יעקב פרי היה ראש שירות ביטחון כללי מוערך ,  איש כריזמטי מאין כמוהו.

ומיד בתחילת דרכו לאחר הפרישה מתפקידו הוא מונה למנכ”ל חברת סלקום שהייתה בתחילת דרכה סבלה מתקלה מג’ורית ולמרות זאת תחת ניהולו הפכה לחברת הסלולר הגדולה בישראל, מאז מונה למספר תפקידים, אשר בצידם ממון רב.

הפנסיה של יעקב פרי אינה נמדדת כלל בהשוואה לשכר הכולל אותו הוא מקבל בתפקידיו הרבים.

ובכן מי שבוחן את אמירתו של מר פרי יכול לחשוב כי הדברים נולדו סתם כך בלי בסיס  מתוך קנאה גרידא בהצלחתם של אחרים ואני מבקש לאזן את התמונה ולהביא כמה היבטים אחרים שהובילו הן למחאה והתמקדותה בחוסר השוויון שפרי מכנה אותו שנאה לעשירים.

ראשית צריך לזכור כי המדיניות הכלכלית הנוכחית לא החלה רק בכהונתו זו של ראש הממשלה , אלא היא בעצם המשך ישיר למדיניות הכלכלית שהונהגה על ידי נתנייהו בעת שכיהן כשר האוצר.

מדיניותו הכלכלית של נתנייהו היא מדיניות כלכלית שמרנית ויש לומר תאצ’ריסטית (על שמה של ראש ממשלת בריטניה לשעבר- אשת הברזל מרגרט תאצ’ר)כללה בחובה הפרטות רבות בכללן של חברות ממשלתיות אך בנוסף מספר הפרטות בעייתיות ובכללן רפורמת בכר שהעבירה
את ניהול חסכונות הציבור מידי הבנקים לידי בתי השקעות וחברות ביטוח.

במקביל הופרטו שירותי רפואה והועלו מיסים עקיפים דוגמת המע”מ על המים שלא היה קיים קודם להגמת תאגידי המים  והציבור שביקש לשמור על השירותים אותם הוא מקבל נאלץ להוציא מכיסו ממון רב כדי לשמור על אותה רמת שירותים שקיבל בעבר.

ולאן הלך הכסף? למספר חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה ונשלטות על ידי מי שמכונים בלשון העממית טייקונים, אלו שולטים במספר חברות ציבוריות ובכללן לדוגמה חב’ דלק נדל”ן חב’ הפניקס, חברות הביטוח כלל ,הראל מנורה, החברה לישראל ובנק מזרחי טפחות  איי. די. בי יסקונט השקעות ומשפחות שונות שעל חלקן אנו שומעים ועל חלקן איש לא שמע (כמו משפחת לבנת , ומשפחת דנקנר, ומשפחת ורטהיים ומשפחת עופר וכו’ ) . חברות אלו נשלטות אך אינה בבעלות מלאה של הטייקונים.

למרות זאת הטייקונים, עושים בתוך חברות אלו כבתוך שלהם, משל החברות היו רכושם הפרטי, הן בהיבטים של חלוקת דיבידנד, הן בהיבטים של חלוקת שכר למנהלי החברות האמורות והן בהיבטים של בונוסים למנהלי החברות.

כך פורסם לדוגמה, כי שכרו השנתי של מנכ”ל בנק מזרחי טפחות אלי יונס מסתכם בעשרות מליוני שקלים (כולל הבונוסים), וגם מר פרי אינו נמנה עם המקופחים בשים לב ששכרו כיו”ר ב- 60% משרה מונה 7 ספרות.

לפני למעלה משנה וחצי יצא קול  מחאה ציבורית רחבה על תאוות הבצע  של המנהלים בחברות הציבוריות אך איש לא האזין באמת לקולות שנשמעו  והמחאה מוסמסה בידי ראש הממשלה באמצעות ועדה שדנה ואחרי שסיימה כולם סברו כי הנושא נשכח, אלא שהוא לא נשכח ויתכן ואם מאן דהוא היה שומע את הקולות שנשמעו אז יתכן והוא היה משכיל להקדים רפואה למחאה הנשמעת עתה.

ובכן בעלי השליטה האמורים נהנים מכל אגורה שזורמת לקופה , אך מנגד הציבור שגם לו חלק בבעלות על אותן חברות, אינו נהנה מרווחי החברות שגם לו חלק בבעלות עליהן.

בקיצור הכסף מגיע לידיים מועטות , המנצלות פשוטו כמשמעו  את הציבור כדי שירכוש מניות , אגרות חוב וכיו”ב, אך מסתבר כי ביום פקודה חלק מאותם טייקונים אינם עומדים מאחרי גיוסי ההון באמצעות האג”חים ואינם מוכנים לערוב לפרעונן, כך בדלק נדל”ן וכך בחברת טאו. ובל נשכח כי בתי ההשקעות משקיעים בחברות של הטייקונים את כספו של האזרח איש המעמד הבינוני, ונראה לכולם כי יש בפנינו מעגל בו הנהנים היחידים הם אלו הקרובים לטייקונים.

האמור מצטבר לגלויים בעקבות מחאת הקוטג’ שבמהלכה הסתבר כי חב’ תנובה (אחד המונופולים החזקים במשק)העלתה בשרירות את מחירים של מוצרי החלב כדי להגדיל את ערכה של החברה מהר ככל האפשר  יתכן לקראת אקזיט אפשרי של הבעלים חברת אייפקס (שכידוע מחזיקה גם בבית ההשקעות פסגות) .

תחושת הציבור המכונה המעמד הבינוני היא כי הוא נושא בעיקר הנטל במדינה בה בשעה שיש כאלו המנצלים אותה ואותו במיוחד בין אם מדובר בגופים פוליטים כמו ש”ס והחרדים , ובין אם מדובר באנשים (הטייקונים) שנהנו ממדיניות ההפרטה של הממשלה.

לבסוף ישנו נושא שה”עשירים” אינם אוהבים לדבר עליו והוא נוגע למידת תרומתם לחברה .

מי שבוחן את התרומה של עשירי ארצות הברית לחברה ימצא כי היקף התרומות שלהם הוא גדול כמה וכמה מונים (באופן יחסי) מגודל התרומה של עשירי ישראל. ביל גייטס לדוגמה הקדיש את מרבית ההון שצבר מחברת מייקרוסופט לקרנות ציבוריות הפועלות לטובתה של החברה האמריקאית, כך גם וורן באפט הסבורים כי עליהם להחזיר את מרבית עושרם לחברה שאיפשרה להם לצבור את ההון שהגיעו אליו וכך רבים
טובים אחרים.

ואילו הטייקון הישראלי אוסף כסף במרכולים מהאזרחים הרוכשים אצלו כדי לתרום אותם לגופים שונים .

אז מר פרי – טול קורה מבין עיניך- לא מתפתחת כאן שנאת עשירים אלא מחאה נגד הדרך הצורה שהובילו מעטים השולטים בכלכלה הישראלית, להתעלם מהסביבה הקרובה אליהם בלא לתת את הדעת למצוקותיה, והרי אותה סביבה היא זו שמאפשרת את עושרם  של המעטים, אז תהיו קצת יותר צנועים, ודבר מאורחות חייכם לא יפגע , שכן הצדק לא צריך רק להיעשות אלא גם להיראות.

ההפגנות המתחוללות בימים אלו מובנות היטב לראש הממשלה   , שהרי מדיניותו הכלכלית התאצ’ריסטית , היא שהובילה את הליכוד לתבוסה המכאיבה בתולדותיו בשנת 2006.

מדובר היה במדיניות קשוחה של הפרטה של כל מה שזז במשק, הפרטה בלי חמלה לא רק של חברות ציבוריות כי אם של שירותים שונים שהמדינה נתנה.

אז גם אם יש לו בודל בדמותו של שר האוצר (בודל שרבים רואים בו גם פודל), עדין האחריות והידיים של ראש הממשלה

הפרטה זו שימשה ככר פורה לצמיחה פרועה של הטייקונים במשק הישראלי, שכן ההפרטה לא הביאה לתחרות כלשהי במשק, אלא העבירה את השליטה בנכסים לידי אותם טייקונים , הפרטה שבה נעשה שימוש בשיטת השקשוקה.

מטבע הלשון “הטייקונים” בא לעולם עוד קודם לכן, אך בתקופתו של  BB הוא הפך למושג שביטא יותר מכל את העברת הכלכלה הישראלית לידי מעטים שידם בכל לרבות בפוליטיקה ומושג נוסף שהוטבע באותם ימים היה שיטת השקשוקה, מטבע לשון של עו”ד כספי שהפך יותר מכל לביטוי המתאר את העברת הבעלות של נכסים בבעלות המדינה לדי הטיקונים (השימוש שנעשה בו באופן פומבי היה בעת מכירת חלקה של המדינה בחברת צים) במקביל לבעלויות הצולבות של מעטים האוחזים בכלכלה הישראלית מכל עבר ובעצם שואבים את כספו של האזרח איש המעמד הבינוני.

החל ממחירי מוצרי המזון במרכול השכונתי ועד קרן הפנסיה שלו, כך מייצרת נייר חדרה את הנייר של טיטולי האגיס הנמכרים בשופרסל אשר בבעלות משורשרת של נוחי דנקנר המחזיק באותה עת גם בחברת כלל ביטוח , המוכרת לציבור ביטוחי בריאות אבל גם מחזיקה חברת בת המנהלת את כספי הפנסיה של חלק מהציבור, כמובן שיש לחברה גם זרוע נדלנית בשם נכסים לבנין ועוד חברה בשם כור (מישהו זוכר פעם זו הייתה חברה הסתדרותית) וכמובן שישנה חברת סלקום גם היא בבעלותו ועוד היד נטויה.

הטיקונים השונים אלו שרוכשים חברות, מנפיקים גם אגרות חוב כדי לבצע את רכישותיהם , אך אבוי, . כך נמצא כי בעת שאילן בן דב מי שמחזיק את השליטה, בחברת פרטנר (אורנג’) אינו יכול לפרוע את האג”חים של חברת השקעות אחרת שבבעלותו הלו היא חברת טאו השקעות, ותשובה, כן זה השולט בחברות רבות במשק כמו גם הפניקס חברה לביטוח (זו המנהלת כספי פנסיה של אזרחים רבים ) וכן על נתח נכבד מקידוח תמר, אינו יכול לפרוע את חובותיה של חברת דלק נדל”ן שבשליטתו, אותה אותה חברה כמו חברות ציבוריות אחרות וכמו טאו, שמשקיעים מוסדיים המנהלים את כספי הפנסיה של הציבור השקיעו בה את כספי הציבור ובמיוחד חברת הפניקס שנמצאת כפי שציינתי בבעלות תשובה, אך זה כמובן לא ימנע ולא ידיר שינה מעיני אילן בן דב או מר תשובה, שהרי הם אינם שייכים למעמד הבינוני של המדינה, זה ששומר על המדינה, זה שמשלם את מיסיה, זה שרוכש בשופרסל וזה שכספי הפנסיה שלו משמשים למינוף עיסקאות של הטייקונים, והמדינה אינה אלונקה עליה פצוע, כפי שהתבטא ראש הממשלה לאחרונה.

המעמד הבינוני הוא הוא הרוב הדומם של המדינה. הוא הלשד של המדינה.

עתה אנו עדים להפגנות של מעמד זה, שכל רצונו הוא בהקלת העול הכלכלי במדינה “קשת עורף” כמו מדינת ישראל, קשת עורף משום שהיא רוויה בשסעים שונים, משום שיש לה משא בטחוני חיוני, כאשר הממסד הפוליטי אינו עושה דבר לשיפור איכות החיים של אותו מעמד בינוני.

המעמד הבינוני מייחל מזה שנים לשינוי הפוליטיקה המקומית הממוסדת , אותה פוליטיקה שעליה ניתן לומר כי ככל שהיא מתמשכת שנים רבות כך היא הופכת למושחתת לא רק מהבחינה המילולית של המילה , אלא מושחתת במובן של גסות התייחסותה לאזרח ורצונו באיכות חייים קצת יותר טובה.

אז כך היה לנו את ד”ש זכרונה לברכה של יגאל ידין וכמה אנשים טובים שייחלו באמת לשנוי פני הפוליטיקה הישראלית, אך כפי שעלו על הבמה הפוליטית כך נעלמו ממנה, וכך היה לנו את שינוי של טומי לפיד , אשר צמחה ופרחה באופוזיציה , אך מעת שנכנסה תחת אוהלו של הממסד הפוליטי, שכחה את ייעודה ואת הבטחותיה, ובאותה מהירות בה עלתה כך ירדה מהבמה הציבורית.

אך תקוותו של הרוב הדומם לא פחתה כהוא זה, והוא מייחל לשינוי פוליטי שיגשים את הבטחות הבחירות ויאפשר לו איכות חיים טובה יותר גם ויחד עם המשא הבטחוני בו נושא אותו ציבור, אם מדובר באפשרות של ממש לרכוש דירה במסגרת דיור בר השגה, ואפשרות לגמור את החודש בלי אובר דראפט, והפסקת ההפרטה של שירותים כמו שירותי בריאות , והפסקה של השתוללות המחירים בתחומים שונים.

דמות חדשה ומקובלת שתגיע ותבטיח את הדברים האמורים יחד עם מצע בטחוני מאוזן ותקווה לעתיד, תגרוף קולות רבים , ומנדטים בכנסת, והשאלה תהיה תמיד מה באמת יתבצע ?

מי שמחפש אישוש להערכה ימצא אותה בסקרים השונים המעניקים ליאיר לפיד  מנדטים רבים .

וכמו האמרה – גם המסע הארוך ביותר מתחיל בצעד קטן אחד שהחל לנגד עיננו במסע ההפגנה ביום שבת האחרון.

להערכתי מתוך מסע זה תצמח מפלגה/ רשימה פוליטית חדשה ונקייה שתרוץ בבחירות הבאות לכנסת. הצלחתה תלויה לא מעט בהעמדת דמות ציבורית נקייה בראשה, כפי שטומי לפיד ז”ל התייצב בראש רשימת שינוי .