אני מבקש לפרוש כאן בקצרה את השקפותי במספר נושאים אשר חלקם עלו כבר ולגבי חלקם טרם הייתה לי הזדמנות להביע את דעתי עקרונות אלו פורסמו על ידי בעבר במסגרת הבלוג שניהלתי בגלובס :

1. 1.      חינוך

אני סבור כי החינוך צריך להוות אבן הדרך המרכזית בכל סדר יום של המדינה.=

אני סבור כי שוויון הזדמנויות צריך לבוא קודם כל בחינוך.

שוויון הזדמנויות משמעו הרחבה ותמיכה במקצועות הליבה בעיירות הפיתוח, ולאוכלוסיות החלשות.

הוא מתן שיעורי עזר לאוכלוסיות החלשות.

הוא מתן שכר עידוד למורים שילמדו את אותן אוכלוסיות ויקדישו להם את זמנם.

שוויון הזדמנויות בחינוך משמעו מתן אפשרות כניסה לאוניברסיטה ללא ציון פסיכומטרי, לאותם תלמידים מהשכבות החלשות , אשר ממוצע הציונים שלהם הוא גבוה גם אם הציון הפסיכומטרי שלהם הוא נמוך יחסית.

החינוך  מבחינתי הוא ההשקעה  שלנו בעתיד של ילדנו ועתידה של המדינה, החינוך הוא זה שיתן לנו יתרון יחסי על פני כל מדינה אחרת.

1. 2.      שלום וביטחון

אני מאמין כי שלום עושים עם אויבים.

שלום אמיתי צריך להגיע מתוך אמונה שניתן להתפשר גם בנושאים העומדים בליבת הסכסוך הישראלי פלשתיני גם לגבי חלקים מירושלים המזרחית המאוכלסים בפלשתינים.

אינני רוצה לשלוט על 2.5 מליון פלשתינים.

אני מאמין כי שלום אינו יכול לבוא רק בצורה של ויתורים חד צדדים בלא נכונות אמיתית לשלום מצידו הפלשתיני.

נכונות לשלום משמעה היא גם נכונות לוותר על רטוריקה אנטישמית שעניינה דה לגיטימציה של ישראל או גירוש יהודים או רצון להשיב את הגלגל 62 שנה לאחור.

אינני מאמין בשלום עם ארגון החמאס ומי שדוגל בתורתו בגירוש יהודים באשר הם יהודים.

אני מאמין כי רק צה”ל חזק ומאומן בעל כושר הרתעה יוכל לשמור על בטחונה של המדינה כפי שבן גוריון ראה זאת מול עיניו.

אני מאמין כי אל לנו לסמוך על אף אחד בכל הנוגע לביטחוננו  אלא על צה”ל ועל מערכת הביטחון בכללותה.

אני מאמין בכפיפות הדרג הצבאי לדרג המדיני.

עוצמתנו והיא בלבד תבטיח את שלומנו ויכולתנו להגיע בבוא היום לשלום עם שכנינו.

1. 3.      כלכלה

אני מאמין בכלכלת שוק חופשי

כלכלת שוק חפשי מבחינתי אינה שוק פרוע = אלא כלכלה על פי כללי התנהגות מפוקחים באמצעות רגולטורים ונורמות התנהגות המעוגנות בחוקים תקנות ותקנים.

כלכלה היא תקציב מדינה מאוזן עם גירעון קטן.

כלכלה הנסמכת על חוב חיצוני גדול סופה להיכשל.

כלכלה היא שכר דיפרנציאלי בהתאם לסוגי העבודה

כלכלה היא גם מתן הזדמנות שווה בעבודה ללא אפליה.

אני מאמין שהעברה של קיצבאות ילדים בלא גבול נוגדת את טובתה של כלכלת המדינה.

כלכלה היא גם עידוד וקידום אוכלוסיות חלשות בעבודה.

כלכלה היא מתן שכר שווה לנשים בגין אותם תפקידים עליהן מקבלים גברים שכר גבוה יותר.

כלכלה היא גם מתן קביעות לעובדי קבלן אצל הקבלן במסגרתו הם מועסקים .

אני מאמין כי צריך וניתן להקטין את מספר העובדים הזרים במדינת ישראל במיוחד בענף הבניין.

אני מאמין כי כלכלה היא פיתוח תשתיות ואיכות הסביבה והדברים לא צריכים לבוא אחד על חשבון השני

1. 4.      חברה

החברה בישראל מפוצלת סביב מספר נושאים, אני מאמין כי הנושא המרכזי החיוני לחיינו כאן במדינת ישראל הוא השסע החילוני דתי/חרדי.

אני מאמין כי חייבים לגשר על הפערים בעמדות של החילוניים והדתיים.

אני מאמין כי איש באמונתו יחיה.

אני מאמין שמנהיגות המדינה צריכה להידבר עם מנהיגי החרדים ואם ראש הממשלה צריך להיפגש עם אדמו”רים כדי להניע תהליך כזה אז יפה שעה אחת קודם.

אני מאמין כי בשעה שאנו מדברים עם שכנינו ומנהלים עימם מו”מ לשלום כדאי שנתחיל לברר איך להתחיל לעשות שלום בתוכנו.

אני מאמין בשיקום שכונות מצוקה ועידוד החינוך שם כדי לצמצם פערים חברתיים.

אני מאמין בהתנדבות.

1. 5.      חוק ומשפט

            אני מאמין בדמוקרטיה הישראלית ובשלטון החוק.

           אני מאמין כי אין איש העומד מעל שלטון החוק .

            שלטון החוק מבחינתי הוא שקיפות ציבורית אמיתית

            שלטון החוק מבחינתי הוא ניתוק הקשר הגורדי של הון ושלטון.

אני מאמין כי צריך לאפשר לשרים למנות מינויים פוליטים (של אנשים בעלי כישורים מתאימים) לצורך קידום סדר היום שלהם ובלבד שאלו שהתמנו יפוטרו לאלתר על פי החוק עם חילופי השלטון ו/או מינוי שר חדש המופקד על המשרד/ חברה ממשלתית שבמסגרתם הם מכהנים.

אני מאמין כי בית המשפט העליון הוא נכס של הדמוקרטיה במדינת ישראל ועלינו לשמור עליו.

אני מאמין במקביל כי מותר להעביר ביקורת ראויה על בית המשפט העליון ומערכת בתי המשפט.

אני מאמין בפלורליזם של דעות .

אני סבור כי חופש הביטוי במדינה וזכות הציבור לדעת אינו חופש להפקרות וגם לחופש זה יש גבולות הנגזרים מזכויות וחובות אחרות ובראש ובראשונה הזכות לחיים והזכות לכבוד האדם.

אני סבור כי אסור לנו לפרש את חוקינו וחוקי היסוד שלנו באופן שיהפוך את חוקת המדינה  לצוואתה.

1. 6.      יחסי חוץ של המדינה

אני סבור כי מדינת ישראל חייבת אסטרטגיה במסגרת מדיניות החוץ שלה.

אני סבור כי דרכו של בן גוריון לפיה יחסינו עם ארצות הברית הם אבן הדרך המרכזית במדיניות הישראלית וכי יחסים אלו הם נכס אסטרטגי של ישראל שרירים וקיימים.

אני סבור כי יחסי ישראל ארצות הברית אינם תלויים ואינם צריכים להיות תלויים בזהות הממשל בבית הלבן או בזהות הממשלה היושבת בירושלים.

אני סבור כי הממשל הנוכחי בארצות הברית נוקט במדיניות נאיבית בכל הנוגע למזרח התיכון בכלל ולישראל בפרט.

אני סבור כי מותר לישראל והיא צריכה לעמוד מול מדיניות של ארצות הברית שעלולה לסכן את ביטחונה של ישראל.

אני סבור כי על המדינה להיאבק בכל מקום בדה לגיטימציה לישראל המתבצעת על ידי גורמים פלשתינים וגורמים אחרים.

אני סבור כי המאבק בדה לגיטימציה של ישראל חייב לעלות מדרגה ואסור להניח לתעמולה זו להמשיך.

דה לגיטימציה זו היא האנטישמיות החדשה.

אני סבור כי האנטישמיות האסלאמית מסוכנת לא פחות מהאנטישמיות הקלאסית.

אני סבור כי איראן מסכנת את שלומה של ישראל כמו גם שלומה של רוסיה ושל מדינות אירופה

אני סבור כי יש לעשות כל שנדרש כדי לבלום את גרעונה של איראן.

It is a battle without physical fighting and without firearms.

But it is a battle that could severely harm to Israel’s economy.

This battle is between  the currency speculators / among them international Banks on one side versus the State of
Israel.

Speculators decided to bet on exchange rate of the Israeli currency (the shekel) and against the dollar of the United States. That bet accompanied with  huge flow of capital into Israe while taking advantage of the margin gap between Israel interest rates and those of the United States (where the interest rate to zero).

One purpose of this capital – to exploit the difference in interest income and enjoy the speed while maintaining the low exchange rate against the dollar.

In this war speculators produce different pressures on the Bank of Israel to raise interest rates and thus drag the strengthening of the shekel
against the dollar when they are the sole beneficiaries .

The conduct of international banks among them well known European and American banks can be described merely as  ”currencies locusts.”

Locust is an insect destroying all the green vegetation where it lands, causing severe damage to nature and landscape.

International banks that wish to drag the strengthening of the Israeli currency, without real investments in  Israel are merely “currencies locusts”.

Israeli shekel, can drag the state into  considerable difficulties relating to the  export of Israeli exporters (those in the
electronics industry, software and services exports), and eventually drag the Israeli economy into recession.

If this scenario will occur then the economy could run into serious difficulties, and it will  take a long term to get out of those difficulties .

All of these relating on  Israel’s growth rates, ignoring the fact that growth came from an unhealthy side of economy as small as Israel, that is aimed at consumption.

This growth is accompanied by inflation which part of it can’t be controlled by Israel  as it is the out come  commodities prices.

Bank of Israel Governor Stanley Fischer has no real tools to deal with the foreign “currencies locust”

The power of  regulation in this matter are in the hands of the  Israel’s Finance Ministry that does not lift a finger to fight this battle, despite some statements a few months ago about the  intention to impose turnover  tax on transactions in foreign currency that will
exceed certain amount and won’t be invested in real businesses.

Since then nothing was done and the risk to the Israeli economy  is growing.

מזה שנתיים וחצי לערך  מתחולל בישראל קרב חרישי.

זהו קרב ללא לוחמים וללא נשק חם.

למרות זאת זהו קרב העלול לפגוע באופן קשה עד אנוש בכלכלתה של מדינת ישראל.

מדובר בקרב בין ספקולנטים/ מהמרי מטבע בינלאומיים לבין מדינת ישראל.

הספקולנטים החליטו להמר על שער השקל מול הדולר של ארצות הברית ולצורך כך הזרימו הון עתק לתחומי ישראל תוך ניצול פערי הריבית בין ישראל ובין ארצות הברית
(בה הריבית שואפת לאפס).

הון זה מטרתו אחת- לנצל את הפרשי הריביות ולהנות מהכנסות מהירות תוך הימור על שער השקל מול הדולר.

במסגרת מלחמה זו מייצרים אותם ספקולנטים לחצים שונים על בנק ישראל להעלות את הריבית ובאופן זה לגרור את התחזקות השקל מול הדולר כאשר הם הנהנים מכך.

התנהלותם של הבנקים הבינלאומיים ובכללם דויטשה בנק הגרמני ובנקים נוספים דומה בכללה להתנהלותו של “ארבה”.

הארבה הוא חרק המשמיד את כל הצמחיה הירוקה במקום בו הוא נוחת וגורם נזקים חמורים לטבע ולנוף.

כך אותם בנקים בינלאומיים מבקשים לגרור התחזקות של המטבע הישראלי , בלי להשקיע אגורה אמיתית במדינת ישראל.

התחזקות השקל הישראלי, יכולה לגרור אחריה קשיי יצוא ניכרים של היצואנים הישראלים (אלו בתעשיית האלקטרוניקה , התוכנה ויצוא השירותים), ובסופו של דבר לגרור
את המשק הישראלי למיתון.

אם אמנם תרחיש זה יתחולל כי אז המשק הישראלי יכול להיקלע לקשיים חמורים, ויקח לו זמן רב לצאת מהם.

כל אלו המנפנפים בשיעורי הצמיחה של ישראל, מתעלמים מהעובדה כי הצמיחה באה ממקום לא בריא למשק קטן כמו ישראל , כלומר מכוון הצריכה.

צמיחה זו מלווה גם באינפלציה שלמשק הישראלי אין שליטה עליה שכן מקורה הוא בהתייקרות הסחורות.

לנגיד בנק ישראל סטנלי פישר אין כלים אמיתיים להתמודד עם אותו ארבה מט”ח, והרגולציה בנושא זה היא של משרד האוצר הישראלי שאינו נוקף אצבע בענין
למרות הכרזות שלו לפני מספר חודשים על כוונה להטיל מס מחזוורי על עיסקאות מט”ח מעל גובה מסוים.

מאז עברו מים רבים בירדן דבר לא נעשה והסיכון גדל והולך .