במסגרת הרשימה הקודמת בנושא  (מי יכול לנצח את אובמה?) סברתי שיש למועמדים הרפובליקנים המבקשים להתמודד על משרת נשיא ארצות הברית בנובמבר  2012 בעיות יסוד.

בעת האחרונה אנו רואים כיצד מועמדים רפובליקאים מבטיחים , הופכים להיות מטרה של חיצי התקשורת האמריקאית כמו גם העולמית, חלקם נראה ונשמע כמו ליצן ונראה כאילו האחד מתחרה בשני לגבי גובה הרדידות שיגלה.

הדברים החלו  בריק פרי שמועמדותו נראתה בתחילה כמבטיחה ביותר על רקע הישגיו כמושל טקסס , אך הוא הפך לאיטו ללעג ושנינה למרות שהפגין חוש הומור לגבי התנהלותו בסיבובים המקדימים לקראת הבחירות המוקדמות של המפלגה הרפובליקאית שיערכו בפברואר  באיווה.

מועמדותו של “מלך הפיצה” הרמן קיין, שככל הנראה היה מעורב בהטרדות מיניות ,  היא ההזויה מכל בעיני ,החל מהמישור  המהותי הנוגע לבעיות המטרידות את ארצות הברית מבית ומחוץ הוא מפגין רדידות עד בורות והמשך דרך הופעותו והיתממותו לגבי הפגנת הבורות שלו.

מיט רומני וניוט גינגריץ נחשבים אנשים רציניים ובעלי ידע אך מועמדותם פשוט אינה מצליחה לסחוף אחריה איש מהרפובליקנים וניתן לומר גם את ההפך קרי; מדובר במועמדים שאינם נהנים מאהדה ציבורית כלל ועיקר וספק בעיני אם יצליחו לזכות בבחירות לנשיאות על אף הבעייתיות המלווה את נשיאותו של ברק אובמה.

ובכל זאת לדעתי האישית יש דמות אחת המסוגלת להאפיל על כל המועמדים האחרים , זו דמות ששמה כבר עלה בעבר בהקשר זה ואני מכוון לקונדוליזה רייס, ילידת 1954 בעלת תואר BA  במדע המדינה מאוניברסיטת דנבר תואר MA מאוניברסיטת נוטרדאם ותואר Phd מאוניברסיטת דנבר. מי ששימשה כפרופ’ למדע המדינה באוניברסיטת סטנפורד מדובר במועמדת בעלת השכלה רחבה , בעלת ניסיון ממשלי וכן ניסיון כלכלי (שימשה בדירקטוריון של אחת מחברות הנפט הגדולות בארצות הברית).

קונדוליזה רייס שמשה  כמזכירת המדינה האמריקאית, וקודם לכן הייתה היועצת לביטחון לאומי של ארצות הברית, לרבות שירות במועצה לביטחון לאומי בתקופתו של ג’ורג בוש האב.

זהו חלון ההזדמנויות בו יכולה אישה מיוחדת זו  לכנס סביבה קונצנזוס כלל אמריקאי הן בזכות אישיותה והן לאור כשלונו של אובמה לפתור את בעיותיה של ארצות הברית.

לאור נסיונה הרב בממשל של ג’ורג בוש מצד אחד והעובדה כי מצד שני לא הייתה מעורבת ישירות  בניהול הכלכלה האמריקאית  (אף שעל פי הגדרת המושג ביטחון לאומי בארצות הברית = כל מה שיכול להשפיע על חייו של האזרח האמריקאי), היא יכולה להביא עימה יתרונות שיהיו בגדר האס בשרוול או אם נרצה שובר שוויון.

והשאלה היא האם הרפובליקאים יגיעו למסקנה המתבקשת או שימשיכו להתבזות עם מועמדים בלתי ראויים ורדודים (כאשר בעיני הרמן קיין מייצג אותם יותר מכל) עד אפורים  דוגמת מיט רומני או ניוט גינגריץ.

שמה של קונדוליזה רייס הועלה בעבר קודם בחירות 2008, אך היא העדיפה לחזור לקריירה האקדמית שלה במיוחד לנוכח הביקורת שהייתה על ממשלו של הנשיא בוש שהיא היוותה בו ציר מרכזי , הגם שכאמור לעיל לא הייתה מעורבת במהלכים הכלכליים של הממשל.

יש מועמדים טובים נוספים שכבר דחו פניה להתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית (מושל ניו גרסי למשל) וישנו כמובן מי שהיה רמטכ”ל ארצות הברית ומזכיר המדינה קודם מינויה של קונדוליסה (פאוול) אך האם לא הגיע הזמן שישאלו את פי הגברת?

נשיא ארצות הברית  מתנדנד בסקרי דעת הקהל לקראת בחירות 2012 , כאשר המשאלים מבקשים לנסות ולאבחן האם יש מועמד רפובליקני היכול לנצחו.

כך בימים האחרונים פורסם סקר של וושינגטון פוסט עם ABC  ולפיו למושל מדינת מסצ’וסטס לשעבר מיט רומני סיכוי סביר לנצח את הנשיא אובאמה.

אני מבקש להעיר ולהאיר כאן מספר נקודות:

ראשית בשלושים השנים האחרונות היו מספר נשיאים שסיימו קדנצייה אחת בלבד והפסידו בבחירות ליריביהם. המפורסמים שבהם היו ג’ימי קרטר שהפסיד לרייגן, וג’ורג בוש האב שהפסיד לביל קלינטון.

שנית מי שבוחן את ההפסדים יודע כי לנושא הכלכלי הפנימי היה תמיד משקל כבד, אך לא רק זאת .  גם לאגו האמריקאי יש מקום וכך היה זה ג’ימי קרטר שהפסיד את הבחירות לרייגן במקביל לפשיטה הכושלת לחילוץ בני הערובה האמריקאים מהשגרירות בטהרן.

שלישית בשלב זה הכל ספקולציות – איש אינו יודע בוודאות מה יהיה המצב הכלכלי בשנת 2012 והמטוטלת יכולה לנוע במהירות לטובתו של הנשיא המכהן.

רביעית – לאובאמה מובטח רוב בקרב המצביעים השחורים אוכלוסיות המהגרים מאמריקה הלטינית והקהילה היהודית בארצות הברית ומכאן שהרפובליקנים יצטרכו לעשות מאמץ מיוחד בקרב אוכלוסיות אלו על מנת לנסות ולכרסם בבסיס כוחו של אובאמה.

חמישית – גם אם היום המועמדים רודי ג’וליאני (המתעתד להכריז על מועמדותו) או  מיט רומנינראים כמי שיכולים להקשות את החיים על אובאמה , אין זה בטוח כלל ועיקר כי מי מהם יזכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ,  כך העובדה כי מיט רומני הינו מורמוני עלולה לעמוד לו לרועץ , אך יותר מכל העובדה כי הוא אינו אהוד וזאת בלשון המעטה , על האגף הימני של הרפובליקאים בכלל ועל אנשי מסיבת התה בפרט, במיוחד לאור תוכנית הבריאות שהנהיג במסצ’וסטס עת שימש כמושל , תוכנית הדומה באופן מפתיע לתוכניתו של אובאמה.

גם רודי ג’וליאני אינ בדיוק כוס התה של חברי מסיבת התה, הן מפאת אופיו הסוער והעובדה כי הינו גרוש מספר פעמים והן בגין דעותיו הליברליות ביחס להומוסקסואלים ולסביות.

נניח לרגע כי אחד מהשניים רודי ג’וליאני או מיט רומני יזכה במועמדות הרפובליקנים , אזי תקום ותעמוד שאלה מי יהיה מועמד לתפקיד סגן הנשיא? בדרך כלל אין לשאלה זו יותר מדי חשיבות אך במקרה והם יצטרכו לאמץ פשרה מפלגתית ולרוץ עם מועמד הנחשב לאיש הימין העמוק של הרפובליקאים, אזי מצב זה יכול בהחלט לחבל בסיכוייהם  לזכות בנשיאות (בהנחה שמישהו מהם יזכה במעומדות המפלגה, כמובן שגם לניוט גינגריץ יש סיכוי לזכות במועמדות ).

אפשרות נוספת אשר יכולה לעלות על הפרק היא של מועמד שלישי שירוץ  מטעם ארגון מסיבת התה במקרה ואלו יחליטו כי המנגנון של המפלגה הרפובליקאית בוגד למעשה בעקרונות המוכתבים על ידם. במקרה כזה גם אם למועמד כזה לא יהיה סיכוי לנצח אין ספק כי הוא יכרסם בכוחו של המועמד הרפובליקני בדומה למקרה של רוס פרו, שהעניק על מגש של כסף את הנשיאות לביל קלינטון.

סוף דבר – מוקדם מדי להתנבא מי יהיה המועמד הרפובליקאי לנשיאות לא כל שכן סיכוייו לגבור על הנשיא. ובל נשכח את שיטת, האלקטורים הנהוגה בארצות הברית בה מי שגובר בכל רוב שהוא על המועמד בכל מדינה זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה וכדאי לזכור את בחירות 2000 עת ג’ורג בוש הבן ניצח את סגן הנשיא אל גור על סמך רוב האלקטורים, למרות  שהסיכום המצטבר של מצביעי ארצות הברית הצביעו בעד אל גור.