יעקב פרי היה ראש שירות ביטחון כללי מוערך ,  איש כריזמטי מאין כמוהו.

ומיד בתחילת דרכו לאחר הפרישה מתפקידו הוא מונה למנכ”ל חברת סלקום שהייתה בתחילת דרכה סבלה מתקלה מג’ורית ולמרות זאת תחת ניהולו הפכה לחברת הסלולר הגדולה בישראל, מאז מונה למספר תפקידים, אשר בצידם ממון רב.

הפנסיה של יעקב פרי אינה נמדדת כלל בהשוואה לשכר הכולל אותו הוא מקבל בתפקידיו הרבים.

ובכן מי שבוחן את אמירתו של מר פרי יכול לחשוב כי הדברים נולדו סתם כך בלי בסיס  מתוך קנאה גרידא בהצלחתם של אחרים ואני מבקש לאזן את התמונה ולהביא כמה היבטים אחרים שהובילו הן למחאה והתמקדותה בחוסר השוויון שפרי מכנה אותו שנאה לעשירים.

ראשית צריך לזכור כי המדיניות הכלכלית הנוכחית לא החלה רק בכהונתו זו של ראש הממשלה , אלא היא בעצם המשך ישיר למדיניות הכלכלית שהונהגה על ידי נתנייהו בעת שכיהן כשר האוצר.

מדיניותו הכלכלית של נתנייהו היא מדיניות כלכלית שמרנית ויש לומר תאצ’ריסטית (על שמה של ראש ממשלת בריטניה לשעבר- אשת הברזל מרגרט תאצ’ר)כללה בחובה הפרטות רבות בכללן של חברות ממשלתיות אך בנוסף מספר הפרטות בעייתיות ובכללן רפורמת בכר שהעבירה
את ניהול חסכונות הציבור מידי הבנקים לידי בתי השקעות וחברות ביטוח.

במקביל הופרטו שירותי רפואה והועלו מיסים עקיפים דוגמת המע”מ על המים שלא היה קיים קודם להגמת תאגידי המים  והציבור שביקש לשמור על השירותים אותם הוא מקבל נאלץ להוציא מכיסו ממון רב כדי לשמור על אותה רמת שירותים שקיבל בעבר.

ולאן הלך הכסף? למספר חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה ונשלטות על ידי מי שמכונים בלשון העממית טייקונים, אלו שולטים במספר חברות ציבוריות ובכללן לדוגמה חב’ דלק נדל”ן חב’ הפניקס, חברות הביטוח כלל ,הראל מנורה, החברה לישראל ובנק מזרחי טפחות  איי. די. בי יסקונט השקעות ומשפחות שונות שעל חלקן אנו שומעים ועל חלקן איש לא שמע (כמו משפחת לבנת , ומשפחת דנקנר, ומשפחת ורטהיים ומשפחת עופר וכו’ ) . חברות אלו נשלטות אך אינה בבעלות מלאה של הטייקונים.

למרות זאת הטייקונים, עושים בתוך חברות אלו כבתוך שלהם, משל החברות היו רכושם הפרטי, הן בהיבטים של חלוקת דיבידנד, הן בהיבטים של חלוקת שכר למנהלי החברות האמורות והן בהיבטים של בונוסים למנהלי החברות.

כך פורסם לדוגמה, כי שכרו השנתי של מנכ”ל בנק מזרחי טפחות אלי יונס מסתכם בעשרות מליוני שקלים (כולל הבונוסים), וגם מר פרי אינו נמנה עם המקופחים בשים לב ששכרו כיו”ר ב- 60% משרה מונה 7 ספרות.

לפני למעלה משנה וחצי יצא קול  מחאה ציבורית רחבה על תאוות הבצע  של המנהלים בחברות הציבוריות אך איש לא האזין באמת לקולות שנשמעו  והמחאה מוסמסה בידי ראש הממשלה באמצעות ועדה שדנה ואחרי שסיימה כולם סברו כי הנושא נשכח, אלא שהוא לא נשכח ויתכן ואם מאן דהוא היה שומע את הקולות שנשמעו אז יתכן והוא היה משכיל להקדים רפואה למחאה הנשמעת עתה.

ובכן בעלי השליטה האמורים נהנים מכל אגורה שזורמת לקופה , אך מנגד הציבור שגם לו חלק בבעלות על אותן חברות, אינו נהנה מרווחי החברות שגם לו חלק בבעלות עליהן.

בקיצור הכסף מגיע לידיים מועטות , המנצלות פשוטו כמשמעו  את הציבור כדי שירכוש מניות , אגרות חוב וכיו”ב, אך מסתבר כי ביום פקודה חלק מאותם טייקונים אינם עומדים מאחרי גיוסי ההון באמצעות האג”חים ואינם מוכנים לערוב לפרעונן, כך בדלק נדל”ן וכך בחברת טאו. ובל נשכח כי בתי ההשקעות משקיעים בחברות של הטייקונים את כספו של האזרח איש המעמד הבינוני, ונראה לכולם כי יש בפנינו מעגל בו הנהנים היחידים הם אלו הקרובים לטייקונים.

האמור מצטבר לגלויים בעקבות מחאת הקוטג’ שבמהלכה הסתבר כי חב’ תנובה (אחד המונופולים החזקים במשק)העלתה בשרירות את מחירים של מוצרי החלב כדי להגדיל את ערכה של החברה מהר ככל האפשר  יתכן לקראת אקזיט אפשרי של הבעלים חברת אייפקס (שכידוע מחזיקה גם בבית ההשקעות פסגות) .

תחושת הציבור המכונה המעמד הבינוני היא כי הוא נושא בעיקר הנטל במדינה בה בשעה שיש כאלו המנצלים אותה ואותו במיוחד בין אם מדובר בגופים פוליטים כמו ש”ס והחרדים , ובין אם מדובר באנשים (הטייקונים) שנהנו ממדיניות ההפרטה של הממשלה.

לבסוף ישנו נושא שה”עשירים” אינם אוהבים לדבר עליו והוא נוגע למידת תרומתם לחברה .

מי שבוחן את התרומה של עשירי ארצות הברית לחברה ימצא כי היקף התרומות שלהם הוא גדול כמה וכמה מונים (באופן יחסי) מגודל התרומה של עשירי ישראל. ביל גייטס לדוגמה הקדיש את מרבית ההון שצבר מחברת מייקרוסופט לקרנות ציבוריות הפועלות לטובתה של החברה האמריקאית, כך גם וורן באפט הסבורים כי עליהם להחזיר את מרבית עושרם לחברה שאיפשרה להם לצבור את ההון שהגיעו אליו וכך רבים
טובים אחרים.

ואילו הטייקון הישראלי אוסף כסף במרכולים מהאזרחים הרוכשים אצלו כדי לתרום אותם לגופים שונים .

אז מר פרי – טול קורה מבין עיניך- לא מתפתחת כאן שנאת עשירים אלא מחאה נגד הדרך הצורה שהובילו מעטים השולטים בכלכלה הישראלית, להתעלם מהסביבה הקרובה אליהם בלא לתת את הדעת למצוקותיה, והרי אותה סביבה היא זו שמאפשרת את עושרם  של המעטים, אז תהיו קצת יותר צנועים, ודבר מאורחות חייכם לא יפגע , שכן הצדק לא צריך רק להיעשות אלא גם להיראות.