כאשר אחד הקיסרים המופרעים בתולדות רומא , נירון ברח מעירו לאחר שהצית אותה, נעצר בדרך בריחתו על ידי חבורת אזרחים ששאלו אותו קוו ואדיס דומינו ? קרי אנה פניך מועדות חבר.

ובכן השאלה הניצבת לפני מנהיגי האיחוד האירופי בכלל וגוש האירו בפרט היא , אנה מועדות פניהם, קודם שאזרחי מדינותיהם מבעירים את הרחובות.

כתבתי כבר מספר פעמים עוד לפני כשנתיים עם תחילת משבר החוב באירופה, כי אירופה אינה דומה לארצות הברית, וזאת כפועל יוצא של האמנה שעל בסיסה הוקם גוש האירו, אמנת מסטריכט. כאשר במהלך התקופה שחלפה מנהיגי אירופה לא השכילו לשנות אמנה זו באופן שתתאים למצב שנוצר ובאופן שיאפשר גמישות תפעולית של הבנק האירופי.

גוש האירו אינו יכול להדפיס כספים במתכונת של ארצות הברית , קרי במילים מכובסות  ”הרחבה מוניטרית”. הורדת הריבית בגוש האירו היא בידי הנגיד (האיטלקי במוצאו) והורדה כזו אינה מעשה ידיו של אדם אחד במיוחד כאשר הכלכלה הגדולה באירופה היא גרמניה אותה מנהיגה אנגלה מרקל הדוגלת במשטר פיסקלי הדוק , אשר אינו מותיר מרחב כלשהו לגרעונות תקציביים עתירי ממון דוגמת תוכניות פנסיה מרחיבות או קיצור שבוע העבודה כפי שהבטיח הנשיא הצרפתי הנבחר  הולנד במסע הבחירות שלו.

נכון הוא כי יכולתו של נשיא צרפת להוציא לפועל את הבטחותיו תלויה לא מעט בתוצאות הבחירות ( בשיטה האזורית) שיערכו לפרלמנט הצרפתי, אך  הגישות שונות בין 2 המדינות יביאו בהכרח לשונות במדיניות הפנימית בכל מדינה וממילא לחוסר יכולת להגיע למדיניות מוניטרית מוסכמת בתוככי גוש האירו.

במקביל להתרחשויות בצרפת , אנו עדים לטרגדיה היוונית המתרחשת מול עיננו.

יוון שקיבלה מגוש האירו , מקרן המטבע הבינלאומית ומהבנקים באירופה סיוע בשווי מאות מליארדי אירו בין בצורת הזרמה כספית ובין בצורה של תספורות בהסכמה על האג”ח היווני (70% תספורת) עלולה לפרוש במהירות מגוש האירו (להבדיל מהאיחוד), כאשר כל הסיוע שניתן לה יתמסמס כלא היה.

במצב זה הכלכלה היוונית תמשיך לצלול במורד , תוך שחיקת  כספי היוונים וחסכונותיהם. במובנים רבים יוון תמצא עצמה בפני כאוס כלכלי קודם שתוכל להתחיל במסע ארוך לשיקום אולי בסיוע קרן המטבע הבינלאומית, ומטבע חדש ישן הדרכמה שיעבור סדרה של פיחותים עד התייצבותו.

מדובר במסע ארוך במיוחד אשר במהלכו האבטלה ביוון תמשיך לעלות (ובמקביל עלייה בכל הבעיות החברתיות הנגזרות מאבטלה כבדה) והפתרונים למצב יגיעו אם יוון תשכיל לנקוט מהלכים לעידוד השקעות חיצוניות במדינה ובלימה של בריחת כוח אדם מקצועי למדינות האיחוד האחרות.

אירועים אלו המתרחשים באופן סימולטני אל מול עיננו מצביעים על חולשתו הבסיסית  של גוש האירו ועל אפשרות ממשית לירידה בערכו של מטבע האירו , באופן שיגרור  הצבת סימני שאלה על המשך דרכו כפועל יוצא של תגובת שרשרת במדינות גוש האירו השונות ובראש ובראשונה מדינות ה- PIIGS  האחרות ובראשן אירלנד פורטוגל וספרד.

במצב זה חלק ממדינות גוש האירו עלולות למצוא עצמן לא רק בכאוס כלכלי כי עם כאוס חברתי הנגזר מהאבטלה הכבדה הבאה במצב של משבר כלכלי כבד.

כפי שכתבתי בפוסט קודם לפני מספר חודשים הפתרון טמון לא מעט ביכולתם של מניגי גוש האירו להתגבר על חילוקי הדעות הנוגעים לדרך פתרון המשבר על ידי שינוייה של אמנת מסטריכט וגיבוש מתכונת מוסכמת להרחבת המשמעת הפיסקלית מצד אחד וגימישות בסמכויות הבנק האירופאי להרחבה מוניטרית מסוימת, כל זאת על ידי יצירת מרחב אירו חדש , עם כללים חדשים ושער המרה חדש שיאפר צמיחה כלכלית מחודשת במדינות הגוש .

ואי אפשר בלי כמה מילים על הכלכלה הישראלית שעלולה להיפגע בצורה חדה מהמצב הכלכלי באירופה , כפועל יוצא של מיתון כלכלי וירידת רכו הצפויה של האירו, כאשר הממשלה מחויבת בנקיטת אמצעים שיאפשרו הזרמה כספית (באמצעות המדען הראשי) למחקר ופיתוח של תעשיית ההיי טק והביומד שצריכים להוביל את המשק הישראלי לחוף מבטחים.

ככל שהממשלה לא תשכיל לנקוט באמצעים מקדימים למניעת התדרדרותו של המשק הישראלי, כולל קיצוץ בתקציבי  העברה ,חיסול התמיכה בתלמידי הישיבות החרדיות  וכספים המושקעים בהתנחלויות מעבר לקו הירוק , אזי אחוז האבטלה הנמוך בו התגאו קברניטי המשק הישראלי רק לפני מספר חודשים עלול להתגלות כפטה מורגנה / חזיון תעתועים , ומדינת ישראל תמצא עצמה עם אחוזי אבטלה בשיעורים שלמעלה מ- 8%.