האם ההיסטוריה תחזור על עצמה?
המפלגה הדמוקרטית נכנסה להלם אחרי תוצאות הבחירות, והסקרים שלא ניתחו נכון את עוצמת הזעם של הבוחרים הלבנים בעלי השכלה נמוכה במיוחד בתוך רצועת החלודה (חלקים מפנסילבניה מישיגן וויסקונסין ומינסוטה ) ואף שעד לרגעים אלו לא הוכרז הזוכה במישיגן , לטראמפ 290 אלקטורים מובטחים לעומת 232 לקלינטון.
בעקבות התבוסה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות שגררה עימה גם תבוסה בבחירות לסנאט , הודיעו הסנאטורים ברני סנדרס ואליזבת וורן על תמיכתם בחבר הקונגרס קית אליסון (מוסלמי שנולד כקתולי והתאסלם בזמן שהיה סטודנט באוניברסיטה) כמועמד לתפקיד יו”ר הועידה הדמוקרטית , תפקיד המהווה צומת מרכזי בגיבוש פעילותה של המפלגה .
הסנאטורית אליזבת וורן יחד עם ברני סנדרס מייצגים יותר מכל את האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית . אליזבת וורן (מסצ’וסטס) היא מרצה למשפטים לשעבר מאוניברסיטת הארווארד המחזיקה בסעות אולטרא ליברליות ואף שהצבעותיה בעבר היו עם הרוב התומך בישראל הרי מצביעיה קראו לה לא אחת להפסיק את התמיכה האמורה.
קיימת אפשרות של ממש כי בבחירות הבאות בשנת 2020 תתמודד אליזבת וורן כמועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות.
כדי להבין את מי ןמה הדעות של הקבוצה האולטרא ליברלית במפלגה הדמוקרטית צריך לבחון את ההיסטוריה הקצת יותר רחוקה.
האגף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית או אם תרצו בלשון אחרת השמאל הליברלי האמריקאי. זהו אותו שמאל שחלקו הקטן התנגד לפלישה לאפגניסטן לאחר מתקפת הטרור של ה- 11/9/2001 וחלק ניכר ממנו התנגד למלחמה בעיראק .
כדי להבין את האידאולוגיה של האגף הליברלי דמוקרטי אנו צריכים לחזור בזמן לראשית שנות ה- 70 של המאה ה- 20 . התקופה היא תקופת מלחמת וייאטנאם צעירים אמריקאים רבים נהרגים בארץ רחוקה ששליטיה מושחתים והמחאה נגד מלחמה זו צוברת תאוצה בכל ארצות הברית , כאשר רשתות הטלביזיה הגדולות שם מראות את המלחמה בעיינים שאינן אוהדות אותה וזאת בלשון המעטה. הימים הם גם ימי הנשיא הרפובליקן ריצ’ארד ניכסון שהיה ידוע בכינויו טריקי דיקי .
אחד הסנאטורים הדמוקרטים שנחשב לסמן השמאלי של המפלגה הדמוקרטית היה ג’ורג מקגוורן מדרום דקוטה. מקגוורן התנגד נמרצות למלחמת ויאטנאם עוד בתחילתה (שנות ה- 60 ) ובשנת 1972 נבחר למועמד הדמוקרטים לנשיאות. במקביל טריקי דיקי הלו הוא הנשיא ניכסון החל בתחבולות שנועדו להכשיל את המירוץ של מקגוורן לנשיאות( אף שכל הסקרים באותה עת צפו ניצחון מוחץ של ניכסון )התחבולה שהתפרסמה יותר מכל ידועה כפרשת ווטרגייט, אותה פריצה למשרדי הועידה הדמוקרטית במלון ווטרגייט בוושינגטון במטרה להטמין שם מכשירי האזנה זאת בגיבוי הנשיא וחבר יועציו בראשם ראש הסגל של הבית הלבן הולדמן.
מקגוורן ,כצפוי , הובס בבחירות לנשיאות , אמריקה הלכה ימינה ועל אף זאת בעת פלישת ארצות הברית לעיראק הביע אותו מקוורן את התנגדותו הנחרצת נגד מלחמה זו, ואף קרא להעמיד לדין את ג’ורג בוש הבן ואת סגנו דיק צ’ייני. לפני מערכת הבחירות ב 2008 העניק את תמיכתו לברק אובמה , שגם הוא כמו מקגוורן התנגד למלחמה (בניגוד לסנאטורית הילארי קלינטון שתמכה בה) ולמרות שביל קלינטון בתקופת נשיאותו מינה אותו לשגריר ליד מוסדות האום שעסקו בעינייני חקלאות ומזון.
המשבר הכלכלי של שנת 2008 הידוע כמשבר הסאב פריים הביא לנצחונו של אובמה והמפלגה הדמוקרטית בבחירות .
השבר העוטף את המפלגה הדמוקרטית בעקבות המפלה הנוכחית בבחירות (על אף העובדה כי במניין קולות הבוחרים המצטבר לקלינטון יתרון של כ- 2 מליון קולות !!!) יביא להערכתי לעלייה בכוחם של הליברלים במפלגה, כפי שהיה בבחירות 1972 . ברני סנדרס שהיה סנאטור עצמאי עד הפריימריס האחרונים ויחד עימו אליזבת וורן , נותנים את הטון במפלגה כאשר קבוצה זו היא בעצם הצד השני הקיצוני מול ארגון “מסיבת התה ” האולטרא שמרנית. זוהי קבוצה הנסמכת בעיקר על צעירים וקואליציה של מיעוטים.
ככל שקבוצה זו אכן תשתלט על המפלגה הדמוקרטית כך גדל הסיכוי שאחד ממנהיגי קבוצה זו יוביל את המפלגה בבחירות הבאות עוד 4 שנים והמועמדת לכך בראייתי היא אליזבת וורן. במקרה עזה וככל שמדיניותו הכלכלית של טראמפ תצליח לייצר מקומות עבודה נוספים והבחירות בארצות הברית הן קודם כל על תפקודה של הכלכלה, כי אז צפוי טראמפ לנצח גם בבחירות אלו ובהנחה שממשלו לא יתקל בבעיות אקוטיות עם קבוצות המיעוטים במדינה כפועל יוצא של מינויים דוגמת זה של סטיב בנון הנמנה עם הימין העמוק (כבר עתה ישנן קבוצות קיצוניות בארהב המתגאות כי הצליחו להכניס לבית הלבן “מישהו משלהן” ) או שרה פיילין הנמניית עם ארגון ”מסיבת התה”.
המבחן הראשון של קבוצה זו יהיה בבחירות הבאות לסנאט ולבית הנבחרים בשנת 2018 ( 1/3 מהסנאט וכל בית הנבחרים) ויכולתה של קבוצה זו להשיג רוב דמוקרטי בסנאט ).