתה של החברה.

ולסיום ש/וב כפי שכתבתי לעיל במאמר קודם – המדינה חייבת להשקיע בנושאי החינוך במגזר הערבי והחרדי ולחייב את המגזר החרדי בלימודי ליבה , כאשר סירוב של המגזר החרדי להשקיע בלימודי ליבה יוביל לקיצוץ בכל תקציבי החינוך של מגזר זה.

אם לא נשכיל לבצע את השינויים המואים עתה המדינה תמצא את עצמה בעוד 2 עשורים לפני פי פחת בדומה ליוון אך , להבדיל אף מדינה אחרת לא תזנק לחלץ את ישראל ממצבה גם לא במתכונת של יוון.

מה לא נכתב על משבר החוב האירופאי.

השונות בין ארצות הברית ובין אירופה, שניסתה באמצעות הקמת גוש האירו ליצור משקל נגדי לזה של הדולר , אך התעלמה מהשונות הרבה בין עמי אירופה – הלאומיות המדינתית (גם במדינות אזרחיות דוגמת צרפת ) ההבדלי ההשקפות בין צפון היבשת לדרומה וכו’.

משבר מדינות ה- PIIGS  מדגים זאת יותר מכל ויוון היא הדוגמה הבולטת לכך. מדינה שנכנסה במרמה לאיחוד האירופי ורימתה את  ראשי גוש האירו בסיוע אחד מבנקי ההשקעות הגדולים בעולם כדי להיכנס לגוש האירו, מדברת עתה על כבודה?

השאלה המרחפת באוויר שהיא תולדה של משבר הסאב פריים, היא – האם יציאה של יוון מחוץ לגוש האירו (להבדיל מהאיחוד האירופי) תוביל למפולת בכל השווקים הפיננסים בעולם בדומה למה שקרה בעקבות קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, או שהשווקים הפנימו והכילו למעשה את המצב והם נכונים להפסדים שיגרמו בעקבות פשיטת רגל כזו?

על מנת לענות תשובה לשאלה האמורה ראשית עלינו לענות לשאלה האמנם גורלה של יוון הוא להגיע לפשיטת רגל?

ראשית צריך להבחין בין פשיטת רגל מסודרת או פשיטת רגל המתעלמת לחלוטין מכל האירועים והסביבה האירופאית.

פשיטת רגל מסודרת היא בעצם הסדר חובות הכולל את יציאתה של יוון אל מחוץ לגוש האירו ושיקום הכלכלה היוונית במסגרת האיחוד האירופי בסיוע קרן המטבע .

להבדיל פשיטת רגל בלתי מסודרת משמעה המעשי חדלות פירעון כוללת של יוון , הלאמה של הבנקים היוונים (אשר קודם לכן תבוא פשיטת רגל שלהם) וכניסה של יוון למיתון עמוק וקשה אשר יכלול אבטלה בשיעורים שטרם הכרנו במדינות המערב (להערכה שלי אבטלה רשמית של לפחות 30% בדומה למקדוניה).

מה עומד מאחרי האינטרסים האירופאים השונים ביחס ליוון.

כבר לפני מספר חודשים עמדתי על כך שישנם הבדלי אינטרסים עמוקים בין 2 המדינות המנהיגות את גוש האירו , קרי; גרמניה וצרפת, ההבדלים נעוצים באינטרס הפוליטי של כל אחד מ- 2 המנהיגים, סרקוזי ואנגלה מרקל.

ראשית סרקוזי, אשר עומד בחודש אפריל לבחירה מחודשת לתפקיד נשיא צרפת.

נתונים הנוגעים לצרפת מצביעים על אבטלה גדלה והולכת (נכון לעת הזו 9.7% ) , ירידה בדרוג החוב הצרפתי מדירוג מושלם לדירוג שני ברמתו, והכבדה שהיא בעצם לב הענין הנוגעת לשיעור ההחזקה הכבד של בנקים צרפתיים באג”ח יווניות. נפילה יוונית בשלב זה עלולה לגרור את הבנקים הצרפתיים להפסדים כבדים ולהכביד בצורה חדה על כלכלתה של צרפת הסובלת כבר עתה מהאטה בפעילות.ודרכה על כל פעילות העסקים הקטנים והבינוניים בצרפת אשר בתמצית יסבלו ממחנק אשראי כבד , פשיטות רגל וגידול חמור באבטלה .

לסרקוזי ברור כי פשיטת רגל יוונית באופן מיידי תוריד את סיכוייו להיבחר מחדש לרמה של ודאות סטטיסטית, כאשר הפער שיווצר בינו ובין מועמד הסוציאליסטים פרנסואה הולנד , יכול להוביל אף לתבוסה בסיבוב הראשון בבחירות,  מכאן האינטרס הצרפתי שאנו למדים עליו מדי יום מחדש ולפיו על מנהיגי גוש האירו לאשר את חבילת הסיוע ליוון .

אלו אינן צרותיו היחידות של סרקוזי , אך לצורך מאמר זה אסתפק בכך

מנגד עומדת אנגלה מרקל.

כלכלתה של גרמניה היא הכלכלה היציבה ביותר באיחוד האירופאי וממילא גם בגוש האירו (כזכור אין חפיפה בין השניים). למרות התכווצותה של כלכלה זו בשיעור מתון של 0.2% ברבעון האחרון (שמשמעותה המעשית היא גידול גם אם מתון באבטלה ומעשית ירידה בצמיחה), מדובר בכלכלה יציבה אשר יכולה להתגבר כמעט ללא קושי על משבר החוב היווני , זאת למרות העובדה כי בנקים גרמניים לא מעטים מחזיקים בשיעור גדול של אג”ח יווני.

מה שמרקל אומרת באופן מעשי הוא כי אין לה אמונה ביכולתם של היוונים לעמוד בתוכנית החילוץ של הממשלה היוונית, למרות שאושרה על ידי הפרלמנט היווני , זאת לאור הזיכרון הקרוב על ההונאה הגדולה שיוון הונתה את גוש האירו כאמור לעיל.

בתחילת המשבר הייתה למרקל נכונות לבוא לקראתה של יוון, אך בחירות משנה שנערכו בגרמניה וסקרי  דעת קהל , שם הביאו את מרקל להבנה כי אם היא חפצה לשרוד פוליטית, עליה לשנות כוון, וכך היא נוהגת , כאשר אנו יכולים להעריך כי במקום תמיכה בקרן החילוץ האירופאית גרמניה בראשותה של מרקל מעדיפה להזרים את הכספים ישירות לבנקים הגרמניים ולחלץ אותם במקום לחלץ את יוון, (ראינו בעבר כיצד גרמניה עושה זאת במתכונת מצומצמת יותר ביחס למפעלי אופל של ג’נרל מוטורס בגרמניה ).

יתר על כן ההפגנות האלימות ביוון מביאות את מרקל וככל הנראה לא רק אותה להערכה כי בעצם שום דבר לא השתנה באמת ביוון וכי היוונים מבקשים בעצם להמשיך בחיים הטובים בלי לעבוד כאשר הגרמנים נושאים אותם על גבם.

מכאן גם חילוקי הדעות הברורים בין סרקוזי ובין מרקל .

אז מה יהיה?

ההערכה שלי היא כי בסופו של דבר יוון  תצא אל מחוץ לגוש האירו  בין בעצמה ובין אם בעידוד מדינות גוש האירו האחרות ותנסה להשתקם מחוץ לגוש בסיוע של קרן המטבע הבינלאומית, ואולי מדינות תורמות של האיחוד אך בלי מחויבות למגבלות התקציביות הנוקשות של גוש האירו.

יתכן ובדרך עד חודש מרץ קודם ליציאה כאמור היא תקבל סיוע חלקי מגוש האירו שיאפשר לה לצוף מעל פני המים אך לא יותר מכך.

להערכתי לאחר יוני  2012 (לאחר הסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת) נראה התדרדרות נוספת במצבה של יוון , התרדרות  שבסיומה יוון תימצא מחוץ לגוש האירו עם “דרכמה חדשה”.

מה יהיה מצבן של שאר מדינות ה- PIIGS ? יתכן ובעקבות יציאה של יוון אל מחוץ לגוש האירו יקל על קרן החילוץ האירופאית לסייע בידן במיוחד כאשר ישנם סימנים כי כלכלת ספרד (הרביעית בגודלה בגוש האירו) עלולה להתאושש בשנת 2013 , כאשר את ספרד לא ניתן להוציא אל מחוץ לגוש האירו.

ומעבר לים

האמריקאים בוחנים כל העת את מצבה של אירופה וההשלכות על כלכלתה של ארצות ההברית, כאשר אובמה חושש כי משבר החוב האירופי ישפיע גם על כלכלתה של ארצות הברית בתקופה קריטית לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר 2012.

על ניהול משבר החוב בגוש האירו.

כתבנו על כך בעבר בעקבות פרשת ליהמן ברדרס, וחוסר היכולת  של מנהיגים פוליטים וכלכליים  לאמוד את ההשלכות הפסיכולוגיות של החלטותיהם, על ציבור האזרחים והמשקיעים.

אין ספק כי המשבר נוהל מתחילתו במשקפיים קצרות ראייה.  למרות ההסתבכות של המשבר עתה, דומה כי המדינות המנהלות את המשבר גרמניה וצרפת יכולות להביא לפשיטת רגל מסודרת של יוון כאשר במקביל הן מפגינות תמיכה וגב כלכלי לפורטוגל אירלנד וספרד (שלא ביקשה למעשה כל סיוע במהלך המשבר).

אם צרפת וגרמניה לא ישכילו למנוע פשיטת רגל בלתי מבוקרת של יוון , אזי בנוסף להשלכות החברתיות (ראו את המתרחש ביוון עתה) החמורות הטמונות במצב הנגזר מהמיתון והאבטלה הכבדים , יעמוד גוש האירו בפני משבר של הבנקים הגדולים ביבשת שנגזרותיו יהיו העמקת המיתון כפועל יוצא של מחסור באשראי וחוסר אפשרות וסמכות אמיתית של הבנק האירופאי המרכזי לפתור בעיות אלו בניגוד לסמכויות שישנן בידי הפד.

ומה עם החשש להתפתחויות במישור האיראני?

אין לי כוונה להרחיב יותר מדי בנושא זה, הספקולציות הן רבות ודומה כי איש אינו יודע באמת מה יהיה.

אף שהאופציה הצבאית היא על השולחן אני מתקשה לראות כיצד מטוסים ישראלים תוקפים באיראן בלא הסכמה אמריקאית , הסכמה כזו דרושה לא רק מהבחינה הפוליטית, אלא כפקטור של השליטה האמריקאית  בשמי המפרץ הפרסי.

יחד עם זאת  רוחות מלחמה אמיתיות או מדומות עלולות  לגרור עלייה במחירי הסחורות ובראש ובראשונה מחירי הנפט הגולמי, מה שעלול לגרור עלייה בעלויות ייצור של שורת מוצרים ארוכה ובעקבות זאת העמקה של המיתון באירופה .

ואי אפשר בלי לקחים ותובנות לישראל.

מדינת ישראל אינה יכולה להתעלם מהתובנות המוצגות לה בדוח קרן המטבע הבינלאומית.

ראשית מדינת ישראל צריכה להפסיק לאלתר את תשלומי ההעברה למשפחות ברוכות ילדים.

שנית המדינה צריכה לעשות כל שאפשר  כדי להגדיל את מעגל התעסוקה במגזר החרדי והמגזר הערבי  והדרך לכך עוברת דרך נושא החינוך כפי שפרטתי במאמר כמה תובנות ממשבר החוב האירופי והערת אזהרה לישראל.

שלישית המדינה צריכה להמשיך בצורה מושכלת בהפרטה  של חברות ממשלתיות ובראש ובראשונה חברת רכבת ישראל וחברת החשמל.

הפרטה כאמור יכולה להיות לטעמי רק בשילוב ועדי העובדים של חברות אלו, גם לאלו ייפול בסופו של דבר האסימון, כי אם לא ישתפו פעולה אזי הפתרון יהיה בצורה שבוצעה בחברת אל על , קרי מינוי כונס נכסים והפעלת החברות באמצעותו דרך בית המשפט לרבות פיטורי כוח אדם או בהתייחס לרכבת ישראל- השבתה של החברה.

ולסיום ש/וב כפי שכתבתי לעיל במאמר קודם – המדינה חייבת להשקיע בנושאי החינוך במגזר הערבי והחרדי ולחייב את המגזר החרדי בלימודי ליבה , כאשר סירוב של המגזר החרדי להשקיע בלימודי ליבה יוביל לקיצוץ בכל תקציבי החינוך של מגזר זה.

אם לא נשכיל לבצע את השינויים המואים עתה המדינה תמצא את עצמה בעוד 2 עשורים לפני פי פחת בדומה ליוון אך , להבדיל אף מדינה אחרת לא תזנק לחלץ את ישראל ממצבה גם לא במתכונת של יוון.

מה לא נכתב על משבר החוב האירופאי.

השונות בין ארצות הברית ובין אירופה, שניסתה באמצעות הקמת גוש האירו ליצור משקל נגדי לזה של הדולר , אך התעלמה מהשונות הרבה בין עמי אירופה – הלאומיות המדינתית (גם במדינות אזרחיות דוגמת צרפת ) ההבדלי ההשקפות בין צפון היבשת לדרומה וכו’.

משבר מדינות ה- PIIGS  מדגים זאת יותר מכל ויוון היא הדוגמה הבולטת לכך. מדינה שנכנסה במרמה לאיחוד האירופי ורימתה את  ראשי גוש האירו בסיוע אחד מבנקי ההשקעות הגדולים בעולם כדי להיכנס לגוש האירו, מדברת עתה על כבודה?

השאלה המרחפת באוויר שהיא תולדה של משבר הסאב פריים, היא – האם יציאה של יוון מחוץ לגוש האירו (להבדיל מהאיחוד האירופי) תוביל למפולת בכל השווקים הפיננסים בעולם בדומה למה שקרה בעקבות קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, או שהשווקים הפנימו והכילו למעשה את המצב והם נכונים להפסדים שיגרמו בעקבות פשיטת רגל כזו?

על מנת לענות תשובה לשאלה האמורה ראשית עלינו לענות לשאלה האמנם גורלה של יוון הוא להגיע לפשיטת רגל?

ראשית צריך להבחין בין פשיטת רגל מסודרת או פשיטת רגל המתעלמת לחלוטין מכל האירועים והסביבה האירופאית.

פשיטת רגל מסודרת היא בעצם הסדר חובות הכולל את יציאתה של יוון אל מחוץ לגוש האירו ושיקום הכלכלה היוונית במסגרת האיחוד האירופי בסיוע קרן המטבע .

להבדיל פשיטת רגל בלתי מסודרת משמעה המעשי חדלות פירעון כוללת של יוון , הלאמה של הבנקים היוונים (אשר קודם לכן תבוא פשיטת רגל שלהם) וכניסה של יוון למיתון עמוק וקשה אשר יכלול אבטלה בשיעורים שטרם הכרנו במדינות המערב (להערכה שלי אבטלה רשמית של לפחות 30% בדומה למקדוניה).

מה עומד מאחרי האינטרסים האירופאים השונים ביחס ליוון.

כבר לפני מספר חודשים עמדתי על כך שישנם הבדלי אינטרסים עמוקים בין 2 המדינות המנהיגות את גוש האירו , קרי; גרמניה וצרפת, ההבדלים נעוצים באינטרס הפוליטי של כל אחד מ- 2 המנהיגים, סרקוזי ואנגלה מרקל.

ראשית סרקוזי, אשר עומד בחודש אפריל לבחירה מחודשת לתפקיד נשיא צרפת.

נתונים הנוגעים לצרפת מצביעים על אבטלה גדלה והולכת (נכון לעת הזו 9.7% ) , ירידה בדרוג החוב הצרפתי מדירוג מושלם לדירוג שני ברמתו, והכבדה שהיא בעצם לב הענין הנוגעת לשיעור ההחזקה הכבד של בנקים צרפתיים באג”ח יווניות. נפילה יוונית בשלב זה עלולה לגרור את הבנקים הצרפתיים להפסדים כבדים ולהכביד בצורה חדה על כלכלתה של צרפת הסובלת כבר עתה מהאטה בפעילות.ודרכה על כל פעילות העסקים הקטנים והבינוניים בצרפת אשר בתמצית יסבלו ממחנק אשראי כבד , פשיטות רגל וגידול חמור באבטלה .

לסרקוזי ברור כי פשיטת רגל יוונית באופן מיידי תוריד את סיכוייו להיבחר מחדש לרמה של ודאות סטטיסטית, כאשר הפער שיווצר בינו ובין מועמד הסוציאליסטים פרנסואה הולנד , יכול להוביל אף לתבוסה בסיבוב הראשון בבחירות,  מכאן האינטרס הצרפתי שאנו למדים עליו מדי יום מחדש ולפיו על מנהיגי גוש האירו לאשר את חבילת הסיוע ליוון .

אלו אינן צרותיו היחידות של סרקוזי , אך לצורך מאמר זה אסתפק בכך

מנגד עומדת אנגלה מרקל.

כלכלתה של גרמניה היא הכלכלה היציבה ביותר באיחוד האירופאי וממילא גם בגוש האירו (כזכור אין חפיפה בין השניים). למרות התכווצותה של כלכלה זו בשיעור מתון של 0.2% ברבעון האחרון (שמשמעותה המעשית היא גידול גם אם מתון באבטלה ומעשית ירידה בצמיחה), מדובר בכלכלה יציבה אשר יכולה להתגבר כמעט ללא קושי על משבר החוב היווני , זאת למרות העובדה כי בנקים גרמניים לא מעטים מחזיקים בשיעור גדול של אג”ח יווני.

מה שמרקל אומרת באופן מעשי הוא כי אין לה אמונה ביכולתם של היוונים לעמוד בתוכנית החילוץ של הממשלה היוונית, למרות שאושרה על ידי הפרלמנט היווני , זאת לאור הזיכרון הקרוב על ההונאה הגדולה שיוון הונתה את גוש האירו כאמור לעיל.

בתחילת המשבר הייתה למרקל נכונות לבוא לקראתה של יוון, אך בחירות משנה שנערכו בגרמניה וסקרי  דעת קהל , שם הביאו את מרקל להבנה כי אם היא חפצה לשרוד פוליטית, עליה לשנות כוון, וכך היא נוהגת , כאשר אנו יכולים להעריך כי במקום תמיכה בקרן החילוץ האירופאית גרמניה בראשותה של מרקל מעדיפה להזרים את הכספים ישירות לבנקים הגרמניים ולחלץ אותם במקום לחלץ את יוון, (ראינו בעבר כיצד גרמניה עושה זאת במתכונת מצומצמת יותר ביחס למפעלי אופל של ג’נרל מוטורס בגרמניה ).

יתר על כן ההפגנות האלימות ביוון מביאות את מרקל וככל הנראה לא רק אותה להערכה כי בעצם שום דבר לא השתנה באמת ביוון וכי היוונים מבקשים בעצם להמשיך בחיים הטובים בלי לעבוד כאשר הגרמנים נושאים אותם על גבם.

מכאן גם חילוקי הדעות הברורים בין סרקוזי ובין מרקל .

אז מה יהיה?

ההערכה שלי היא כי בסופו של דבר יוון  תצא אל מחוץ לגוש האירו  בין בעצמה ובין אם בעידוד מדינות גוש האירו האחרות ותנסה להשתקם מחוץ לגוש בסיוע של קרן המטבע הבינלאומית, ואולי מדינות תורמות של האיחוד אך בלי מחויבות למגבלות התקציביות הנוקשות של גוש האירו.

יתכן ובדרך עד חודש מרץ קודם ליציאה כאמור היא תקבל סיוע חלקי מגוש האירו שיאפשר לה לצוף מעל פני המים אך לא יותר מכך.

להערכתי לאחר יוני  2012 (לאחר הסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת) נראה התדרדרות נוספת במצבה של יוון , התרדרות  שבסיומה יוון תימצא מחוץ לגוש האירו עם “דרכמה חדשה”.

מה יהיה מצבן של שאר מדינות ה- PIIGS ? יתכן ובעקבות יציאה של יוון אל מחוץ לגוש האירו יקל על קרן החילוץ האירופאית לסייע בידן במיוחד כאשר ישנם סימנים כי כלכלת ספרד (הרביעית בגודלה בגוש האירו) עלולה להתאושש בשנת 2013 , כאשר את ספרד לא ניתן להוציא אל מחוץ לגוש האירו.

ומעבר לים

האמריקאים בוחנים כל העת את מצבה של אירופה וההשלכות על כלכלתה של ארצות ההברית, כאשר אובמה חושש כי משבר החוב האירופי ישפיע גם על כלכלתה של ארצות הברית בתקופה קריטית לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר 2012.

על ניהול משבר החוב בגוש האירו.

כתבנו על כך בעבר בעקבות פרשת ליהמן ברדרס, וחוסר היכולת  של מנהיגים פוליטים וכלכליים  לאמוד את ההשלכות הפסיכולוגיות של החלטותיהם, על ציבור האזרחים והמשקיעים.

אין ספק כי המשבר נוהל מתחילתו במשקפיים קצרות ראייה.  למרות ההסתבכות של המשבר עתה, דומה כי המדינות המנהלות את המשבר גרמניה וצרפת יכולות להביא לפשיטת רגל מסודרת של יוון כאשר במקביל הן מפגינות תמיכה וגב כלכלי לפורטוגל אירלנד וספרד (שלא ביקשה למעשה כל סיוע במהלך המשבר).

אם צרפת וגרמניה לא ישכילו למנוע פשיטת רגל בלתי מבוקרת של יוון , אזי בנוסף להשלכות החברתיות (ראו את המתרחש ביוון עתה) החמורות הטמונות במצב הנגזר מהמיתון והאבטלה הכבדים , יעמוד גוש האירו בפני משבר של הבנקים הגדולים ביבשת שנגזרותיו יהיו העמקת המיתון כפועל יוצא של מחסור באשראי וחוסר אפשרות וסמכות אמיתית של הבנק האירופאי המרכזי לפתור בעיות אלו בניגוד לסמכויות שישנן בידי הפד.

ומה עם החשש להתפתחויות במישור האיראני?

אין לי כוונה להרחיב יותר מדי בנושא זה, הספקולציות הן רבות ודומה כי איש אינו יודע באמת מה יהיה.

אף שהאופציה הצבאית היא על השולחן אני מתקשה לראות כיצד מטוסים ישראלים תוקפים באיראן בלא הסכמה אמריקאית , הסכמה כזו דרושה לא רק מהבחינה הפוליטית, אלא כפקטור של השליטה האמריקאית  בשמי המפרץ הפרסי.

יחד עם זאת  רוחות מלחמה אמיתיות או מדומות עלולות  לגרור עלייה במחירי הסחורות ובראש ובראשונה מחירי הנפט הגולמי, מה שעלול לגרור עלייה בעלויות ייצור של שורת מוצרים ארוכה ובעקבות זאת העמקה של המיתון באירופה .

ואי אפשר בלי לקחים ותובנות לישראל.

מדינת ישראל אינה יכולה להתעלם מהתובנות המוצגות לה בדוח קרן המטבע הבינלאומית.

ראשית מדינת ישראל צריכה להפסיק לאלתר את תשלומי ההעברה למשפחות ברוכות ילדים.

שנית המדינה צריכה לעשות כל שאפשר  כדי להגדיל את מעגל התעסוקה במגזר החרדי והמגזר הערבי  והדרך לכך עוברת דרך נושא החינוך כפי שפרטתי במאמר כמה תובנות ממשבר החוב האירופי והערת אזהרה לישראל.

שלישית המדינה צריכה להמשיך בצורה מושכלת בהפרטה  של חברות ממשלתיות ובראש ובראשונה חברת רכבת ישראל וחברת החשמל.

הפרטה כאמור יכולה להיות לטעמי רק בשילוב ועדי העובדים של חברות אלו, גם לאלו ייפול בסופו של דבר האסימון, כי אם לא ישתפו פעולה אזי הפתרון יהיה בצורה שבוצעה בחברת אל על , קרי מינוי כונס נכסים והפעלת החברות באמצעותו דרך בית המשפט לרבות פיטורי כוח אדם או בהתייחס לרכבת ישראל- השבתה של החברה.

ולסיום ש/וב כפי שכתבתי לעיל במאמר קודם – המדינה חייבת להשקיע בנושאי החינוך במגזר הערבי והחרדי ולחייב את המגזר החרדי בלימודי ליבה , כאשר סירוב של המגזר החרדי להשקיע בלימודי ליבה יוביל לקיצוץ בכל תקציבי החינוך של מגזר זה.

אם לא נשכיל לבצע את השינויים האמורים עתה המדינה תמצא את עצמה בעוד 2 עשורים לפני פי פחת בדומה ליוון אך , להבדיל אף מדינה אחרת לא תזנק לחלץ את ישראל ממצבה גם לא במתכונת של יוון.

ככל שיוון באמת תלך  למשאל עם (ובהסתיגות בסוף הפוסט*) על הסיוע מגוש האירו ובמילים אחרות על הצעדים הכלכליים שהממשלה היוונית נאלצת לנקוט בעקבות הסיוע.

אזי לטעמי ברור לחלוטין כי ביוון יש רוב מוחלט למתנגדי הצעדים הכלכליים שנקטה ממשלת יוון בראשם הקיצוצים בתקציב ומנגד האבטלה הגואה במדינה זו שהתקבלה לגוש האירו תוך זיוף נתונים כלכליים ואזרחיה חיו על חשבון מדינות אחרות בגוש.

במצב זה אמירת לאו להסכם המכביד על יוון כמעט ברורה מאליה והמשמעות המעשית במקרה כזה תהיה  פרישת יוון מגוש האירו ופשיטת רגל של היוונים , כאשר קודם לכן נראה התרוצצות של מנהיגי גוש האירו בראש ובראשונה סרקוזי המנסה להציל את נשיאותו ואת הבנקים הצרפתיים המחזיקים באג”ח יווני . ואחריו אנגלה מרקל שתספוג ביקורת חריפה על אובדן הזמן והממון הרב לכלכלה הגרמנית שנשאה את יוון על כתפיה.

אבל החמור מכל עדין לפנינו ונוגע לכלכלת ספרד ואחריה כלכלת איטליה.

ספרד הודיעה לאחרונה כי לא תעמוד ביעדי התקציב שהציבה לפניה וכי הגרעון התקציבי יגדל ל- 7% (לשם השוואה הגבול התחתון של הגרעון התקציבי בישראל הוא של 2.5% ) .

כאשר מדובר בכלכלה הרביעית בגוש האירו מדובר בסכומי עתק של מליארדי אירו רבים (במיוחד אם לוקחים בחשבון את החוב החיצוני של ספרד הנע סביב טריליון אירו (כמו איטליה שהיא הכלכלה השלישית בגודלה בגוש).

במצב זה יכול להתרחש דומינו ראלי בשווקים הפיננסים וחזרה לימים שלאחר פשיטת הרגל של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס או אף חמור מכך, כאשר הבנקים האירופאים המחזיקים באג”ח של מדינות ה- PIIGS יאלצו לספוג לא רק הפסדים כבדים, אלא לעמוד בפני סיכון של פשיטות רגל או הלאמות כדי להימנע ממצב כזה.

נגזרת נוספת של תרחיש זה עלולה לבוא (בהסתברות גבוהה)  בצורה של מיתון כלכלי חמור בגוש האירו והקפאה מוחלטת של הצמיחה שם, מצב שישליך על כל המדינות המייצאות לאיחוד האירופי בכלל ולמדינות גוש האירו בפרט (ובכלל זאת היצואנים הישראלים).

ככל שהצונאמי הפיננסי ימשך ויגיע גם לספרד הסובלת ממשבר חברתי חמור ביותר כפועל יוצא של האבטלה הכבדה שם, אזי האפשרות של התפרקות גוש האירו הופכת להיות מעשית יותר ויותר.

*האם הודעתו של ראש ממשלת יוון על הכוונה לערוך משאל עם היא תרגיל פוליטי? או פתח למו”מ עם הבנקים האירופים על מנת שיקבלו את התספורת עליה החליטו מנהיגי גוש האירו? יתכן אבל לעיתים הודעות כאלו מקבלות חיים משל עצמן וההימור הוא גדול.

בכל מקרה מי שמחפש את מפלטו בשוק ההון כדאי שיכנס למגננה עד התבהרות .

הצלחתה של הכלכלה הגלובלית וזו של ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי בפרט היא נגזרת של עוצמת הפוליטיקאים המנהלים את הכלכלה.

עוצמתו של פוליטיקאי נמדדת בד”כ בתמיכה הציבורית לה הוא זוכה בעת כהונתו.

לפוליטיקאי בעל עוצמה במדינתו יש בד”כ חלון הזדמנויות קצר מועד בן 180 עד 360 יום , (לעיתים גם פחות) בתחילת כהונתו או בעת אירוע משבר מג’ורי ,לשנות לתקן ולקדם תוכניות כלכליות. לאחר טווח זמן זה יכולתו לבצע שינויים נמצאת בגרף יורד .

מי שבוחן את עוצמתו של נשיא ארצות הברית אובמה יכול לראות כיצד האיש שנבחר ברוב עצום בארצות הברית, ונהנה בתחילת כהונתו מרוב פוליטי הן בבית הנבחרים והן בסנאט, כשל . לפניו היה חלון הזדמנויות ייחודי לבצע תוכנית לשיקום כלכלתה של ארצות הברית. אילו היה מצליח היה נכנס לפנתיאון של נשיאיה הגדולים של ארצות הברית תוך אזכורו לא רק כנשיא השחור הראשון , אלא כאמור כמי שהושיע את ארצות הברית בעת אחד המשברים הגדולים בתולדותיה, אך רצון לחוד ומציאות לחוד.

ברק אובמה חסר הניסיון הזרים כספים לכלכה האמריקאית בסכומים דמיוניים שאיש מאיתנו אינו מסוגל לתאר. כספים אלו הגיעו לבנקים להשקעות ונעצרו שם, במקום שיגיעו לידי העסקים הקטנים והבינוניים בארצות הברית, האחראים לחלק ניכר מהנעת הכלכלה האמריקאית.

חלון הזדמנויות זה שעמד בפני הנשיא האמריקאי נסגר לאחר בחירות 2010 כאשר בית הנבחרים האמריקאי עבר לשליטת הרפובליקנים שאינם מוכנים לתת לנשיא הזדמנות לתקן את שגיאותיו ומבקשים בעצם לסלקו מהבית הלבן. לכן גם לתוכניתו הפיסקאלית במתכונתה אין סיכוי לעבור בבית הנבחרים. הרפובליקנים לא יתנו לו אפילו גשר של נייר לקראת הבחירות ב 2012.

אנגלה מרקל הבינה ומבינה היטב את עוצמת משבר מדינות ה- PIGS  בהתאם היא פעלה להעניק ליוון אורך נשימה מתאים כדי לנסות לחלץ מדינה זו מצרותיה. ההזדמנות לבצע ניתוח יסודי בכלכלה האירופית לרבות שינויה של אמנת מסטריכט (שעל בסיסה הוקם  גוש האירו) עברה חלפה, משהסתבר כי התמיכה בכלכלתה של יוון משמעותה המעשי הוא גם הבסיס לכישלון פוליטי פנימי של מרקל ועמיתיה לקואליציה בזירה הפנימית בגרמניה.

גם מצבו של סרקוזי בצרפת אינו מבשר טובות (למעט ביקור החסידה לה הוא ורעייתו מחכים), שכן קודם למעצרו של דומיניק שטראוס מי שהיה יו”ר קרן המטבע הבינלאומית, נחשב זה האחרון לאחד המועמדים המובילים לנשיאות צרפת במקומו של סרקוזי, ורק שערוריית האונס בניו יורק חיסלה את סיכויי שטראוס מלהתמודד על משרת נשיא צרפת.

במצב זה נראה כי הקואליציה הגרמנית צרפתית להצלתה של יוון הסתיימה למעשה ולהערכתי 2 מדינות אלו מכינות עצמן להכרזה על יוון כחדלת פרעון ולמצב בו במקרה הטוב מחזיקי האג”ח היווני יאלצו לספוג תספורת (ואולי יותר נכון לומר תגלחת) תוך שהם מכינים עצמם לבלימה בעיקר בספרד המהווה כ- 9% מכלכלת האיחוד ונפילתה תפגע לא רק בגוש האירו אלא באיחוד כולו.