Economy Politics Social — 26 July 2011
<!--:en-->Experience brings wisdom<!--:--><!--:HE-->אין חכם כבעל ניסיון – מד”ש דרך שינוי ועד הגימלאים- הרצון לשינוי פוליטי<!--:-->

ההפגנות המתחוללות בימים אלו מובנות היטב לראש הממשלה   , שהרי מדיניותו הכלכלית התאצ’ריסטית , היא שהובילה את הליכוד לתבוסה המכאיבה בתולדותיו בשנת 2006.

מדובר היה במדיניות קשוחה של הפרטה של כל מה שזז במשק, הפרטה בלי חמלה לא רק של חברות ציבוריות כי אם של שירותים שונים שהמדינה נתנה.

אז גם אם יש לו בודל בדמותו של שר האוצר (בודל שרבים רואים בו גם פודל), עדין האחריות והידיים של ראש הממשלה

הפרטה זו שימשה ככר פורה לצמיחה פרועה של הטייקונים במשק הישראלי, שכן ההפרטה לא הביאה לתחרות כלשהי במשק, אלא העבירה את השליטה בנכסים לידי אותם טייקונים , הפרטה שבה נעשה שימוש בשיטת השקשוקה.

מטבע הלשון “הטייקונים” בא לעולם עוד קודם לכן, אך בתקופתו של  BB הוא הפך למושג שביטא יותר מכל את העברת הכלכלה הישראלית לידי מעטים שידם בכל לרבות בפוליטיקה ומושג נוסף שהוטבע באותם ימים היה שיטת השקשוקה, מטבע לשון של עו”ד כספי שהפך יותר מכל לביטוי המתאר את העברת הבעלות של נכסים בבעלות המדינה לדי הטיקונים (השימוש שנעשה בו באופן פומבי היה בעת מכירת חלקה של המדינה בחברת צים) במקביל לבעלויות הצולבות של מעטים האוחזים בכלכלה הישראלית מכל עבר ובעצם שואבים את כספו של האזרח איש המעמד הבינוני.

החל ממחירי מוצרי המזון במרכול השכונתי ועד קרן הפנסיה שלו, כך מייצרת נייר חדרה את הנייר של טיטולי האגיס הנמכרים בשופרסל אשר בבעלות משורשרת של נוחי דנקנר המחזיק באותה עת גם בחברת כלל ביטוח , המוכרת לציבור ביטוחי בריאות אבל גם מחזיקה חברת בת המנהלת את כספי הפנסיה של חלק מהציבור, כמובן שיש לחברה גם זרוע נדלנית בשם נכסים לבנין ועוד חברה בשם כור (מישהו זוכר פעם זו הייתה חברה הסתדרותית) וכמובן שישנה חברת סלקום גם היא בבעלותו ועוד היד נטויה.

הטיקונים השונים אלו שרוכשים חברות, מנפיקים גם אגרות חוב כדי לבצע את רכישותיהם , אך אבוי, . כך נמצא כי בעת שאילן בן דב מי שמחזיק את השליטה, בחברת פרטנר (אורנג’) אינו יכול לפרוע את האג”חים של חברת השקעות אחרת שבבעלותו הלו היא חברת טאו השקעות, ותשובה, כן זה השולט בחברות רבות במשק כמו גם הפניקס חברה לביטוח (זו המנהלת כספי פנסיה של אזרחים רבים ) וכן על נתח נכבד מקידוח תמר, אינו יכול לפרוע את חובותיה של חברת דלק נדל”ן שבשליטתו, אותה אותה חברה כמו חברות ציבוריות אחרות וכמו טאו, שמשקיעים מוסדיים המנהלים את כספי הפנסיה של הציבור השקיעו בה את כספי הציבור ובמיוחד חברת הפניקס שנמצאת כפי שציינתי בבעלות תשובה, אך זה כמובן לא ימנע ולא ידיר שינה מעיני אילן בן דב או מר תשובה, שהרי הם אינם שייכים למעמד הבינוני של המדינה, זה ששומר על המדינה, זה שמשלם את מיסיה, זה שרוכש בשופרסל וזה שכספי הפנסיה שלו משמשים למינוף עיסקאות של הטייקונים, והמדינה אינה אלונקה עליה פצוע, כפי שהתבטא ראש הממשלה לאחרונה.

המעמד הבינוני הוא הוא הרוב הדומם של המדינה. הוא הלשד של המדינה.

עתה אנו עדים להפגנות של מעמד זה, שכל רצונו הוא בהקלת העול הכלכלי במדינה “קשת עורף” כמו מדינת ישראל, קשת עורף משום שהיא רוויה בשסעים שונים, משום שיש לה משא בטחוני חיוני, כאשר הממסד הפוליטי אינו עושה דבר לשיפור איכות החיים של אותו מעמד בינוני.

המעמד הבינוני מייחל מזה שנים לשינוי הפוליטיקה המקומית הממוסדת , אותה פוליטיקה שעליה ניתן לומר כי ככל שהיא מתמשכת שנים רבות כך היא הופכת למושחתת לא רק מהבחינה המילולית של המילה , אלא מושחתת במובן של גסות התייחסותה לאזרח ורצונו באיכות חייים קצת יותר טובה.

אז כך היה לנו את ד”ש זכרונה לברכה של יגאל ידין וכמה אנשים טובים שייחלו באמת לשנוי פני הפוליטיקה הישראלית, אך כפי שעלו על הבמה הפוליטית כך נעלמו ממנה, וכך היה לנו את שינוי של טומי לפיד , אשר צמחה ופרחה באופוזיציה , אך מעת שנכנסה תחת אוהלו של הממסד הפוליטי, שכחה את ייעודה ואת הבטחותיה, ובאותה מהירות בה עלתה כך ירדה מהבמה הציבורית.

אך תקוותו של הרוב הדומם לא פחתה כהוא זה, והוא מייחל לשינוי פוליטי שיגשים את הבטחות הבחירות ויאפשר לו איכות חיים טובה יותר גם ויחד עם המשא הבטחוני בו נושא אותו ציבור, אם מדובר באפשרות של ממש לרכוש דירה במסגרת דיור בר השגה, ואפשרות לגמור את החודש בלי אובר דראפט, והפסקת ההפרטה של שירותים כמו שירותי בריאות , והפסקה של השתוללות המחירים בתחומים שונים.

דמות חדשה ומקובלת שתגיע ותבטיח את הדברים האמורים יחד עם מצע בטחוני מאוזן ותקווה לעתיד, תגרוף קולות רבים , ומנדטים בכנסת, והשאלה תהיה תמיד מה באמת יתבצע ?

מי שמחפש אישוש להערכה ימצא אותה בסקרים השונים המעניקים ליאיר לפיד  מנדטים רבים .

וכמו האמרה – גם המסע הארוך ביותר מתחיל בצעד קטן אחד שהחל לנגד עיננו במסע ההפגנה ביום שבת האחרון.

להערכתי מתוך מסע זה תצמח מפלגה/ רשימה פוליטית חדשה ונקייה שתרוץ בבחירות הבאות לכנסת. הצלחתה תלויה לא מעט בהעמדת דמות ציבורית נקייה בראשה, כפי שטומי לפיד ז”ל התייצב בראש רשימת שינוי .

Related Articles

Share

About Author

Gabriel

Gabriel Benami- LLB- University of Tel Aviv, LLM- University of Bar Ilan, MA (political science/national security) University of Haifa & The National Security College

(2) Readers Comments

  1. שלום גבי ,שלום לקוראים

    גבי נתת ניתוח עובדתי ממצה. כשהגעת לסיפא כאילו נגמרה לך ההקצאה של המילים. מה יאיר לפיד,מי יאיר לפיד,איזה סקר מטומטם או נשאלים לא ראויים? מה המצע שלו? מי חבריו לדרך? מר”צ? פליטי קדימה ?שאריות העבודה?קצת מכל דבר? לערבב בזהירות ובעדינות ולהוסיף תבלינים לפי הטעם…..
    הבעיה של מעמד הביניים זה ההדוניזם והחוסר אכפתיות. הרדיפה אחרי הכסף,ההשכלה,הטיולים למציאת העצמיות,התנפצות החלומות מול המציאות ולבסוף ההיסתגרות.
    הבעיה של מעמד הביניים היא התרסקות החינוך.איפה לומדים עוד אזרחות ומולדת/גאוגרפיה?כלכלת בית ובדק בית?
    ואז מגיע יום פקודה – בחירות. איפה כולם?בקלפי? לא, בים או בדיל של יומיים הכל כלול באיזו גיגית באמצע הים.
    הדתיים מגיעים 102% הערבים 90% והחילוניים מגיעים 45%.התוצאה לחרדים/דתיים יש מעל 25 מנדטים לערבים 10 מנדטים. מגיעים גם כל המעופפים – עלה ירוק , כהנה , הגבר במישפחה וכן הלאה ואשר אינם עוברים את אחוז החסימה.
    אחרי כל הזילזול הזה בעתיד ,מעמד הביניים מתקומם כנגד השילטון שחסר יכולת תפקוד ורק מנסה לשרוד.
    חברים ממעמד הביניים – בבואכם לקטר ולחפש אשמים , תסתכלו במראה.

    • אריה ידידי
      ראשית השאלות שלך לגבי המצע של יאיר לפיד הן במקומן, אלא שהסקרים עוסקים באישים ולא במצע כזה או אחר.
      זו אחת הבעיו שהצביעו עליהן בעבר בכל הנוגע למועמדותו של יאיר לפיד.
      הבאתי את הדוגמה שלו מכיוון שהיא משקפת בעיני את הרצון לשינוי רצון שראינו אותו בעבר במספר הזדמנויות אותן ציינתי בפוסט.
      אם תרצה אתה יכול להוסיף גם את מועמדותו של דרעי כאיום על הפוליטיקה הממסדית החרדית הקונבנציונלית , למרות שדרעי היה שייך לממסד זה קודם למשפטו, אך עתה הוא נתפס כמי שכבלי הממסד אינם נוגעים לו.
      הדבר מזכיר לי במידה רבה את מפלגת הירוקים בגרמניה בשנות ה- 80 שהייתה אופוזציה לוחמת עד שהגיעה לקואליציה השלטונית ואז התמסדה.
      אך המסר החשוב בפוסט הוא הכמיהה לשינוי של הפוליטיקה הממסדית ולכן כמו הנסיונות הקודמים יבוא גם ניסיון חדש, לא של מרץ ולא של העבודה ולא של קדימה, אלא של מי שנתפס כאיש מרכז
      בעל מצע ליברלי מתון. וכמו בארצות הברית גם אצלנו לעיתים הפנים יעשו הרבה יותר מאשר המילים.
      גבי

Leave a Reply to אריה פאר Cancel reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>