צמד המילים אום שמום מיוחס לראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן גוריון שאמר את המילים בהתייחס להחלטות האנטי ישראליות שהועברו במוסד זה (הן בעצרת הכללית והן בהתייחס לחוסר היכולת של מועצת הביטחון לקבל החלטות ביחס לגינוי מדינות ערביות).

התעמקות בסוגיה הנוגעת להתנהלות מדינות בזירה הבינלאומית ובכלל זאת ישראל מצביעה על התנהלות שונה לעומת ההתייחסות לאום.

צריך להכיר בכך שהאו”ם אינו אלא כלי למימוש מדיניות בינלאומית או הצהרה עליה. לפיכך תגובה אותה שמעתי לאחרונה לפיה אין להתייחס לדברים היוצאים מבנין האום ולא חשוב מה הגויים אומרים , אלא מה היהודים יעשו אינה אלא נאיביות במקרה הטוב או במקרה אחר ניהול מדינות בת יענה .

הדברים אמורים במיוחד בתקופה זו של דיבורים ,לחשושים ,ומאמרים הנוגעים לרוחות המלחמה הנושבות במזרח התיכון.

אם נחזור לבן גוריון נוכל לראות כי ראש הממשלה הראשון , פעל תמיד באופן בו קיבל לגיטימציה בינלאומית לפעולותיה של ישראל.

הכרזתה של מדינת ישראל באה לאחר החלטת החלוקה בעצרת האום.

מבצע סיני לדוגמה היה בעצם מבצע שהובל קודם ותואם קודם כל על ידי הבריטים והצרפתים שביקשו להחזיר לידם את השליטה בתעלת סואץ. התערבותה של ארצות הברית (ממשל אייזנהאור) הביאה לנסיגה כוללת של מדינות אלו יחד עם ישראל.

מלחמת ששת הימים יצאה לדרכה רק לאחר דיונים ארוכים במסדרונות האום ולאחר ששר החוץ דאז אבא אבן ניהל מרתון של שיחות עם גורמים בינלאומיים, הכל באופן בו נוצרה לגיטימציה בינלאומית לישראל לפעול לאחר שגמאל עבד אל נאצר דאג לסלק את כוחות האום מסיני והכניס לשם כוחות צבא גדולים , בלי שמזכיר האום אז (או טנט) גילה התנגדות כלשהי למהלך.

כך ניתן גם להצביע על מלחמת לבנון השנייה בה צהל פעל תחת הסכמה בינלאומית רחבה , וכך הייתה הסכמה בינלאומית רחבה לפעולת צהל ברצועת עזה בעת מבצע “עופרת יצוקה”.

לאחרונה אנו עדים לחוסר הסכמה בינלאומי הנוגע לפעולה ישראלית באיראן. הדברים נוגעים לא רק במחלוקת שהתגלעה בין ארצות הברית לישראל , אלא למשל לאחת מידידותיה הגדולות של ישראל – גרמניה.

חוסר ההרמוניה של ראש הממשלה עם ראשיי מדינות גדולות במערב עומד בעוכריו.

אם מישהו צריך דוגמה לצורך בקונצנזוס או הסכמה בין לאומית רחבה קודם ביצוע פעולה צבאית במזרח התיכון , צריך לחזור לימים שקדמו למלחמת המפרץ הראשונה בה שר החוץ של ארצות הברית (בייקר) דילג בין מדינות רבות ובכללן ישראל כדי ליצור את אותה הסכמה בין לאומית לפעולה נגד עיראק, זאת למרות שבבסיס הדברים ניתן היה לטעון כי הלגיטימציה נגזרת כפועל יוצא של פעולות התקיפה של עיראק בעצם כיבוש כווית, ולמרות זאת התנהל מסע הדילוגים הדיפלומטי שיצר קונצנזוס חסר תקדים ביחס לתקיפתה של עיראק- או אם תרצו את התשתית הדיפלומטית למסע הצבאי ברחבי מדבריות ערב.

כאשר ראש הממשלה ושר הביטחון מנהלים מסע לחשושים רמיזות ושמועות הנוגעים להכנות לקראת מלחמה , תוך התעלמות מוחלטת מהקהילה הבינלאומית , לרבות אפשרות לפגיעה בברית האסטרטגית עם ארצות הברית, צריך לקחת בחשבון כי במקרה של חוסר הצלחה צבאי עלול לבוא כישלון מדיני נרחב, כישלון שנגזרותיו עלולות להיות קשות הרבה יותר מכל טיל איראני שישוגר לישראל.

אין זה אומר שישראל צריכה להרפות כהוא זה  מהדרישה לפרק את איראן מיכולת לייצור נשק גרעיני נהפוך הוא, אך ישראל צריכה וגם יכולה להראות לעולם כולו כיצד איראן ממשיכה בדרכה ולשאוף להגיע  להסכמה על קו אדום ביחס לפעילותה הגרעינית של איראן, קו אדום שלאחריו תידרש פעולה צבאית .

על כך ניתן לומר בפרפרזה  כי להצלחה אבות רבים אבל באותה עת צריך לזכור כי מי שנכשל ישנה את הסטטוס שלו ליתום.

כאשר אחד הקיסרים המופרעים בתולדות רומא , נירון ברח מעירו לאחר שהצית אותה, נעצר בדרך בריחתו על ידי חבורת אזרחים ששאלו אותו קוו ואדיס דומינו ? קרי אנה פניך מועדות חבר.

ובכן השאלה הניצבת לפני מנהיגי האיחוד האירופי בכלל וגוש האירו בפרט היא , אנה מועדות פניהם, קודם שאזרחי מדינותיהם מבעירים את הרחובות.

כתבתי כבר מספר פעמים עוד לפני כשנתיים עם תחילת משבר החוב באירופה, כי אירופה אינה דומה לארצות הברית, וזאת כפועל יוצא של האמנה שעל בסיסה הוקם גוש האירו, אמנת מסטריכט. כאשר במהלך התקופה שחלפה מנהיגי אירופה לא השכילו לשנות אמנה זו באופן שתתאים למצב שנוצר ובאופן שיאפשר גמישות תפעולית של הבנק האירופי.

גוש האירו אינו יכול להדפיס כספים במתכונת של ארצות הברית , קרי במילים מכובסות  ”הרחבה מוניטרית”. הורדת הריבית בגוש האירו היא בידי הנגיד (האיטלקי במוצאו) והורדה כזו אינה מעשה ידיו של אדם אחד במיוחד כאשר הכלכלה הגדולה באירופה היא גרמניה אותה מנהיגה אנגלה מרקל הדוגלת במשטר פיסקלי הדוק , אשר אינו מותיר מרחב כלשהו לגרעונות תקציביים עתירי ממון דוגמת תוכניות פנסיה מרחיבות או קיצור שבוע העבודה כפי שהבטיח הנשיא הצרפתי הנבחר  הולנד במסע הבחירות שלו.

נכון הוא כי יכולתו של נשיא צרפת להוציא לפועל את הבטחותיו תלויה לא מעט בתוצאות הבחירות ( בשיטה האזורית) שיערכו לפרלמנט הצרפתי, אך  הגישות שונות בין 2 המדינות יביאו בהכרח לשונות במדיניות הפנימית בכל מדינה וממילא לחוסר יכולת להגיע למדיניות מוניטרית מוסכמת בתוככי גוש האירו.

במקביל להתרחשויות בצרפת , אנו עדים לטרגדיה היוונית המתרחשת מול עיננו.

יוון שקיבלה מגוש האירו , מקרן המטבע הבינלאומית ומהבנקים באירופה סיוע בשווי מאות מליארדי אירו בין בצורת הזרמה כספית ובין בצורה של תספורות בהסכמה על האג”ח היווני (70% תספורת) עלולה לפרוש במהירות מגוש האירו (להבדיל מהאיחוד), כאשר כל הסיוע שניתן לה יתמסמס כלא היה.

במצב זה הכלכלה היוונית תמשיך לצלול במורד , תוך שחיקת  כספי היוונים וחסכונותיהם. במובנים רבים יוון תמצא עצמה בפני כאוס כלכלי קודם שתוכל להתחיל במסע ארוך לשיקום אולי בסיוע קרן המטבע הבינלאומית, ומטבע חדש ישן הדרכמה שיעבור סדרה של פיחותים עד התייצבותו.

מדובר במסע ארוך במיוחד אשר במהלכו האבטלה ביוון תמשיך לעלות (ובמקביל עלייה בכל הבעיות החברתיות הנגזרות מאבטלה כבדה) והפתרונים למצב יגיעו אם יוון תשכיל לנקוט מהלכים לעידוד השקעות חיצוניות במדינה ובלימה של בריחת כוח אדם מקצועי למדינות האיחוד האחרות.

אירועים אלו המתרחשים באופן סימולטני אל מול עיננו מצביעים על חולשתו הבסיסית  של גוש האירו ועל אפשרות ממשית לירידה בערכו של מטבע האירו , באופן שיגרור  הצבת סימני שאלה על המשך דרכו כפועל יוצא של תגובת שרשרת במדינות גוש האירו השונות ובראש ובראשונה מדינות ה- PIIGS  האחרות ובראשן אירלנד פורטוגל וספרד.

במצב זה חלק ממדינות גוש האירו עלולות למצוא עצמן לא רק בכאוס כלכלי כי עם כאוס חברתי הנגזר מהאבטלה הכבדה הבאה במצב של משבר כלכלי כבד.

כפי שכתבתי בפוסט קודם לפני מספר חודשים הפתרון טמון לא מעט ביכולתם של מניגי גוש האירו להתגבר על חילוקי הדעות הנוגעים לדרך פתרון המשבר על ידי שינוייה של אמנת מסטריכט וגיבוש מתכונת מוסכמת להרחבת המשמעת הפיסקלית מצד אחד וגימישות בסמכויות הבנק האירופאי להרחבה מוניטרית מסוימת, כל זאת על ידי יצירת מרחב אירו חדש , עם כללים חדשים ושער המרה חדש שיאפר צמיחה כלכלית מחודשת במדינות הגוש .

ואי אפשר בלי כמה מילים על הכלכלה הישראלית שעלולה להיפגע בצורה חדה מהמצב הכלכלי באירופה , כפועל יוצא של מיתון כלכלי וירידת רכו הצפויה של האירו, כאשר הממשלה מחויבת בנקיטת אמצעים שיאפשרו הזרמה כספית (באמצעות המדען הראשי) למחקר ופיתוח של תעשיית ההיי טק והביומד שצריכים להוביל את המשק הישראלי לחוף מבטחים.

ככל שהממשלה לא תשכיל לנקוט באמצעים מקדימים למניעת התדרדרותו של המשק הישראלי, כולל קיצוץ בתקציבי  העברה ,חיסול התמיכה בתלמידי הישיבות החרדיות  וכספים המושקעים בהתנחלויות מעבר לקו הירוק , אזי אחוז האבטלה הנמוך בו התגאו קברניטי המשק הישראלי רק לפני מספר חודשים עלול להתגלות כפטה מורגנה / חזיון תעתועים , ומדינת ישראל תמצא עצמה עם אחוזי אבטלה בשיעורים שלמעלה מ- 8%.

מה לא נכתב על משבר החוב האירופאי.

השונות בין ארצות הברית ובין אירופה, שניסתה באמצעות הקמת גוש האירו ליצור משקל נגדי לזה של הדולר , אך התעלמה מהשונות הרבה בין עמי אירופה – הלאומיות המדינתית (גם במדינות אזרחיות דוגמת צרפת ) ההבדלי ההשקפות בין צפון היבשת לדרומה וכו’.

משבר מדינות ה- PIIGS  מדגים זאת יותר מכל ויוון היא הדוגמה הבולטת לכך. מדינה שנכנסה במרמה לאיחוד האירופי ורימתה את  ראשי גוש האירו בסיוע אחד מבנקי ההשקעות הגדולים בעולם כדי להיכנס לגוש האירו, מדברת עתה על כבודה?

השאלה המרחפת באוויר שהיא תולדה של משבר הסאב פריים, היא – האם יציאה של יוון מחוץ לגוש האירו (להבדיל מהאיחוד האירופי) תוביל למפולת בכל השווקים הפיננסים בעולם בדומה למה שקרה בעקבות קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, או שהשווקים הפנימו והכילו למעשה את המצב והם נכונים להפסדים שיגרמו בעקבות פשיטת רגל כזו?

על מנת לענות תשובה לשאלה האמורה ראשית עלינו לענות לשאלה האמנם גורלה של יוון הוא להגיע לפשיטת רגל?

ראשית צריך להבחין בין פשיטת רגל מסודרת או פשיטת רגל המתעלמת לחלוטין מכל האירועים והסביבה האירופאית.

פשיטת רגל מסודרת היא בעצם הסדר חובות הכולל את יציאתה של יוון אל מחוץ לגוש האירו ושיקום הכלכלה היוונית במסגרת האיחוד האירופי בסיוע קרן המטבע .

להבדיל פשיטת רגל בלתי מסודרת משמעה המעשי חדלות פירעון כוללת של יוון , הלאמה של הבנקים היוונים (אשר קודם לכן תבוא פשיטת רגל שלהם) וכניסה של יוון למיתון עמוק וקשה אשר יכלול אבטלה בשיעורים שטרם הכרנו במדינות המערב (להערכה שלי אבטלה רשמית של לפחות 30% בדומה למקדוניה).

מה עומד מאחרי האינטרסים האירופאים השונים ביחס ליוון.

כבר לפני מספר חודשים עמדתי על כך שישנם הבדלי אינטרסים עמוקים בין 2 המדינות המנהיגות את גוש האירו , קרי; גרמניה וצרפת, ההבדלים נעוצים באינטרס הפוליטי של כל אחד מ- 2 המנהיגים, סרקוזי ואנגלה מרקל.

ראשית סרקוזי, אשר עומד בחודש אפריל לבחירה מחודשת לתפקיד נשיא צרפת.

נתונים הנוגעים לצרפת מצביעים על אבטלה גדלה והולכת (נכון לעת הזו 9.7% ) , ירידה בדרוג החוב הצרפתי מדירוג מושלם לדירוג שני ברמתו, והכבדה שהיא בעצם לב הענין הנוגעת לשיעור ההחזקה הכבד של בנקים צרפתיים באג”ח יווניות. נפילה יוונית בשלב זה עלולה לגרור את הבנקים הצרפתיים להפסדים כבדים ולהכביד בצורה חדה על כלכלתה של צרפת הסובלת כבר עתה מהאטה בפעילות.ודרכה על כל פעילות העסקים הקטנים והבינוניים בצרפת אשר בתמצית יסבלו ממחנק אשראי כבד , פשיטות רגל וגידול חמור באבטלה .

לסרקוזי ברור כי פשיטת רגל יוונית באופן מיידי תוריד את סיכוייו להיבחר מחדש לרמה של ודאות סטטיסטית, כאשר הפער שיווצר בינו ובין מועמד הסוציאליסטים פרנסואה הולנד , יכול להוביל אף לתבוסה בסיבוב הראשון בבחירות,  מכאן האינטרס הצרפתי שאנו למדים עליו מדי יום מחדש ולפיו על מנהיגי גוש האירו לאשר את חבילת הסיוע ליוון .

אלו אינן צרותיו היחידות של סרקוזי , אך לצורך מאמר זה אסתפק בכך

מנגד עומדת אנגלה מרקל.

כלכלתה של גרמניה היא הכלכלה היציבה ביותר באיחוד האירופאי וממילא גם בגוש האירו (כזכור אין חפיפה בין השניים). למרות התכווצותה של כלכלה זו בשיעור מתון של 0.2% ברבעון האחרון (שמשמעותה המעשית היא גידול גם אם מתון באבטלה ומעשית ירידה בצמיחה), מדובר בכלכלה יציבה אשר יכולה להתגבר כמעט ללא קושי על משבר החוב היווני , זאת למרות העובדה כי בנקים גרמניים לא מעטים מחזיקים בשיעור גדול של אג”ח יווני.

מה שמרקל אומרת באופן מעשי הוא כי אין לה אמונה ביכולתם של היוונים לעמוד בתוכנית החילוץ של הממשלה היוונית, למרות שאושרה על ידי הפרלמנט היווני , זאת לאור הזיכרון הקרוב על ההונאה הגדולה שיוון הונתה את גוש האירו כאמור לעיל.

בתחילת המשבר הייתה למרקל נכונות לבוא לקראתה של יוון, אך בחירות משנה שנערכו בגרמניה וסקרי  דעת קהל , שם הביאו את מרקל להבנה כי אם היא חפצה לשרוד פוליטית, עליה לשנות כוון, וכך היא נוהגת , כאשר אנו יכולים להעריך כי במקום תמיכה בקרן החילוץ האירופאית גרמניה בראשותה של מרקל מעדיפה להזרים את הכספים ישירות לבנקים הגרמניים ולחלץ אותם במקום לחלץ את יוון, (ראינו בעבר כיצד גרמניה עושה זאת במתכונת מצומצמת יותר ביחס למפעלי אופל של ג’נרל מוטורס בגרמניה ).

יתר על כן ההפגנות האלימות ביוון מביאות את מרקל וככל הנראה לא רק אותה להערכה כי בעצם שום דבר לא השתנה באמת ביוון וכי היוונים מבקשים בעצם להמשיך בחיים הטובים בלי לעבוד כאשר הגרמנים נושאים אותם על גבם.

מכאן גם חילוקי הדעות הברורים בין סרקוזי ובין מרקל .

אז מה יהיה?

ההערכה שלי היא כי בסופו של דבר יוון  תצא אל מחוץ לגוש האירו  בין בעצמה ובין אם בעידוד מדינות גוש האירו האחרות ותנסה להשתקם מחוץ לגוש בסיוע של קרן המטבע הבינלאומית, ואולי מדינות תורמות של האיחוד אך בלי מחויבות למגבלות התקציביות הנוקשות של גוש האירו.

יתכן ובדרך עד חודש מרץ קודם ליציאה כאמור היא תקבל סיוע חלקי מגוש האירו שיאפשר לה לצוף מעל פני המים אך לא יותר מכך.

להערכתי לאחר יוני  2012 (לאחר הסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת) נראה התדרדרות נוספת במצבה של יוון , התרדרות  שבסיומה יוון תימצא מחוץ לגוש האירו עם “דרכמה חדשה”.

מה יהיה מצבן של שאר מדינות ה- PIIGS ? יתכן ובעקבות יציאה של יוון אל מחוץ לגוש האירו יקל על קרן החילוץ האירופאית לסייע בידן במיוחד כאשר ישנם סימנים כי כלכלת ספרד (הרביעית בגודלה בגוש האירו) עלולה להתאושש בשנת 2013 , כאשר את ספרד לא ניתן להוציא אל מחוץ לגוש האירו.

ומעבר לים

האמריקאים בוחנים כל העת את מצבה של אירופה וההשלכות על כלכלתה של ארצות ההברית, כאשר אובמה חושש כי משבר החוב האירופי ישפיע גם על כלכלתה של ארצות הברית בתקופה קריטית לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר 2012.

על ניהול משבר החוב בגוש האירו.

כתבנו על כך בעבר בעקבות פרשת ליהמן ברדרס, וחוסר היכולת  של מנהיגים פוליטים וכלכליים  לאמוד את ההשלכות הפסיכולוגיות של החלטותיהם, על ציבור האזרחים והמשקיעים.

אין ספק כי המשבר נוהל מתחילתו במשקפיים קצרות ראייה.  למרות ההסתבכות של המשבר עתה, דומה כי המדינות המנהלות את המשבר גרמניה וצרפת יכולות להביא לפשיטת רגל מסודרת של יוון כאשר במקביל הן מפגינות תמיכה וגב כלכלי לפורטוגל אירלנד וספרד (שלא ביקשה למעשה כל סיוע במהלך המשבר).

אם צרפת וגרמניה לא ישכילו למנוע פשיטת רגל בלתי מבוקרת של יוון , אזי בנוסף להשלכות החברתיות (ראו את המתרחש ביוון עתה) החמורות הטמונות במצב הנגזר מהמיתון והאבטלה הכבדים , יעמוד גוש האירו בפני משבר של הבנקים הגדולים ביבשת שנגזרותיו יהיו העמקת המיתון כפועל יוצא של מחסור באשראי וחוסר אפשרות וסמכות אמיתית של הבנק האירופאי המרכזי לפתור בעיות אלו בניגוד לסמכויות שישנן בידי הפד.

ומה עם החשש להתפתחויות במישור האיראני?

אין לי כוונה להרחיב יותר מדי בנושא זה, הספקולציות הן רבות ודומה כי איש אינו יודע באמת מה יהיה.

אף שהאופציה הצבאית היא על השולחן אני מתקשה לראות כיצד מטוסים ישראלים תוקפים באיראן בלא הסכמה אמריקאית , הסכמה כזו דרושה לא רק מהבחינה הפוליטית, אלא כפקטור של השליטה האמריקאית  בשמי המפרץ הפרסי כדי שמטוסים לא יזוהו בטעות כמטוסי אויב בעלי כוונות עוינות.

יחד עם זאת  רוחות מלחמה אמיתיות או מדומות עלולות  לגרור עלייה במחירי הסחורות ובראש ובראשונה מחירי הנפט הגולמי, מה שעלול לגרור עלייה בעלויות ייצור של שורת מוצרים ארוכה ובעקבות זאת העמקה של המיתון באירופה .

ואי אפשר בלי לקחים ותובנות לישראל.

מדינת ישראל אינה יכולה להתעלם מהתובנות המוצגות לה בדוח קרן המטבע הבינלאומית.

ראשית מדינת ישראל צריכה להפסיק לאלתר את תשלומי ההעברה למשפחות ברוכות ילדים.

שנית המדינה צריכה לעשות כל שאפשר  כדי להגדיל את מעגל התעסוקה במגזר החרדי והמגזר הערבי  והדרך לכך עוברת דרך נושא החינוך כפי שפרטתי במאמר כמה תובנות ממשבר החוב האירופי והערת אזהרה לישראל.

שלישית המדינה צריכה להמשיך בצורה מושכלת בהפרטה  של חברות ממשלתיות ובראש ובראשונה חברת רכבת ישראל וחברת החשמל.

הפרטה כאמור יכולה להיות לטעמי רק בשילוב ועדי העובדים של חברות אלו, גם לאלו ייפול בסופו של דבר האסימון, כי אם לא ישתפו פעולה אזי הפתרון יהיה בצורה שבוצעה בחברת אל על , קרי מינוי כונס נכסים והפעלת החברות באמצעותו דרך בית המשפט לרבות פיטורי כוח אדם או בהתייחס לרכבת ישראל- השבתה של החברה.

ולסיום ש/וב כפי שכתבתי לעיל במאמר קודם – המדינה חייבת להשקיע בנושאי החינוך במגזר הערבי והחרדי ולחייב את המגזר החרדי בלימודי ליבה , כאשר סירוב של המגזר החרדי להשקיע בלימודי ליבה יוביל לקיצוץ בכל תקציבי החינוך של מגזר זה.

אם לא נשכיל לבצע את השינויים המואים עתה המדינה תמצא את עצמה בעוד 2 עשורים לפני פי פחת בדומה ליוון אך , להבדיל אף מדינה אחרת לא תזנק לחלץ את ישראל ממצבה גם לא במתכונת של יוון.

מה לא נכתב על משבר החוב האירופאי.

השונות בין ארצות הברית ובין אירופה, שניסתה באמצעות הקמת גוש האירו ליצור משקל נגדי לזה של הדולר , אך התעלמה מהשונות הרבה בין עמי אירופה – הלאומיות המדינתית (גם במדינות אזרחיות דוגמת צרפת ) ההבדלי ההשקפות בין צפון היבשת לדרומה וכו’.

משבר מדינות ה- PIIGS  מדגים זאת יותר מכל ויוון היא הדוגמה הבולטת לכך. מדינה שנכנסה במרמה לאיחוד האירופי ורימתה את  ראשי גוש האירו בסיוע אחד מבנקי ההשקעות הגדולים בעולם כדי להיכנס לגוש האירו, מדברת עתה על כבודה?

השאלה המרחפת באוויר שהיא תולדה של משבר הסאב פריים, היא – האם יציאה של יוון מחוץ לגוש האירו (להבדיל מהאיחוד האירופי) תוביל למפולת בכל השווקים הפיננסים בעולם בדומה למה שקרה בעקבות קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, או שהשווקים הפנימו והכילו למעשה את המצב והם נכונים להפסדים שיגרמו בעקבות פשיטת רגל כזו?

על מנת לענות תשובה לשאלה האמורה ראשית עלינו לענות לשאלה האמנם גורלה של יוון הוא להגיע לפשיטת רגל?

ראשית צריך להבחין בין פשיטת רגל מסודרת או פשיטת רגל המתעלמת לחלוטין מכל האירועים והסביבה האירופאית.

פשיטת רגל מסודרת היא בעצם הסדר חובות הכולל את יציאתה של יוון אל מחוץ לגוש האירו ושיקום הכלכלה היוונית במסגרת האיחוד האירופי בסיוע קרן המטבע .

להבדיל פשיטת רגל בלתי מסודרת משמעה המעשי חדלות פירעון כוללת של יוון , הלאמה של הבנקים היוונים (אשר קודם לכן תבוא פשיטת רגל שלהם) וכניסה של יוון למיתון עמוק וקשה אשר יכלול אבטלה בשיעורים שטרם הכרנו במדינות המערב (להערכה שלי אבטלה רשמית של לפחות 30% בדומה למקדוניה).

מה עומד מאחרי האינטרסים האירופאים השונים ביחס ליוון.

כבר לפני מספר חודשים עמדתי על כך שישנם הבדלי אינטרסים עמוקים בין 2 המדינות המנהיגות את גוש האירו , קרי; גרמניה וצרפת, ההבדלים נעוצים באינטרס הפוליטי של כל אחד מ- 2 המנהיגים, סרקוזי ואנגלה מרקל.

ראשית סרקוזי, אשר עומד בחודש אפריל לבחירה מחודשת לתפקיד נשיא צרפת.

נתונים הנוגעים לצרפת מצביעים על אבטלה גדלה והולכת (נכון לעת הזו 9.7% ) , ירידה בדרוג החוב הצרפתי מדירוג מושלם לדירוג שני ברמתו, והכבדה שהיא בעצם לב הענין הנוגעת לשיעור ההחזקה הכבד של בנקים צרפתיים באג”ח יווניות. נפילה יוונית בשלב זה עלולה לגרור את הבנקים הצרפתיים להפסדים כבדים ולהכביד בצורה חדה על כלכלתה של צרפת הסובלת כבר עתה מהאטה בפעילות.ודרכה על כל פעילות העסקים הקטנים והבינוניים בצרפת אשר בתמצית יסבלו ממחנק אשראי כבד , פשיטות רגל וגידול חמור באבטלה .

לסרקוזי ברור כי פשיטת רגל יוונית באופן מיידי תוריד את סיכוייו להיבחר מחדש לרמה של ודאות סטטיסטית, כאשר הפער שיווצר בינו ובין מועמד הסוציאליסטים פרנסואה הולנד , יכול להוביל אף לתבוסה בסיבוב הראשון בבחירות,  מכאן האינטרס הצרפתי שאנו למדים עליו מדי יום מחדש ולפיו על מנהיגי גוש האירו לאשר את חבילת הסיוע ליוון .

אלו אינן צרותיו היחידות של סרקוזי , אך לצורך מאמר זה אסתפק בכך

מנגד עומדת אנגלה מרקל.

כלכלתה של גרמניה היא הכלכלה היציבה ביותר באיחוד האירופאי וממילא גם בגוש האירו (כזכור אין חפיפה בין השניים). למרות התכווצותה של כלכלה זו בשיעור מתון של 0.2% ברבעון האחרון (שמשמעותה המעשית היא גידול גם אם מתון באבטלה ומעשית ירידה בצמיחה), מדובר בכלכלה יציבה אשר יכולה להתגבר כמעט ללא קושי על משבר החוב היווני , זאת למרות העובדה כי בנקים גרמניים לא מעטים מחזיקים בשיעור גדול של אג”ח יווני.

מה שמרקל אומרת באופן מעשי הוא כי אין לה אמונה ביכולתם של היוונים לעמוד בתוכנית החילוץ של הממשלה היוונית, למרות שאושרה על ידי הפרלמנט היווני , זאת לאור הזיכרון הקרוב על ההונאה הגדולה שיוון הונתה את גוש האירו כאמור לעיל.

בתחילת המשבר הייתה למרקל נכונות לבוא לקראתה של יוון, אך בחירות משנה שנערכו בגרמניה וסקרי  דעת קהל , שם הביאו את מרקל להבנה כי אם היא חפצה לשרוד פוליטית, עליה לשנות כוון, וכך היא נוהגת , כאשר אנו יכולים להעריך כי במקום תמיכה בקרן החילוץ האירופאית גרמניה בראשותה של מרקל מעדיפה להזרים את הכספים ישירות לבנקים הגרמניים ולחלץ אותם במקום לחלץ את יוון, (ראינו בעבר כיצד גרמניה עושה זאת במתכונת מצומצמת יותר ביחס למפעלי אופל של ג’נרל מוטורס בגרמניה ).

יתר על כן ההפגנות האלימות ביוון מביאות את מרקל וככל הנראה לא רק אותה להערכה כי בעצם שום דבר לא השתנה באמת ביוון וכי היוונים מבקשים בעצם להמשיך בחיים הטובים בלי לעבוד כאשר הגרמנים נושאים אותם על גבם.

מכאן גם חילוקי הדעות הברורים בין סרקוזי ובין מרקל .

אז מה יהיה?

ההערכה שלי היא כי בסופו של דבר יוון  תצא אל מחוץ לגוש האירו  בין בעצמה ובין אם בעידוד מדינות גוש האירו האחרות ותנסה להשתקם מחוץ לגוש בסיוע של קרן המטבע הבינלאומית, ואולי מדינות תורמות של האיחוד אך בלי מחויבות למגבלות התקציביות הנוקשות של גוש האירו.

יתכן ובדרך עד חודש מרץ קודם ליציאה כאמור היא תקבל סיוע חלקי מגוש האירו שיאפשר לה לצוף מעל פני המים אך לא יותר מכך.

להערכתי לאחר יוני  2012 (לאחר הסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת) נראה התדרדרות נוספת במצבה של יוון , התרדרות  שבסיומה יוון תימצא מחוץ לגוש האירו עם “דרכמה חדשה”.

מה יהיה מצבן של שאר מדינות ה- PIIGS ? יתכן ובעקבות יציאה של יוון אל מחוץ לגוש האירו יקל על קרן החילוץ האירופאית לסייע בידן במיוחד כאשר ישנם סימנים כי כלכלת ספרד (הרביעית בגודלה בגוש האירו) עלולה להתאושש בשנת 2013 , כאשר את ספרד לא ניתן להוציא אל מחוץ לגוש האירו.

ומעבר לים

האמריקאים בוחנים כל העת את מצבה של אירופה וההשלכות על כלכלתה של ארצות ההברית, כאשר אובמה חושש כי משבר החוב האירופי ישפיע גם על כלכלתה של ארצות הברית בתקופה קריטית לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר 2012.

על ניהול משבר החוב בגוש האירו.

כתבנו על כך בעבר בעקבות פרשת ליהמן ברדרס, וחוסר היכולת  של מנהיגים פוליטים וכלכליים  לאמוד את ההשלכות הפסיכולוגיות של החלטותיהם, על ציבור האזרחים והמשקיעים.

אין ספק כי המשבר נוהל מתחילתו במשקפיים קצרות ראייה.  למרות ההסתבכות של המשבר עתה, דומה כי המדינות המנהלות את המשבר גרמניה וצרפת יכולות להביא לפשיטת רגל מסודרת של יוון כאשר במקביל הן מפגינות תמיכה וגב כלכלי לפורטוגל אירלנד וספרד (שלא ביקשה למעשה כל סיוע במהלך המשבר).

אם צרפת וגרמניה לא ישכילו למנוע פשיטת רגל בלתי מבוקרת של יוון , אזי בנוסף להשלכות החברתיות (ראו את המתרחש ביוון עתה) החמורות הטמונות במצב הנגזר מהמיתון והאבטלה הכבדים , יעמוד גוש האירו בפני משבר של הבנקים הגדולים ביבשת שנגזרותיו יהיו העמקת המיתון כפועל יוצא של מחסור באשראי וחוסר אפשרות וסמכות אמיתית של הבנק האירופאי המרכזי לפתור בעיות אלו בניגוד לסמכויות שישנן בידי הפד.

ומה עם החשש להתפתחויות במישור האיראני?

אין לי כוונה להרחיב יותר מדי בנושא זה, הספקולציות הן רבות ודומה כי איש אינו יודע באמת מה יהיה.

אף שהאופציה הצבאית היא על השולחן אני מתקשה לראות כיצד מטוסים ישראלים תוקפים באיראן בלא הסכמה אמריקאית , הסכמה כזו דרושה לא רק מהבחינה הפוליטית, אלא כפקטור של השליטה האמריקאית  בשמי המפרץ הפרסי.

יחד עם זאת  רוחות מלחמה אמיתיות או מדומות עלולות  לגרור עלייה במחירי הסחורות ובראש ובראשונה מחירי הנפט הגולמי, מה שעלול לגרור עלייה בעלויות ייצור של שורת מוצרים ארוכה ובעקבות זאת העמקה של המיתון באירופה .

ואי אפשר בלי לקחים ותובנות לישראל.

מדינת ישראל אינה יכולה להתעלם מהתובנות המוצגות לה בדוח קרן המטבע הבינלאומית.

ראשית מדינת ישראל צריכה להפסיק לאלתר את תשלומי ההעברה למשפחות ברוכות ילדים.

שנית המדינה צריכה לעשות כל שאפשר  כדי להגדיל את מעגל התעסוקה במגזר החרדי והמגזר הערבי  והדרך לכך עוברת דרך נושא החינוך כפי שפרטתי במאמר כמה תובנות ממשבר החוב האירופי והערת אזהרה לישראל.

שלישית המדינה צריכה להמשיך בצורה מושכלת בהפרטה  של חברות ממשלתיות ובראש ובראשונה חברת רכבת ישראל וחברת החשמל.

הפרטה כאמור יכולה להיות לטעמי רק בשילוב ועדי העובדים של חברות אלו, גם לאלו ייפול בסופו של דבר האסימון, כי אם לא ישתפו פעולה אזי הפתרון יהיה בצורה שבוצעה בחברת אל על , קרי מינוי כונס נכסים והפעלת החברות באמצעותו דרך בית המשפט לרבות פיטורי כוח אדם או בהתייחס לרכבת ישראל- השבתה של החברה.

ולסיום ש/וב כפי שכתבתי לעיל במאמר קודם – המדינה חייבת להשקיע בנושאי החינוך במגזר הערבי והחרדי ולחייב את המגזר החרדי בלימודי ליבה , כאשר סירוב של המגזר החרדי להשקיע בלימודי ליבה יוביל לקיצוץ בכל תקציבי החינוך של מגזר זה.

אם לא נשכיל לבצע את השינויים המואים עתה המדינה תמצא את עצמה בעוד 2 עשורים לפני פי פחת בדומה ליוון אך , להבדיל אף מדינה אחרת לא תזנק לחלץ את ישראל ממצבה גם לא במתכונת של יוון.

מה לא נכתב על משבר החוב האירופאי.

השונות בין ארצות הברית ובין אירופה, שניסתה באמצעות הקמת גוש האירו ליצור משקל נגדי לזה של הדולר , אך התעלמה מהשונות הרבה בין עמי אירופה – הלאומיות המדינתית (גם במדינות אזרחיות דוגמת צרפת ) ההבדלי ההשקפות בין צפון היבשת לדרומה וכו’.

משבר מדינות ה- PIIGS  מדגים זאת יותר מכל ויוון היא הדוגמה הבולטת לכך. מדינה שנכנסה במרמה לאיחוד האירופי ורימתה את  ראשי גוש האירו בסיוע אחד מבנקי ההשקעות הגדולים בעולם כדי להיכנס לגוש האירו, מדברת עתה על כבודה?

השאלה המרחפת באוויר שהיא תולדה של משבר הסאב פריים, היא – האם יציאה של יוון מחוץ לגוש האירו (להבדיל מהאיחוד האירופי) תוביל למפולת בכל השווקים הפיננסים בעולם בדומה למה שקרה בעקבות קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, או שהשווקים הפנימו והכילו למעשה את המצב והם נכונים להפסדים שיגרמו בעקבות פשיטת רגל כזו?

על מנת לענות תשובה לשאלה האמורה ראשית עלינו לענות לשאלה האמנם גורלה של יוון הוא להגיע לפשיטת רגל?

ראשית צריך להבחין בין פשיטת רגל מסודרת או פשיטת רגל המתעלמת לחלוטין מכל האירועים והסביבה האירופאית.

פשיטת רגל מסודרת היא בעצם הסדר חובות הכולל את יציאתה של יוון אל מחוץ לגוש האירו ושיקום הכלכלה היוונית במסגרת האיחוד האירופי בסיוע קרן המטבע .

להבדיל פשיטת רגל בלתי מסודרת משמעה המעשי חדלות פירעון כוללת של יוון , הלאמה של הבנקים היוונים (אשר קודם לכן תבוא פשיטת רגל שלהם) וכניסה של יוון למיתון עמוק וקשה אשר יכלול אבטלה בשיעורים שטרם הכרנו במדינות המערב (להערכה שלי אבטלה רשמית של לפחות 30% בדומה למקדוניה).

מה עומד מאחרי האינטרסים האירופאים השונים ביחס ליוון.

כבר לפני מספר חודשים עמדתי על כך שישנם הבדלי אינטרסים עמוקים בין 2 המדינות המנהיגות את גוש האירו , קרי; גרמניה וצרפת, ההבדלים נעוצים באינטרס הפוליטי של כל אחד מ- 2 המנהיגים, סרקוזי ואנגלה מרקל.

ראשית סרקוזי, אשר עומד בחודש אפריל לבחירה מחודשת לתפקיד נשיא צרפת.

נתונים הנוגעים לצרפת מצביעים על אבטלה גדלה והולכת (נכון לעת הזו 9.7% ) , ירידה בדרוג החוב הצרפתי מדירוג מושלם לדירוג שני ברמתו, והכבדה שהיא בעצם לב הענין הנוגעת לשיעור ההחזקה הכבד של בנקים צרפתיים באג”ח יווניות. נפילה יוונית בשלב זה עלולה לגרור את הבנקים הצרפתיים להפסדים כבדים ולהכביד בצורה חדה על כלכלתה של צרפת הסובלת כבר עתה מהאטה בפעילות.ודרכה על כל פעילות העסקים הקטנים והבינוניים בצרפת אשר בתמצית יסבלו ממחנק אשראי כבד , פשיטות רגל וגידול חמור באבטלה .

לסרקוזי ברור כי פשיטת רגל יוונית באופן מיידי תוריד את סיכוייו להיבחר מחדש לרמה של ודאות סטטיסטית, כאשר הפער שיווצר בינו ובין מועמד הסוציאליסטים פרנסואה הולנד , יכול להוביל אף לתבוסה בסיבוב הראשון בבחירות,  מכאן האינטרס הצרפתי שאנו למדים עליו מדי יום מחדש ולפיו על מנהיגי גוש האירו לאשר את חבילת הסיוע ליוון .

אלו אינן צרותיו היחידות של סרקוזי , אך לצורך מאמר זה אסתפק בכך

מנגד עומדת אנגלה מרקל.

כלכלתה של גרמניה היא הכלכלה היציבה ביותר באיחוד האירופאי וממילא גם בגוש האירו (כזכור אין חפיפה בין השניים). למרות התכווצותה של כלכלה זו בשיעור מתון של 0.2% ברבעון האחרון (שמשמעותה המעשית היא גידול גם אם מתון באבטלה ומעשית ירידה בצמיחה), מדובר בכלכלה יציבה אשר יכולה להתגבר כמעט ללא קושי על משבר החוב היווני , זאת למרות העובדה כי בנקים גרמניים לא מעטים מחזיקים בשיעור גדול של אג”ח יווני.

מה שמרקל אומרת באופן מעשי הוא כי אין לה אמונה ביכולתם של היוונים לעמוד בתוכנית החילוץ של הממשלה היוונית, למרות שאושרה על ידי הפרלמנט היווני , זאת לאור הזיכרון הקרוב על ההונאה הגדולה שיוון הונתה את גוש האירו כאמור לעיל.

בתחילת המשבר הייתה למרקל נכונות לבוא לקראתה של יוון, אך בחירות משנה שנערכו בגרמניה וסקרי  דעת קהל , שם הביאו את מרקל להבנה כי אם היא חפצה לשרוד פוליטית, עליה לשנות כוון, וכך היא נוהגת , כאשר אנו יכולים להעריך כי במקום תמיכה בקרן החילוץ האירופאית גרמניה בראשותה של מרקל מעדיפה להזרים את הכספים ישירות לבנקים הגרמניים ולחלץ אותם במקום לחלץ את יוון, (ראינו בעבר כיצד גרמניה עושה זאת במתכונת מצומצמת יותר ביחס למפעלי אופל של ג’נרל מוטורס בגרמניה ).

יתר על כן ההפגנות האלימות ביוון מביאות את מרקל וככל הנראה לא רק אותה להערכה כי בעצם שום דבר לא השתנה באמת ביוון וכי היוונים מבקשים בעצם להמשיך בחיים הטובים בלי לעבוד כאשר הגרמנים נושאים אותם על גבם.

מכאן גם חילוקי הדעות הברורים בין סרקוזי ובין מרקל .

אז מה יהיה?

ההערכה שלי היא כי בסופו של דבר יוון  תצא אל מחוץ לגוש האירו  בין בעצמה ובין אם בעידוד מדינות גוש האירו האחרות ותנסה להשתקם מחוץ לגוש בסיוע של קרן המטבע הבינלאומית, ואולי מדינות תורמות של האיחוד אך בלי מחויבות למגבלות התקציביות הנוקשות של גוש האירו.

יתכן ובדרך עד חודש מרץ קודם ליציאה כאמור היא תקבל סיוע חלקי מגוש האירו שיאפשר לה לצוף מעל פני המים אך לא יותר מכך.

להערכתי לאחר יוני  2012 (לאחר הסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת) נראה התדרדרות נוספת במצבה של יוון , התרדרות  שבסיומה יוון תימצא מחוץ לגוש האירו עם “דרכמה חדשה”.

מה יהיה מצבן של שאר מדינות ה- PIIGS ? יתכן ובעקבות יציאה של יוון אל מחוץ לגוש האירו יקל על קרן החילוץ האירופאית לסייע בידן במיוחד כאשר ישנם סימנים כי כלכלת ספרד (הרביעית בגודלה בגוש האירו) עלולה להתאושש בשנת 2013 , כאשר את ספרד לא ניתן להוציא אל מחוץ לגוש האירו.

ומעבר לים

האמריקאים בוחנים כל העת את מצבה של אירופה וההשלכות על כלכלתה של ארצות ההברית, כאשר אובמה חושש כי משבר החוב האירופי ישפיע גם על כלכלתה של ארצות הברית בתקופה קריטית לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר 2012.

על ניהול משבר החוב בגוש האירו.

כתבנו על כך בעבר בעקבות פרשת ליהמן ברדרס, וחוסר היכולת  של מנהיגים פוליטים וכלכליים  לאמוד את ההשלכות הפסיכולוגיות של החלטותיהם, על ציבור האזרחים והמשקיעים.

אין ספק כי המשבר נוהל מתחילתו במשקפיים קצרות ראייה.  למרות ההסתבכות של המשבר עתה, דומה כי המדינות המנהלות את המשבר גרמניה וצרפת יכולות להביא לפשיטת רגל מסודרת של יוון כאשר במקביל הן מפגינות תמיכה וגב כלכלי לפורטוגל אירלנד וספרד (שלא ביקשה למעשה כל סיוע במהלך המשבר).

אם צרפת וגרמניה לא ישכילו למנוע פשיטת רגל בלתי מבוקרת של יוון , אזי בנוסף להשלכות החברתיות (ראו את המתרחש ביוון עתה) החמורות הטמונות במצב הנגזר מהמיתון והאבטלה הכבדים , יעמוד גוש האירו בפני משבר של הבנקים הגדולים ביבשת שנגזרותיו יהיו העמקת המיתון כפועל יוצא של מחסור באשראי וחוסר אפשרות וסמכות אמיתית של הבנק האירופאי המרכזי לפתור בעיות אלו בניגוד לסמכויות שישנן בידי הפד.

ומה עם החשש להתפתחויות במישור האיראני?

אין לי כוונה להרחיב יותר מדי בנושא זה, הספקולציות הן רבות ודומה כי איש אינו יודע באמת מה יהיה.

אף שהאופציה הצבאית היא על השולחן אני מתקשה לראות כיצד מטוסים ישראלים תוקפים באיראן בלא הסכמה אמריקאית , הסכמה כזו דרושה לא רק מהבחינה הפוליטית, אלא כפקטור של השליטה האמריקאית  בשמי המפרץ הפרסי.

יחד עם זאת  רוחות מלחמה אמיתיות או מדומות עלולות  לגרור עלייה במחירי הסחורות ובראש ובראשונה מחירי הנפט הגולמי, מה שעלול לגרור עלייה בעלויות ייצור של שורת מוצרים ארוכה ובעקבות זאת העמקה של המיתון באירופה .

ואי אפשר בלי לקחים ותובנות לישראל.

מדינת ישראל אינה יכולה להתעלם מהתובנות המוצגות לה בדוח קרן המטבע הבינלאומית.

ראשית מדינת ישראל צריכה להפסיק לאלתר את תשלומי ההעברה למשפחות ברוכות ילדים.

שנית המדינה צריכה לעשות כל שאפשר  כדי להגדיל את מעגל התעסוקה במגזר החרדי והמגזר הערבי  והדרך לכך עוברת דרך נושא החינוך כפי שפרטתי במאמר כמה תובנות ממשבר החוב האירופי והערת אזהרה לישראל.

שלישית המדינה צריכה להמשיך בצורה מושכלת בהפרטה  של חברות ממשלתיות ובראש ובראשונה חברת רכבת ישראל וחברת החשמל.

הפרטה כאמור יכולה להיות לטעמי רק בשילוב ועדי העובדים של חברות אלו, גם לאלו ייפול בסופו של דבר האסימון, כי אם לא ישתפו פעולה אזי הפתרון יהיה בצורה שבוצעה בחברת אל על , קרי מינוי כונס נכסים והפעלת החברות באמצעותו דרך בית המשפט לרבות פיטורי כוח אדם או בהתייחס לרכבת ישראל- השבתה של החברה.

ולסיום ש/וב כפי שכתבתי לעיל במאמר קודם – המדינה חייבת להשקיע בנושאי החינוך במגזר הערבי והחרדי ולחייב את המגזר החרדי בלימודי ליבה , כאשר סירוב של המגזר החרדי להשקיע בלימודי ליבה יוביל לקיצוץ בכל תקציבי החינוך של מגזר זה.

אם לא נשכיל לבצע את השינויים האמורים עתה המדינה תמצא את עצמה בעוד 2 עשורים לפני פי פחת בדומה ליוון אך , להבדיל אף מדינה אחרת לא תזנק לחלץ את ישראל ממצבה גם לא במתכונת של יוון.

המזרח התיכון- לפנינו תהליך מתמשך של איסלאמיזצייה גוברת ומוקצנת , כאשר שרשרת ההצלחות של האחים
המוסלמים כוללת בחובה לא רק את מצרים לבדה אלא גם את טוניסיה וסוריה בה קיבלה התנועה מומנטום עם השעייתה של סוריה מהליגה הערבית ועריקת אלפי חיילים מהצבא .הצלחת האיסלאם הקיצוני נמשכת גם בלוב (הנפת דגלי אל קאעידה לאחר נפילת קדאפי, החלת השריעה וביטול כל חקיקה נוגדת ) לאיסלאמיזציה זו תהיה  השפעה אפשרית על כל צפון אפריקה.

מצרים- נשלטת כיום על ידי מועצה צבאית , במקביל להכנות לקראת בחירות במצרים הן לנשיאות והן לפרלמנט המצרי. מאז המהפיכה שהביאה לסיום שלטונו של מובארכ במצרים הכוח העולה במדינה זו הוא כוחם של האחים המוסלמים. אלו שולטים בעצם ברחוב המצרי והשפעתם היא על כל מגזרי החיים במצרים. עדות להשפעתה הגוברת של תנועת האחים המוסלמים ניתן למצוא ב- 2 אירועים . הראשון שובו של השייח המטיף יוסוף אלקארדאווי מגלות בנסיכויות המפרץ . והשני כינוס ועידת ההתנגדות , שמשמעותה תמיכה בטרור סבה השתתפו גורמי טרור איסלאמיים מהמזרח התיכון לרבות גורמים התומכים בג’יהאד העולמי , גורמי חיזבאללה , חמאס וכיו”ב. מצרים הולכת איפה  לקראת איסלאמיזצייה גוברת , גם במחיר של התנגשויות עם הקופטים במדינה. השפעה זו תביא בעתיד להשלכות אנטי ישראליות ואנטי מערביות במדיניותה של מצרים, לרבות מעבר אמל”ח לרצועת עזה וסגירתה של תעלת סואץ למעבר ספינות קרב ישראליות ובתרחיש מסוים גם ספינות של ארצות הברית.

לוב- לוב היא מדינה המורכבת משבטים . ההפיכה נגד מועמר קדאפי הצליחה רק בגלל הסיוע של מדינות נאטו בכלל וקודם כל צרפת איטליה ובריטניה. למרות הסיוע שמדינות המערב / נאטו נתנו , השלטון המרכזי הלובי נחלש , כאשר חולשה זו תתן את האות לחדירה  של גורמים איסלאמים ובראשם תומכי אלקאעידה (ג’יהאד עולמי). כנגזרת של חוסר היציבות מצד אחד והלחצים האיסלאמים מצד שני לוב עלולה להפוך במהרה למוקד של ארגוני טרור בעלי אוריינטציה של ג’יהאד עולמי כפי שנכתב על ידי בסקירה נפרדת.

מוקד כאמור יכול לנסות ולקדם פיגועים נגד מטרות ימיות באגן הים התיכון וכן לתכנן ולהוציא לפועל פיגועים נגד מטרות מערביות בעיקר  של איטליה , ספרד וצרפת.

ארצות המגרב והסהל הצפון אפריקאי- האיסלאמזייה הגוברת בארצות צפון אפריקה חדרה גם לטוניסיה שעברה ממשטר חילוני למשטר איסלאמי. במצב הנוכחי ישנו מאבק בין 2 זרמים של האיסלאם האחד קיצוני המבקש להחיל את חוקי השריעה והשני נחשב מתון יותר.

עליית האיסלאם הקיצוני בלוב בצרוף לעלייה החדה בכוחם של האחים המוסלמים במצרים , כאשר בסהל האפריקאי פועלים גורמי ג’יהאד עולמי, עלולה לתת  את אותותיה כבר במהלך 2012 – 2013 וטוניסייה תעבור להשפעה איסלאמית חזקה עד קיצונית.

להצלחת המפלגות האיסלאמיסטיות עלולה להיות השפעה חדה גם על אלג’ירייה בה השלטון הצבאי סילק בעבר את המפלגה האיסלאמית שזכתה בשעתו בבחירות.

בל נשכח כי ארגוני הגיהאד העולמי הפועלים באפריקה החלו את פעילותם בעקבות מלחמת האזרחים באלג’ירייה ואנו צפויים איפה ללחצים גוברים של האיסלאם הקיצוני על המשטר באלג’ירייה .

כל המרכיבים האמורים מובילים להערכה כי צפון אפריקה תהפוך לארץ מקלט עבור ארגוני טרור של הג’יהאד העולמי, כאשר פליטים ממדינות אלו עלולים לבצע פיגועים במדינות המערב אליהן יהגרו ובראש ובראשונה ספרד איטליה צרפת וכן סיוע לפעילים איסלאמים קיצוניים בבריטנייה.

אזחע- החמאס שאיבד את המקלט בו שהה בדמשק בעקבות ארועי הדמים בסוריה, מקבל עידוד וחיזוק מגורמי האחים המוסלמים במצרים (החמאס היא תנועה השייכת לאחים המוסלמים) וככל שחאלד משעל יקבע שם את מקום מושבו הדבר יהווה סימן נוסף להתחזקות האחים המוסלמים במדינה זו. מעבר לאמור התחזקות האחים המוסלמים ושיתופם בשלטון אם יערכו בחירות במצרים, עלולה להביא להסרת המחיצות והבידול בין מצרים לאזחע ולזרימה של אמל”ח דרך מצרים לרצועה כאשר אין בידי ישראל כל אמצעי ממשי שיכול  למנוע  זרימה זו, לרבות אמל”ח שננטש על ידי צבא לוב במהלך מלחמת האזרחים שם ונעלם בדגש על אמצעי נ”מ שונים שיכולים לסכן את ביטחון התעופה הצבאית והאזרחית .

איוש- המשך דרכה של הרשות הפלשתינית בראשותו של אבו מאזן אינו ברור.

נקודת המוצא שלי היא כי המשך שלטונו של אבו מאזן מוגבל בזמן, ולא ברור כלל ועיקר אם הרשות נערכת ליום שלאחרי.

אין ספק כי החמאס הנהנה מפופולריות גדולה ינסה לשוב לשלטון גם באיוש הסכם פיוס בין 2 הארגונים יסלול למעשה את הדרך לתפיסתה מחודשת של השלטון על ידי החמאס (נכון לעת הזו ומאז ההפיכה ברצועת עזה החמאס הוצא אל מחוץ לחוק באיו”ש).

סוריה – ישנם יותר ויותר סימנים מעידים לפיהם האחים המוסלמים הם מובילי המהפיכה בסוריה. ראשית העובדה כי החמאס שנאלץ לעזוב את דמשק עקב סירובו לגנות את ההתקוממות שם, זאת למרות קריאתה של טהרן כי החמאס יעשה כן ולמרות אובדן תמיכה כספית מטהרן כמו גם מפקדת החוץ של הארגון.

הסימן השני נוגע לתפקידה של קטאר בהשעייתה של סוריה מהליגה הערבית. צריך לזכור כי קטאר היא התומכת הגדולה ביותר של האחים המוסלמים ורשת אלג’זירה שהיא תומכת מובהקת של האחים המוסלמים הוקמה דווקא שם בקטאר.

ככל שמשטר אסד יפול והאחים המוסלמים יעלו בדמשק כי אז נמצא שהחלופה אינה טובה בהרבה מזו שקדמה לה . מי שמצפה לניתוק קשרים מיידי בין סוריה והחיזבאללה עלול להתאכזב, ולהערכתי עלול להיות מופתע  ממידת שיתוף הפעולה שתהיה בבוא היום, וניתן היה לראות ניצנים לכך באותה ועידת טרור שאורגנה על ידי האחים המוסלמים במצרים ביולי 2011.

לבנון- האחיזה האיראנית בלבנון הוגברה כאשר  החיזבאללה שולט למעשה במדינה ואין שום כוח אמיתי מולו ואם יתייצב כוח כזה הוא יוכרע במהירות.

לחיזבאללה נוח מאוד שלבנון מצטיירת כמדינה דמוקרטית כאשר הוא שולט בה למעשה .

העובדה כי נסראללה משמיע איומים כלפי ישראל בהקשר האיראני מצביעה עליו כמי שמנהל למעשה את מדיניותה של לבנון. יחד עם זאת מלחמה נוספת עלולה להיות בעוכרי החיזבאללה .

 טורקיה- הרואה עצמה כמעצמה אזורית, מבקשת למעשה לממש את כוחה הצבאי והפוליטי .

הנושא הראשון המטריד את טורקיה (מבלי להתייחס לבעיה הכורדית במזרחה של המדינה) נוגע לקידוחי הנפט והגז המתבצעים בים התיכון חלקם בים האגאי וחלקם בבלוק 12 של קפריסין.

טורקיה מבקשת לנגוס חלק בגילויי הנפט והגז (בקפריסין בשם המיעוט הטורקי באי) ולשם כך משמיעה איומים שונים בהקשר לקידוחים אלו.

יכולתה של טורקיה להתנהל כאמור בולטת לאור החולשה הפוליטית של האיחוד האירופי (זה המסרב לקבלה לשורותיו), חולשה הנובעת בין השאר ממשבר החובות של גוש האירו בתוך האיחוד. ובנוסף הצורך האמריקאי בטורקיה לשם הפעלת בסיס האוויר הקדמי של נאטו  באינצ’רליק והצבת מכ”ם ייעודי לגילוי טילים מאיראן.

טורקיה מבקשת לתרגם את כוחה גם בהשפעה על המיעוט הטורקי בגרמניה ורמז לכך היו דבריו של ארדואן בביקורו שם , דברים שניתן לפרשם גם כרמז להתערבות פוליטית אפשרית בנעשה בגרמניה.

במצב דברים זה פעילותה של טורקיה עלולה לתרום לחוסר יציבות באגן המזרחי של הים התיכון.

המפרץ הפרסי

עיראק- יציאת כוחות ארצות הברית מעיראק תגרור אחריה בהכרח מצד אחד את פעילותם של גורמי טרור סונים המזוהים עם הג’יהאד העולמי.  ומצד שני את פעילותה של איראן בניסיון להגביר את השפעתה במדינה זו באמצעות המילציות השיעיות הפועלות שם.

איראן- באיראן מתרחשים מספר תהליכים. התהליך הראשון נוגע למאבק פוליטי פנימי בין הנשיא אחמדיניגאד לבין המנהיגות הדתית לרבות חמינאי .  במסגרת מאבק זה יש לתוכנית הגרעין האיראנית אבות רבים.

היחידה הצבאית השולטת בתוכנית הגרעין היא זו של משמרות המהפיכה הנחשבים למיליטנטים  וכוללים אלמנטים הנאמנים לאייטולות.

גם תוך כדי המאבק הפנימי האמור, איראן אינה מרפה ולו במעט מנחישותה להשיג נשק גרעיני. ההערכה האיראנית היא כי המערב לא יפעל נגדה באמצעים צבאיים, כאשר על פי אותה הערכה הדיון בישראל נועד להפעיל לחץ על המערב לפעול נגד איראן.

הנחישות להשגת נשק גרעיני והעמדה האיראנית ניזונה גם מהמטריה הרוסית / סינית הפרושה מעל איראן.

נחישותה זו של איראן מונעת על ידי ההכרה לפיה ביום בו בידי איראן תהיה פצצה גרעינית מאזן הכוחות ישתנה לא רק בהקשר הישראלי אלא גם יהיה זעזוע בהקשר האירופאי והגלובלי וזאת לנוכח אמצעי שיגור ארוכי טווח שבידי איראן. ניתן לומר כי האיראנים יעתיקו למזרח התיכון מודל צפון קוריאני משוכלל ומסוכן הרבה יותר.

במקביל איראן פועלת להגברת השפעתה במזרח התיכון בכלל ובמפרץ הפרסי במיוחד . חלק מפעולות איראן באות על מנת להגביר את השפעתה במצרים שלאחר עידן מובארכ, חלקן בהגברת כוחו של החיזבאללה (בעיקר כוחו הצבאי לאחר שהחיזבאללה השתלט למעשה על לבנון) ויכולתו לשמש כזרועה הארוכה של איראן באגן הים התיכון.

ניתן להעריך כי איראן מכינה עצמה ליום שלאחר פינוי כוחות ארצות הברית מעיראק, כאשר המטרה הראשונה העומדת בפניה היא העצמת השפעתה על עיראק השיעית תוך איום מחודש על היציבות בכווית , ולאחר מכן ליבוי מחדש של הלהבות בבחריין בה יש אוכלוסייה שיעית גדולה במיוחד.

מעבר לכך איראן מתכוונת למלא את החלל שלאחר פינוי כוחות הברית מעיראק באופן בו איראן תוכל להכתיב את מדיניותה בכל הנוגע ליצוא נפט מאזור זה. האיום האיראני כולל בחובו במיוחד את ערב הסעודית וכווית ולמעשה איום על עתודות הנפט העיקריות של המערב. ככל שתרחיש זה יתממש אנו צפויים לראות זינוק חד במחירו של הנפט הגולמי.

האיחוד האירופי

שיקום כלכלת אירופה מהמיתון העמוק בו היא נמצאת עלול לעבור טלטלה ככל שאירופה תמצא מולה טרור של ג’יהאד עולמי, אשר מקורו בצפון אפריקה , אך יש לו שלוחות באירופה עצמה.

צרפת- אחד ההיבטים הבולטים בתחום החברתי הם הקשרים בין מהגרים צפון אפריקאים למדינות המוצא שלהם. ככל שבמדינות המוצא האיסלאם הקיצוני יקבל דחיפה ותאוצה כך אנו עלולים לראות הקצנה בקרב המיעוט המוסלמי בצרפת, מיעוט אשר רובו נמצא בתחתית הסולם החברתי בצרפת והתפרצויות אלימות שלו נחזו מדי פעם.

יתכן בהחלט כי ארגוני הג’יהאד העולמי , החודרים מהסהל האפריקאי ומתחזקים כיום בצפון אפריקה ינסו לגייס לשורותיהם בני מהגרים לצרפת במטרה להפעילם כנגד מטרות צרפתיות בדומה למודל שנמצא בבריטניה.

ספרד- ספרד סובלת מזה כמה וכמה שנים מאבטלה בשיעור דו סיפרתי. לאחרונה נמדדה בספרד אבטלה אפקטיבית העולה על 35% ואבטלה רשמית של 22%.

שיעור אבטלה כאמור גוזר בעיות חברתיות עמוקות בספרד, זאת במיוחד כאשר לבעיית האבטלה מוסיפים את השיעור הגבוה במיוחד של עובדים זרים בלתי חוקיים , חלקם הגיעו כפליטים וחלקם פשוט  מהגרי עבודה מאפריקה בכלל ומאזורי המגרב במיוחד.

ספרד היוותה בעבר יעד לפיגועי טרור של הג’יהאד העולמי ובהחלט תמשיך להיות יעד כזה גם בעתיד במיוחד לאור ההגירה הבלתי חוקית אליה כאמור לעיל.

הפועל היוצא יכול להיות קיטוב בחברה הספרדית לרבות עלייה מחודשת של מפלגה ימנית דוגמת זו שהעלתה בשעתו את הרודן פרנקו לשלטון.

איטליה המשמשת יעד לפליטים מלוב עלולה להוות גם היא יעד לפיגועי טרור כמי שנטלה חלק בתקיפת משטרו של קדאפי.

גרמניה- אוכלוסייתה של מדינה זו מזדקנת והולכת (בדומה למדינות אירואיות מערביות רבות) התוצאה היא השענות גדלה והולכת של התעשייה הגרמנית על מהגרים זרים בין אם ממזרח אירופה ובין אם מטורקיה.

הגירה זו הביאה את ראש ממשלת טורקיה ארדואן להתבטאויות הנמצאות על גבול ההתערבות הפוליטית בגרמניה. היא מעידה יותר מכל על עקב אכילס האירופאי המבקש לשמור על רמת חיים גבוהה ואך תוך השענות על כוח עבודה זר בעל משמעות בחיי מדינה זו.

תת היבשת ההודית ואסיה

פקיסטן אפגניסטן והודו – ככל שארצות הברית תסיג לחלוטין את כוחותיה מאפגניסטן , אנו צפויים לחזות בשובו של ארגון הטאליבן לשלטון באפגניסטן וזליגה של פעולותיו לתוככי פקיסטן לרבות איום על המשטר הדמוקרטי שם.

זליגה זו עלולה להביא לסיבוב נוסף של התנגשויות בין הודו לפקיסטן. כאשר מדובר ב- 2 מדינות בעלות נשק גרעיני אזי ניתן לומר כי פוטנציאל הנפיצות באזור זה דומה להר געש פעיל הנמצא על סף התפרצות כל העת.

צפון קוריאה- צפון קוריאה ממשיכה בפיתוחו של נשק גרעיני ובמקביל אמצעי שיגור ארוכי טווח, התוצאה היא איום ישיר על אינטרסים מערביים ראשית של דרום קוריאה ויפן אך צריך לזכור כי הטילים ארוכי הטווח של צפון קוריאה מסוגלים להגיע גם לחלק מארצות הברית . בהתאם מדיניות הסחטנות של צפון קוריאה ( מזון תמורת שקט) תימשך . בד בבד יתכן בצפון קוריאה תהליך של חילופים בהנהגת השלטון, חילופים שיצביעו לאן צפון קוריאה תלך בשנים הבאות.

המעצמות הצבאיות הגדולות

סין –  היא אחת הכלכלות המובילות בעולם.  לאיש אין ספק כי סין היא מעצמת על .

למרות שעד עתה סין מיעטה להתערב בסכסוך המזרח תיכוני, אנו רואים כיצד האינטרסים הסינים מכתיבים פרישת מטריה מסויימת נגד  סנקציות על איראן.

 אף שסין עצמה פעולת בצורה נמרצת וחדה לדכא את המיעוט המוסלמי בסין עצמה. סין ממשיכה ותמשיך לעשות מאמצים לסגור פערים שונים בנושאים טכנולוגים בינה ובין המערב , לא רק בנושאים כלכליים שהביאו מפעלים סינים לרכוש מפעלים פושטי רגל במערב אשר היעד העיקרי הייתה  טכנולוגיה תעשייתית מתקדמת (דוגמת הרכישה של וולבו ), אלא גם בנושאים אשר לסין אין גישה ישירה אליהם כמו נושאים הנוגעים לחקר החלל במיוחד אחר דחיית בקשתה של סין להצטרף לפרויקט תחנת החלל האמריקאית/ רוסית אירופית.

במצב זה סין תשמור על איזון ביחסיה עם המערב . איזון זה יכלול בחובו גם מגבלות עקיפות על המערב בכלל וארצות הברית בפרט , כאשר את המגבלה הנוגעת לסנקציות צריך לפרש כרצון להגביל את ההגמוניה האמריקאית במפרץ הפרסי ובמקביל להנות מנפט זול המיוצא מאיראן לסין , נפט שהתעשייה הסינית זקוקה לו .

בד בבד יש לראות את הסכסוך בים סין הדרומי כסכסוך בעל פוטנציאל הסלמה מהיר לאור העובדה כי סקרים שונים מצביעים על פוטנציאל גילוי נפט וגז בהיקפים הנאמדים בשיעור של 80% מעתודות הנפט של ערב הסעודית .

פוטנציאל ההסלמה נובע בעיקר משורת המדינות המסוכסכות סביב ים סין הדרומי ובהן כאמור סין, ויאטנאם , טאיוואן, תאילנד מאלזיה והפיליפינים. (  הים הסיני נמצא מדרום לסין, ומבחינה גאוגרפית הוא מהווה ים שולי של האוקיינוס השקט. לחופיו שוכנים וייטנאם וסין בצפון, מלזיה בדרום, פיליפינים וטייוואן במזרח ותאילנד במערב.

שטח הים עצמו, וכן חלק מהאיים הבלתי מיושבים בו, נמצאים במחלוקת בין מספר מדינות הטוענות לריבונות עליהם. המחלוקת מתבטאות גם בשמות השונים בהם מכונים הים והאיים שבו.)

רוסיה- צפויה עלייה מחודשת של פוטין לנשיאות. והתגברות המאבק הנוגע להגמוניה של מה שהרוסים מגדירים החצר האחורית שלהם , לרבות מאבק נגד הצבת טילים נגד טילים של ארצות הברית במדינות ברית ורשה לשעבר. צפויה איפה תמיכה רוסית בכל נושא החותר תחת ההשפעה המערבית בכלל והאמריקאית בפרט בתורכיה והמזרח התיכון . בל נתפלא אם רוסיה תציע לתורכיה סיוע ברכש צבאי, על מנת לכרסם בהשפעה של NATO  במדינה זו וביכולות הפריסה האמרקאיות באזורנו.  צריך לזכור כי לרוסיה בסיס צבאי בעיר טרטוס בסוריה ואנו צפויים לנוכחות גוברת של רוסיה בים התיכון. כמו גם נסיונות למכירה של אמל”ח צבאי והכל כדי להגדיל את השפעתה באזור זה.

ארצות הברית- הבחירות בארצות הברית במהלך 2012 יכתיבו חלק ניכר ממדיניות החוץ של המדינה , במובן של הקפאת מצב ובלי יוזמות מיוחדות העלולות לסבך את הממשל הנוכחי .  בל נתפלא אם יהיה עיכוב בהוצאת מלוא הכוחות האמריקאים מעיראק , על מנת שמדיניות הממשל לא תתפס כהפקרת הזירה לאיראנים.

למרות הדיבורים השונים על תקיפה של איראן , ספק בעיני אם ארצות הברית תפעל נגד איראן. צריך לזכור כי מהלך צבאי נגד איראן מחייב את הנשיא לקבל את אישור הקונגרס. ממילא כל אפשרות פעולה נגד איראן מחייבת אישור אמריקאי שכן ארצות הברית שולטת למעשה בשמיים הגובלים באיראן .

בריטניה- המשחקים האולימפיים בשנת 2012 צפויים למקד את תשומת ולאו דווקא בהיבט הספורטיבי , אלא גם מהכוון של איומי הטרור הן חיצוני והן פנימי.

נשאלת השאלה האם כפועל יוצא של המגבלות הנוגעות ליכולת הפעולה של ארצות הברית, באיראן ארצות הברית תצייד את בריטנייה באמל”ח מתאים ותאפשר לה לפעול כזרועה הארוכה , לרבות גבוי כבעלת בריתה בנאטו? תרחיש כזה מחייב תאום חשאי ומדויק לא רק עם בריטניה אלא גם עם מדינות נאטו נוספות וספק אם יוכל להתקיים.

לסיכום

נראה כי התהליכים המדיניים בעולם בכלל ובאזור הים התיכון בפרט עלולים להוביל לשורה של זעזועים במהלך שנת  2012  או בשנת 2013 , לרבות אירועי טרור שיצביעו יותר מכל על חולשת המערב בהתמודדותו עם איומים אלו.

האיום של טרור גרעיני עלול לעלות  לא רק מכוונה של איראן, אלא במקרה שארצות הברית תפנה את כוחותיה מאפגניסטן ואפשרות לפיה  ארגון הטאליבן עלול לערער את השלטון בפקיסטן השכנה.

היה והטרור של הג’יהאד העולמי יפרוץ עוד במהלך 2012 תהיה לו השפעה גם על מערכת הבחירות בארצות הברית .

ככל שהאחים המוסלמים יצליחו להפיל את משטר העלאווים בסוריה ולתפוס את השלטון שם, אזי המדינות הנתונות לשליטה של האחים המוסלמים עלולות להתפתות לשורה של מהלכים שיאיימו על יציבות האזור כולו.

להערכתי האישית גורמי אי היציבות הכוללים במזרח התיכון יתחדדו וילכו במהלך שנת 2012 וישפיעו בצורה שלילית על הכלכלה האירופאית והגלובלית.

סקירות נוספות קשורות:

טרור איסלאמי לקראת עליית מדרגה-

http://gizmoron.com/HE/2011/09/hebrew-%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%99%d7%a1%d7%9c%d7%90%d7%9e%d7%99-%e2%80%93-%d7%aa%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%a9-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%92%d7%94/

מצרים והאחים המוסלמים במבט על-

http://gizmoron.com/HE/2011/05/egypt-and-the-muslim-brotherhood-in-a-glance/

הכשל בכלכלה המצרית יוביל לעליית האחים המוסלמים-

http://gizmoron.com/HE/2011/05/the-foreseen-failure-of-the-egyptian-economy-will-lead-to-the-rise-of-the-muslim-brotherhood/

רצועת עזה על קצה המזלג-

http://gizmoron.com/HE/2011/07/hebrew-%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%a2%d7%aa-%d7%a2%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%a6%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%96%d7%9c%d7%92/

ברק אובמה תוצאות הרבעון השלישי של נשיאותו-

http://gizmoron.com/HE/2011/08/hebrew-%d7%91%d7%a8%d7%a7-%d7%90%d7%95%d7%91%d7%90%d7%9e%d7%94-%d7%aa%d7%95%d7%a6%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%a0/